״כלבים״, יצירתו של איתי מרום, היא עבודת וידאו לילית, שצולמה בחושך ועוקבת אחר להקות כלבים משוטטים על הגבול בין קריית ארבע לחברון. באזור רווי עוינות בין שתי אוכלוסיות תושבים, הכלבים הם מעין אוכלוסייה שלישית, אחרת. בשוטטותם החופשית, מצליחים הכלבים גונבי הגבולות לפתוח לעיני הצופה פתח למחשבה על אופן אחר של קיום.
מרום הוא בוגר התואר השני במדרשה לאמנות בית ברל. עבודתו "כלבים" מ-2015 נעה בין התיעודי לאקספרסיבי, ומצליחה להעביר תחושת רפאים אקס-טריטוריאלית, במציאות בה המתח האנושי המתמיד טעון על סף עימות. בתמונת המציאות החלופית, כאשר אזור הגבול נכבש על ידי הכלבים המשוטטים, הוא משליך את רגשי החרדה והאימה מהמלחמה האנושית ליצורי לילה מאיימים, הנתפסים באופן קמאי כחורשי מזימה ומבשרי רע.
״עץ הזאבים״ בווריאציות שונות היה המוטיב המרכזי בעבודתה של מיכל נאמן במחצית הראשונה של שנות ה-90. נאמן מתחקה אחר רישום בשם זה שצייר סרגיי פנקייב, שהיה מטופל מפורסם של זיגמונד פרויד, כהמחשה לחלום בלהות שחלם בילדותו. בחלומו מופע לילי של עץ אגוז שעליו חונה להקת זאבים לבנים. ציור העץ עם הזאבים מופיע בתוך הטקסט של תיאור המקרה הזה בכתבי פרויד.
כפי שהאימה שבחלום עץ הזאבים מכסה על משהו בלתי נסבל במציאות שקדמה לו, אירוע המכונה אצל פרויד ״הסצנה הראשונית״, כך מסתירה ההתרחשות הלילית של הכלבים בסרט של איתי מרום, את מציאות הסכסוך שלא נראית בו.
בתערוכה ״כלבי אשמורת״, שתיפתח במוזיאון תל אביב ביום ו׳ 9.9 מצביעה האוצרת אלן גינתון על המכנה המשותף בין שני אמנים בני דורות שונים, הנעים על הגבול בין חלום לערות, בין חייתי לאנושי, בין פסיכולוגי לפוליטי. שם התערוכה שאול משם סרטו הראשון של קוונטין טרנטינו, משנת 1992, ומרמז על פוטנציאל האלימות והחרדה השוכנת מתחת לפני השטח של העבודות.
