״אם אני מסתכלת על עבודות קודמות שלי, אני רואה שתמיד ניסיתי לחפש קשר לעבר ואיך אפשר לתעד אותו״, מסבירה ליאוני שיין את הבחירה שלה לעסוק ביצירת ארכיון. ״כנראה שבתור מישהי שמתקשה לזכור פרטים, אני מנסה להבין את המנגנון של הזיכרון, מחפשת מה צריך לעשות כדי לשמר זיכרונות״.
שיין, בת 46, גרה בתל אביב, למדה תואר בספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים והמשיכה אחריו לתואר בבימוי תאטרון בסמינר הקיבוצים. אחרי הלימודים חיה חמש שנים בניו יורק, שם עסקה בהוראה ובתאטרון קהילתי. פרויקט תיק בניין שנעשה במסגרת בתים מבפנים בשיתוף עם עיריית תל אביב ומרכז שימור העיר הלבנה, הוא שפתח את המשיכה שלה לעסוק בתיעוד מקורי להיסטוריה של ערים.
המיצב ״בת ים: ארכיון״, שתציג בפסטיבל בת ים, יוקם ממשטחי עץ המשמשים להרמת סחורות. המשטחים מאפשרים בנייה קלה ומגוונת שתיצור חלל מרווח. המיצב יהיה מואר בשעות החשכה מבפנים החוצה במטרה לייצר מקום מושך ומסקרן. חלל המיצב יורכב מנישות שיצרה שיין לפי חלוקה נושאית: בכל אחת מהן היא מציגה התערבות באופן התואם את האוסף שמוצג בה. דרכי העברת המידע בכל נישה נושאית מגוונות – סאונד, וידאו והצבת אובייקטים. במשך שלושת ימי הפסטיבל יעמוד המיצב ויהיה פתוח לקהל הרחב, ובתום הפסטיבל הוא יעבור לבית עיריית בת ים.
״כשהתחלתי את תכנית שהות האמן כבר ידעתי שאני רוצה לעסוק ביצירת ארכיון אלטרנטיבי לעיר. העיסוק בשימור זיכרונות קיבל גם פן אישי, לאחר שהתחלתי לעבוד בסטודיו שממוקם ממש ליד הדירה שבה סבתא שלי הייתה גרה. הגעתי לאזור אחרי 30 שנים שבהן לא ביקרתי בה, ועלו בי זיכרונות מעורפלים. החיבור המהותי למקום דחף אותי לעסוק בשימור הזיכרונות של העיר.
״לאחר ביקור בארכיונים רבים, שמתי לב שיש מתח מובנה במקום שמצד אחד מציג אסופת חומרים לכלל הציבור, ומצד שני רוצה להגן עליהם. היה לי חשוב לייצר ארכיון נגיש ומזמין ועם זאת גם כזה ששומר על החומרים המוצגים בו״.
השלב הראשון של יצירת הארכיון היה איסוף כללי של חומרים. ״אחרי שהבנתי שאני רוצה להקים ארכיון משלי החלטתי ללכת לקורס ארכיונאות, כדי לקבל בסיס תיאורטי לפני שאני ממשיכה במלאכת החיפוש. זה מקצוע עם משנה סדורה וכללים מובנים. בקורס רכשתי כלים ומונחים שהפכו למסגרת היצירה שלי- אופני שימור, פורמטים, סמלים.
״כשמיקדתי את החיפושים סביב ההיסטוריה של בת ים, גיליתי שמעבר לארכיון המנהלי שהוא ׳ארכיון החובה׳ על פי חוק לכל עירייה, אין ארכיון היסטורי תיעודי לבת ים. יש עמותה שנקראת ׳עמותת ותיקי בית וגן בת ים׳ (בית וגן הוא שמה הקודם של בת ים), שהוקמה על ידי הבנים של דור המייסדים של העיר. שם באמת מצאתי חומרים מעניינים של עיר שהוקמה בשנות העשרים של המאה הקודמת, כמו הצילומים שאני מציגה בעבודה.
בשונה מהארכיון הקלאסי המורכב בעיקרו מתצלומים ומסמכים, התחלתי להסתובב בעיר כדי לנסות להבין איך אני יוצרת ארכיון חווייתי מהעיר עצמה. לקחת את העיר ו׳לארכב׳ אותה: איך אני מחליטה מה נכנס ומה לא. כל ארכיון ממציא לעצמו שפה של סמלים וסימנים. אני המצאתי לעצמי שיטת חלוקה וסימונים מתוך מחשבה שאמשיך להשתמש במתודה הזאת גם בעתיד״.
ספרי על מלאכת האיסוף ועל ההחלטות שלפיהן בחרת עם מה לעבוד.
״תהליך יצירת ארכיון מחייב את הארכיבאי לעסוק בכמה רבדים במקביל – שימור החומר הנאסף וקטלוגו, תיעוד תהליך האיסוף, מחקר היסטורי, מיון וקביעת כותרות לחומרים השונים. בסופו של התהליך מתקבלת החלטה לגבי בניית מקום הארכיב ואופי תצוגת האוספים בתוכו. העבודה מציגה 11 אוספים – כל אחד משמר חטיבה ארכיונית אחרת. נקודת המוצא שלי הייתה זיכרונות: הלכתי לאנשים כדי שיביאו לי חפצים שקשורים אצלם בזיכרון של העיר, ומהמקומות האלה פיתחתי עוד מתודות עבודה״.
חלק מהחומרים המוצגים במיצב של שיין הם חומרים היסטוריים – מסמכים, מפות, תכניות אדריכליות ותצלומים – וחלקם חומרים שנאספו מההווה של העיר כמו צמחים, אדמה וחפצים שנאספו ברחובות. שיין יצרה עבודה שבבסיסה עומד השילוב שבין דידקטיות של תיעוד מקצועי ואמין לבין יצירת עבודת אמנות אישית סובייקטיבית.
״באחד האוספים מוצגת הצמחייה העירונית עם רישום ארכיוני שמציין תאריך ומיקום האיסוף של כל צמח. גיליתי שהגינון בבת ים נוכח בעיר – בין אם בגינון יזום מטעם העירייה ובין אם הוא מצוי בשטחים הפתוחים של העיר. אז התחלתי לאסוף ולייבש את הצמחים, תוך תיעוד כמובן. באוסף אחר מונחות מגירות מלאות באדמה מחלקים שונים בעיר.
״גיליתי ארכיון בצפון הארץ שעוסק בתיעוד אדמה, המיועד בעיקר בעבור חקלאים. התחלתי לאסוף אדמות ממקומות שונים בעיר והופתעתי לראות כמה סוגים שונים של אדמה יש. בכל מגירה יש סוג אדמה ממקום אחר, שמסומנת בסימול ארכיוני. הייתי שמחה להמשיך להתעסק עם מתודת העבודה שפיתחתי ולהרכיב ארכיונים אלטרנטיביים גם בעבור עיריות נוספות״.
