גלעד ויסוצקי, בן 30, סיים במסלול תקשורת חזותית עם פרויקט הגמר שלו, ?Is this the right stop
בוגר המחלקה לעיצוב גרפי ב-Central Saint Martins, גר בלונדון מאז אוקטובר 2007. להורים שלי לא היתה היכולת לממן את התואר וכדי שלא אצטרך לקחת הלוואה, עבדתי (יותר כמו קרעתי ת׳תחת), במשך כחמש שנים בחנות מכולת בהמפסטד. בשנה השניה של התואר התחלתי לעבוד כמעצב גרפי פרילנס ובמשרה חלקית (כשנה) עם ארגון הסטודנטים היהודים הבריטי.
פרויקט הגמר
לפרוייקט הגמר בניתי תחנת אוטובוס לונדונית בתוך הגלריה, מיצג שתכליתו ללמד על ידי חוויה ממקור ראשון, שיש ערך לתקשורת פיזית בין אנשים. התחנה כללה עמוד עם מידע, ספסל ועמדת חלוקת עיתונים. כחברה, אנחנו נהנים מתנאי חיים הרבה יותר טובים מבעבר ויכולת לתקשר אחד עם השני ברמות שאין להן תקדים. בד בבד יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שאנחנו פחות מאושרים מאי פעם. חלקם מאשימים את הרשתות החברתיות, את הג׳אנק פוד, יותר מדי אופציות בחירה ועוד ועוד.
במקום לנסות ולטפל באחד מהגורמים האפשריים, האתגר שהצבתי בפני היה ליצור סביבה שבה מבקרים יכולים לעשות משהו שאנחנו יודעים שמשמח אותנו – להכיר מישהו חדש וללמוד ממנו משהו יעיל באופן אישי מתוך בחירה וללא התחייבות. התחנה צויידה בקופסה שבה אפשר להטעין טלפונים ניידים. המערכת נבנתה כך שהניידים נטענו רק כאשר הקופסה סגורה ולא ניתן להשתמש במכשיר. בזמן ההמתנה לטעינה, המבקרים למדו דברים שימושיים מאנשי מקצוע שונים (לדוגמה מסאג׳יסט, קוסם, רופא רגליים, מורה לפסנתר ועוד) שהימצאותם בתחנה נקבעה מראש והופיעה בלוח הזמנים על עמוד המידע ובעיתון שעיצבתי. העיתון גם כלל מידע על הרקע של הפרוייקט.
הלימודים
הגעתי ל-RCA אחרי שבשנת הלימודים האחרונה בסיינט מרטינז התחלתי לגלות איך להשתמש בכלים של עיצוב גרפי כדי לחקור, להשפיע וליצור סביבות חברתיות באופן רציני ומשמעותי. התחושה שלי עם סוף הלימודים הייתה שיש לי עוד לאן לקחת את תחום העניין הזה במסגרת אקדמית. התיאור של MA Visual Communication נשמע לי כהמשך טבעי לתואר הראשון.
לונדון
מבחינת תכניות לעתיד, עוד לא ברור כרגע, כנראה שאשאר בלונדון.
