זיוף הוא כל דבר המתיימר או מתחזה להיות מה שהוא איננו ואשר נוצר למטרות הונאה. אך לא כל דבר שאיננו אמיתי הוא בהכרח ״מזויף״. בין שני המושגים הללו נמצאת קשת רחבה של מושגים אחרים, כגון: העתקים, וריאציות, הדפסות, ציטוטים, מחוות, חיקויים, ניכוס, התחזויות ועוד. התערוכה ״זיוף״, שתיפתח במוזיאון תל אביב ב-30.9, מעלה שאלות מסקרנות כמו מה זה ״אמיתי״ ומה הופך זיוף למוצלח מסוגו.
אוצר התערוכה, ד״ר דורון לוריא, מספר, כי בתחרות כפילים של צ׳רלי צ׳פלין, שנערכה במונטה קרלו, צ׳רלי צ׳פלין האמיתי זכה רק במקום השלישי. במוזיאון תל אביב התקיימה בשנה שעברה תערוכת פרפורמנס של קבוצת תנועה ציבורית, שבמהלכה הסירו חברי הקבוצה ציור היסטורי מקיר המוזיאון והעבירו אותו בצעדה מאולם לאולם, מספר פעמים ביום. לשאלתי התברר שמדובר בהעתק. במסדרון היציאה מאותה התערוכה הוצג עוד ״העתק רשמי״ של ציור מפורסם המראה את חורבן מוזיאון הלובר.
נראה כי לא קיים בעולם מוזיאון שבמרוצת השנים לא הצטברו במחסניו גם זיופים. מוזיאון תל אביב שולף ממרתפיו זיוף של התמונה המפורסמת של פול סזאן ״חמש רוחצות״, פסל אשר יוחס בעבר לאוגוסט רודן, תמונה ורישום מזויפים שיוחסו בטעות לאמדיאו מודליאני. גם מוזיאונים אחרים בארץ השאילו לתערוכה תמונות ״מפוקפקות״, בהן גם יצירות מזויפות של ואן גוך.
גולת הכותרת של התערוכה היא הזיופים של הזייפן ההולנדי הנודע ואן מחרן (1947-1889), שצייר תמונות בסגנונו של ורמר – הצייר ההולנדי בן המאה ה-17. לראשונה יוכל הקהל הישראלי, לראות את זיופיו המעולים של ואן מחרן, כמו ״הסעודה באמאוס״, ו״ישו והאשה הנואפת״, שהטעו בזמנו את גדולי המומחים בעולם.
לצד זיופי אמנות מוצגים בתערוכה גם זיופים היסטוריים מתחומים נוספים – זיופי ממצאים ארכיאולוגיים; מסמכים מזוייפים; סיפורי זיוף ומרמה; זיופי דרכונים של סוכני המוסד ועד למותגים מסחריים מזויפים, כמו תיקים של לואי ויטון ואיסי מיאקי.
