התחרות, (WIA – World Illustration Award), פתוחה למאיירים מכל העולם ומחולקת למאיירים מקצועיים (שעובדים למעלה מחמש שנים) ולמאיירים בתחילת דרכם. טקס הענקת הפרסים נערך בתחילת החודש בלונדון, שם גם מוצגת תערוכת העבודות הזוכות, לצד מספר עבודות נוספות שלא זכו אך השאירו רושם מיוחד על צוות השופטים. לאחר מכן התצוגה מתוכננת לנדוד בערים נוספות ברחבי אנגליה.
״לפני שנה וחצי פנה אלי תיאטרון ילדים ברלינאי בשם Theatre an der Parkaue בבקשה שאצור תכנייה מאוירת בעבור פסטיבל Playground Israel, יוזמה משותפת של השגרירות הישראלית בברלין והמנהל האמנותי של התאטרון״, מספרת כהן. הפסטיבל הציג מספר הפקות תאטרון ישראליות של יוצרים ישראלים עצמאים, והפגיש את הצופים עם קשת נושאים רחבה: חוויות העלייה לארץ של בן העדה האתיופית, חברות שנרקמת בין ילד פלסטיני וישראלי, הפקה מחודשת ל״שביל קליפות התפוזים״ של נחום גוטמן ועוד.
כהן צירפה לתמונה את אבי בוחבוט, גם הוא בוגר של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ״מעצב מוכשר וחבר יקר, שעשה עבודה נפלאה והיה שותף לפיתוח הקונספט הויזואלי. צוות התיאטרון נתן לנו חופש גדול, והעובדה שאבי הצטרף אפשרה לי להתרכז ביצירת האיורים. בברלין פועל מספר גדול של תיאטראות, ותכניות מודפסות הן אמצעי הפרסום העיקרי. בכל מבואה של תיאטרון או מוסד תרבות אפשר למצוא סטנדים מרשימים שמכילים עשרות תכניות של תיאטראות, אולמות קונצרטים, וכו׳. רצינו ליצור תכנייה שתמשוך תשומת לב ותהיה נאמנה לרוח הפסטיבל. בנוסף נתבקשנו לעשות שימוש בצבעי המותג של התאטרון״.
האתגר הגדול ביותר, מוסיפה כהן, היה לנסות ולהמנע מקלישאות נפוצות של יצוגים ישראלים, ועם זאת לייצר שפה עשירה ואקלקטית. הפתרון הקונספטואלי שנמצא היה התייחסות למוטיב השיירה: בכל כפולה ישנן דמויות מתוך ההצגות השונות הנמצאות בתנועה קדימה, ויחד מרכיבים המקטעים שיירה אחת ארוכה. ביום פתיחת הפסטיבל נתלה באנר של כמה עשרות מטרים עם כל האיורים ברצף בחצר התאטרון.
״לשמחתי היה לנו הרבה זמן לעבוד על הפרויקט, וזה ללא ספק יתרון עצום שיש לעבודה בשוק הגרמני. העובדה שהיו לנו כמה חודשים איפשרה בחינה של קונספטים שונים, צבעוניות, ולייאאוטים – עד שהגענו לתוצאה הסופית. התכניה הודפסה בדפוס אופסט, מה שהצריך לא מעט הכנות מקדימות של הפרדת צבעים. אבל זה היה לגמרי שווה את זה. היינו נוכחים בהדפסת הנסיון ועד הרגע האחרון ניתנה לנו אפשרות לדייק את הצבעוניות ולהיות מעורבים בתהליך ההפקה.
״הפסטיבל התקיים בקיץ שעבר, אבל לשמחתי התכנייה המשיכה לקבל הרבה הדים חיוביים. העבודות כבר הספיקו לטייל לניו יורק והשתתפו בתערוכה השנתית של אגודת המאיירים האמריקאית (SOI) בחודש פברואר. מעבר לכך העבודה הובילה לפרויקטים נוספים בשוק הגרמני, ואני ממשיכה לקבל עליה מחמאות גם שנה וחצי אחרי שהפרויקט הסתיים. אני בעיקר אסירת תודה לתאטרון שסמך עלינו ונתן לנו יד חופשית, ולאבי (שהפך לאב טרי תוך כדי), שהעבודה איתו היתה תענוג צרוף״.
