Yuval:
ערב טוב, מה שלומכן?
Tami:
הי ערב טוב
Hila:
הי, נחתתי הבוקר, קצת מצועפת עדיין
Yuval:
וואלה. איך היה בלונדון?
Hila:
היה המון דברים. אבל בעיקר היה מאוד מספק ומרגש לראות חזון של כמה חודשים קורם את עצמו למציאות. ואז לראות את התגובות של המבקרים ואת מה שנכתב. חוויה חיובית ביותר ביותר
Tami:
אחריות גדולה לייצג את ישראל. והרבה התעניינות סביב הביאנלה הראשונה לעיצוב. בשבוע האחרון התקיים במקביל גם שבוע העיצוב כך שהאנרגיות היו גבוהות במיוחד
Hila:
אני חייבת להגיד שלא ממש נתתי את דעתי על העניין הלאומי רוב הזמן, אלא דווקא על האחריות העיצובית. המקצועית. היה לי ברור שחייב להיות וואו פקטור ושזה חייב לעמוד בסטנדרטים עיצוביים מקצועיים שאין לגביהם שאלה
Tami:
בסך הכל ראינו פרשנות של כ-37 מדינות לנושא המוביל של הביאנלה, Utopia by Design, כולם נקראו להראות את היכולות והיצירתיות של עולם העיצוב לשנות את פני העולם במאה ה-21
Yuval:
האמת היא שאחרי ששמעתי בפעם הראשונה על הביאנלה הייתי די סקפטי, פתאום משום מקום צצה לה ביאנלה לעיצוב. חשבתי לעצמי, האם העולם באמת צריך עוד יריד עיצוב? עוד תערוכת עיצוב בינלאומית? אבל אז קראתי על הנושא וזה כבר נשמע יותר מעניין. איך, בהקשר הזה, קרה ששנקר ייצגה את ישראל?
Tami:
הבחירה בשנקר היתה על בסיס תחרותי: הביאנלה פנתה לשגרירויות שהעבירו את הבריף למוסדות עיצוב בארצות שלהן. מישראל הוגשו עוד הצעות והם בחרו את שלנו מתוך מספר מוסדות מובילים בארץ הציעו הצעה. אוצרי הביאנלה בחרו בהצעה שלנו.
Hila:
היינו הבי״ס היחידי שהשתתף מכל העולם!
Tami:
ודווקא בגלל הנושא הנבחר נוצרה אצלנו המוטיבציה הגבוהה להשתתף. אני חושבת שמהבחינה הזאת הביאנלה היא Game Changer בכל התופעה של שבועות עיצוב בכל העולם, והיא ממצבת את העיצוב במקום גבוה וחשוב יותר כפי שראוי שיעשה. הריבוי של שבועות עיצוב בכל העולם כבר מיצה את עצמו וכל מדינה מנסה לקחת את ההובלה. בהבט הזה זהו מהלך נכון של המארגנים בלונדון. יש שינוי בכל העולם בתפקיד שמעצבים נקראים לקחת כשותפים במציאת פתרונות חדשים לאתגרים גלובליים, והביאנלה נתנה מקום בדיוק לכך
Hila:
ביאנלה מזמינה דיון יותר ערכי, עקרוני, היא מסמנת דרך. אני מאמינה שנראה יותר ויותר תערוכות עיצוב שמתעסקות בשאלות עקרוניות (עם תוצרים ממשיים) ופחות עוד ואזה מיוחדת או וריאציה על כסא. כבודם הגדול של אלה במקומו מונח, אבל כנראה שנפתח גם מקום למשהו נוסף. וזה משמח
Yuval:
אז רגע לפני שאשאל האם הביאנלה הצליחה במשימה, ספרו קצת איך בחרתן מה להציג, מה היה התהליך
Tami:
אנחנו פועלים רבות בשנקר ביחד עם הסטודנטים, בניתוב הכישורים היצירתיים שלהם, להציע רעיונות חדשניים כמענה לאתגרים חברתיים וסביבתיים במאה ה-21. גיבשנו תמה כללית ובחרנו ביחד עם האוצרים את הפרויקטים המדויקים שימחישו אותו: נבחרו שני פרויקטים בעלי אימפקט חזק העומדים בפני עצמם והאתגר באוצרות היה להעביר אותם מעיצוב מוצר לעיצוב חלל וחוויה. מכאן החלה עבודה של עיצוב החוויה שיעברו המבקרים
Hila:
לי באופן אישי היה ברור שזו הזדמנות לדבר על אוטופיה כמצב של התבוננות והקשבה לאחר, משהו שקצת שכחנו לעשות. כשישבנו לנסח את התפיסה שלנו לאוטופיה זה זרם לשתינו בטבעיות לכיוון הזה. אחרי שניסחנו את עצמנו לעצמנו הצענו פרוייקטים שהאמנו שמבטאים את הגישה הזו – שני פרוייקטי גמר מלפני מספר שנים, מאוד חזקים מבחינה רעיונית, אבל שחייבים לקבל עידכון משמעותי לזמננו ולפורמט הגדול של ביאנלה לעיצוב. היה ברור לנו שאנחנו רוצות לייצר חוויה חושית חזקה כדי לייצר הקשבה לגישה שהצגנו
Tami:
אלו שני פרויקטים בעלי ערך גלובאלי כך שההזדהות איתם היא טבעית: פרויקט ראשון של בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי יניב קדוש, שפיתח ערכות סיוע מוצנחות לאזורי אסון, והשני רמקולים לחרשים (וגם לרואים) בעיצוב שרונה מרלין, שמאפשר חוויה של סאונד באמצעות חושים חדשים. החוזק בשני הפרויקטים הוא בחשיבה הביקורתית של המעצבים על המצב הקיים, והגדרת הבעיה והפתרון בצורה מקורית וחדשנית
Yuval:
אז איך לוקחים את שני הפרויקטים האלה ומייצרים מהם חוויה שתמשוך את המבקרים מבלי לוותר על הערך העיצובי שלהם?
Hila:
המעבר מפרויקט גמר בעיצוב מוצר לעיצוב חלל וחוויה עדכניים היא נקודת מפתח. יצקנו להם ערך עיצובי חדש ומעודכן, ערך שתפס בבטן את מי שנכנס לחללים שבהם הצגנו. מכאן זה כבר היה הרבה יותר קל לדבר על המקום של עיצוב כמשנה אפשרי של חיים
Tami:
זו כבר נקודת מוצא מבטיחה לכל התהליך. מכאן החל תהליך של scale up למיצג מרשים שמערב את כל החושים ודורש השתתפות פעילה של המבקרים. מה שבאמת הבחין את הביתן שלנו מהביתנים האחרים הוא השילוב של קונספט חזק, אסתטיקה גבוהה וחוויה. כל פרויקט קיבל פרשנות בחלל עצמאי משלו (עם מעבר פנימי בינהם), וכל חלל עוצב כעולם שלם. מעין scenario של ההתרחשות
Hila:
כך, בפרויקט של יניב יחידות ההצנחה עברו עידכון גם ברמת הפריסה וגם ברמת העיצוב הדו-ממדי שלהן, ואז כל החדר קיבל התייחסות לגודל ולנוכחות של אדם בתוכו. בנוסף, הכנסנו תאורה ליחידות ומנגנונים שגרמו להן להסתובב כל הזמן ולדמות את הפעולה העתידית שלהן. בפרויקט של שרונה ויתרנו לגמרי על הצגת המודל ויצרנו חלל שבו המוסיקה, הוויברציות והאלמנטים הוויזואלים עוטפים לגמרי את המבקר
Tami:
היה משהו שמצד אחד הוא מאוד בסיסי בקונספט ומצד שני משלב אתגר טכנולוגי לא מבוטל באופן ההצגה של הפרויקטים האינטראקטיביים. המיצג היה כל הזמן בתנועה, ייצר עניין וריתק את המבקרים
Hila:
בנוסף, בשני החדרים היו הקרנות וידאו שהוסיפו ממד ריגשי לתצוגה: אצל יניב זרע של העץ שהיה הבסיס לפיצוח הרעיון הוקרן בסלואומושן והוסיף נופך רגשי ואינפורמטיבי. בחדר של הרמקולים הקרנו וידאו בגודל אדם של רקדן (רועי הלוי) שעמד ללא תנועה כל עוד היתה מוסיקה בחדר, והחל לרקוד בכל הפסקה של המוסיקה. בנוסף פנינו למוסיקאי (גיורא פוליטי) שכתב טרק מיוחד וקליט לתצוגה. רצינו לשמור על וייב אופטימי ושמח והמוסיקה איפשרה את זה
Yuval:
ומה היו התגובות שקיבלתם? (מעבר למהמם, מקסים, איזה יופי…)
Tami:
קודם כל הסיקור העיתונאי מידי יום שבו הוזכרנו בין הביתנים המעניינים שוב ושוב, בכל העיתוונות העולמית: Vogue איטליה Dezeen ועוד ועוד. והתגובות המיידיות של האנשים שפשוט לא רצו לצאת מהחדר אלא להשאר בתוך החוויה
Hila:
היתה הרבה התרגשות: מבקרים רבים הרגישו שזה אחד הביתנים המשמעותיים מבחינת הייתכנות והחיבור לעולם. יש המון הגיון בשני הפרויקטים, ושניהם באים להציע טוב לעולם, סליחה על הבנאליות, אבל הם באמת עסוקים באחר ובצרכים שלו: אחד עשוי להציל חיים והשני לשפר אותם
Tami:
באמת רמת חשיפה גבוהה. כמו שהילה אומרת, ״לא נשארנו מתחת לרדאר״… וגם קשרים חדשים והזדמנויות שנוצרות במקומות מסוג זה לשיתופי פעולה
Yuval:
אתן יכולות לתת דוגמה לביתן של מדינה אחרת שאהבתן במיוחד, שחשבתן שעשה את העבודה?
Tami:
שתינו בטח נבחר בתצוגה של לבנון. הילה – מסכימה? וגם היפנים שהיו שכנים שלנו, שאי אפשר להתחרות עם הפואטיקה שלהם על סיטואציות יומיומיות פשוטות
Hila:
הביתן היפני היה הורס. רציתי להתחתן עם המעצב ולעבור לגור בתוך הביתן הזה. בחור צעיר שמציע הסתכלות לאיך שהוא רואה את העולם דרך אינסוף תוצרים ווריאציות אסתטיות למות, ופואטית למות גם.
הוצגו בביתן עשרות פריטים שחלקם מבוססי רדימייד וחלקם עשויים מאפס. כולם מציעים התבוננות אחרת, כעין הרף עין על מה שמוכר. מעל כל החדר ריחפה דמות אדם השוכב על גבו עם ידיו מקופלות תחת ראשו. נח, ממתין. הוא היה עשוי מפלסטיק שקוף מתנפח באורך של לפחות חמישה מטרים. ואתה יודע, הכל אסתטיקה יפנית פואטית אבל גם מלאה הומור.
מבחינת הפרשנות לאוטופיה היתה כאן הצעה להסתכל על העולם בעיניים אחרות
Tami:
הלבנונים הקימו רחוב אותנטי של ביירות שאפשר היה להתהלך בו, לאכול שווארמה ולשחק שש-בש. הכל הובא מארץ המוצא כולל האנשים, הטעמים והריחות
Hila:
הלבנוני שגם זכה היה מקסים וגם הרוסי: פרויקט מרתק של עבודת נמלים, איסוף חומרים (צילומים) שמבקש לבחון את העיצוב ואת פעולת המעצב בעידן הקומוניסטי. חומר ה ו ר ס ! התצוגה עצמה היתה לי פחות ברורה
Yuval:
מעניין אותי למה את חושבת שהביתן הלבנוני היה טוב כל כך?
Tami:
מבחינתי כי הוא הציג תפיסה של back to basics; שהאוטופיה היא בפשטות היומיומית (זה לפי הפרשנות שלי). גם אנחנו בביתן שלנו ציינו את הדואליות של האוטופיה: מצד אחד משהו בלתי מושג ומצד שני מתייחס לאלמנטים מאוד בסיסיים בחיים. ובזה הביאנלה הצליחה לעורר מחשבה מעניינת בעולם העיצוב ובתפקיד של העיצוב בשנים הבאות
Hila:
אגב, אני חושבת שמספר מדינות נתנו לאוטופיה פרשנות ויזואלית כזו או אחרת, מה שגרם ללא מעט פרויקטים להיות לעיתים מופשטים. אמנותיים ופחות הארדקור עיצוביים
Yuval:
אז אני חייב לשאול בשלב הזה: מה ההגדרה הפרטית שלכן לאוטופיה? היא השתנתה בעקבות הביאנלה?
Tami:
אני חושבת שבחרנו נושא על זמני: מבחינתי האישית אוטופיה היא איכות חיים, תרבות וכבוד הדדי כאן ועכשיו. לונדון אמרנו?
Hila:
אחרי כל הסיבוב אני חוזרת לנקודה שממנה יצאתי לפני עשרה חודשים: לראות את האחר, לגעת בו, לקבל אותו. אני יודעת שזה נשמע כמעט קלישאתי אבל הי, שאני אזכיר לכולנו איפה אנחנו חיים?
Yuval:
זה על גבול האוטופי לנהל שיחה על אוטופיה בישראל ב-2016
Hila:
בלי שיעצרו אותך על זה או ירצו להרביץ לך, או פשוט לצאת באמצע הדיון
Tami:
ולייצר כזו בשני חללים של 30 מ״ר כל אחד. אבל נראה שבמשימה הקטנה שלנו – הצלחנו, וכביתן שמייצג את ישראל ולא רק את שנקר זה בהחלט חשוב
ואפילו לא זכינו בסיקור פוליטי אחד!!!
Yuval:
שזה בכלל השג…
האמת שעכשיו אני קצת מצטער שלא נסעתי
Hila:
והיתה שמש כל השלושה שבועות של הביאנלה, אז באמת אתה צריך להצטער…
Tami:
שנתיים יעברו מהר. נקווה שיבחר נושא מעורר השראה נוסף עד אז…
Yuval:
אני מזמין אתכן בהזדמנות זו לבקר בשבוע העיצוב של איינדהובן. הוא אמנם לא ביאנלה אבל גם שם עולות לא מעט סוגיות חברתיות
אז לפני שמסיימים – משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרנו?
Tami:
חזרנו בדיוק ממפגש חשוב בברייטון במסגרת פרויקט שאנחנו מובילים בתמיכת האיחוד האירופי לקידום Creative Leadership וכלכלה יצירתית בישראל. המשך ישיר לעיסוק שלנו בביאנלה, כך שיהיה עוד מה לראות ועל מה לדבר בהמשך.
Hila:
אני רוצה להגיד תודה ענקית להמון אנשים שעזרו והיו סופר יצירתיים במאמץ לאפשר לחזון שהתרוצץ לנו במוח להפוך לממש
Tami:
בהחלט!!!
Yuval:
יפה!
