תערוכת יחיד של גסטון צבי איצקוביץ שתיפתח ב-18.8 במרכז לאמנות עכשווית (CCA) מתמקדת בתהליכי בנייה וקינון, המעלים שאלות על הקשר בינם לבין כינון לאומיות, מסורת ותרבות. במרכז התערוכה מוצג מיצב וידיאו בחמישה ערוצים ״העיר רוואבי״ – בכל הקרנה נראה סתת יחיד בעבודתו, כשהוא מסתת אבנים המשמשות לחיפוי ״מסורתי״ של בנייני העיר הפלסטינית המודרנית הראשונה בגדה המערבית.
מנגד מוצגת סדרת התצלומים ״נטיעות״, שצולמה בין השנים 2013-2016 באירועי הנטיעות ההמוניים שמארגנת קרן קיימת לישראל. התצלומים מסמנים רגע של התחלה או הבטחה, ובה בעת מייצגים אירועים שמשמעותם האידיאולוגית ברורה: תפיסת בעלות יהודית על הקרקע.
שתי סדרות עבודות חדשות חושפות חומר חדש בעבודתו של איצקוביץ. בראשונה, ״דגמים לרקמות גובלן״, סרק והגדיל איצקוביץ סדרה של שרטוטים מתוך הספר ״ריקמת ירושלים״ – ספר מאת אן רוט, שיצא ב-1972 ובו דגמי רקמה של אתרי ירושלים ההיסטוריים. הספר הוענק בשעתו כמתנה לעובדות חברת משכית. ״פעולת הניכוס של איצקוביץ לא רק חושפת את הממד האידיאולוגי של הבחירה לרקום אתרים אלה, שאינה מפתיעה על רקע הנרטיב הציוני-לאומי של התקופה. היא גם מצביעה על הדימויים כנטועים בתהליכי ייצור, שכפול ועבודת יד ושואלת לא רק מה המשמעות של הדימוי, אלא גם מה הוא עושה או כיצד הוא פועל״, כותב אוצר התערוכה, סרג'יו אדלשטיין, העומד בראש המרכז לאמנות עכשווית.
סדרת התצלומים החדשה ״כרוניקה של שינויים״ היא תוצר של מחקר ארוך שערך איצקוביץ בקרב אספני וחוקרי בולים פלסטינים. הסדרה מורכבת מארבע סדרות בולים המכילות תהליכי ניכוס, מחיקה והטמעה. הבולים וסימני התוספות והמחיקות שעליהם ממחישים את האופן שבו דימויים לוקחים חלק במאבק על בניית בית לאומי, ואת החשיבות הסימבולית שיש להם בתהליכי כינון ריבונות והשגת עצמאות.
״המהלך המושגי הנרקם בתערוכה מציג צילום כפעולה, שבמהלכה הופך הדימוי לאובייקט מטריאלי, המופץ ברבים ומקבל משמעויות ושימושים שונים ככל שהוא נמסר הלאה״, מוסיף אדלשטיין.
איצקוביץ נולד ב-1974 בבואנוס איירס והגיע לישראל בגיל 6. הוא בוגר לימודי צילום במוסררה ותואר שני באמנות בבצלאל. עבודותיו עוסקות בשאלות של אינטראקציה בין אדם לנוף בקונטקסט חברתי-פוליטי.
