פועלה הקצר אך האינטנסיבי של טליה סידי התרחש במשך כמעט עשור, בין 1997, כשסיימה את לימודיה בבצלאל, עד לפטירתה ב־2006, כשהיא בת 35 בלבד. ב-4.11 תיפתח תערוכה מעבודותיה, לציון עשור למותה, בגלריה של בית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר.
יצירתה של סידי נעה בין חשיפה בוטה לריסון מהודק, בין שבריריות לזיקוק. לדברי גורדון, חשיבותה מבחינה צורנית ורעיונית – טמונה במהלך המדויק והסוער שאפיין אותה ובמקבילה שהציבה בין אמנות המקומית לאמנות הבינלאומית של אותה תקופה. סידי למדה בבצלאל, הציגה תערוכות יחיד בגלריה מרי פאוזי ובגלריה זומר, ולאחר מותה נערכה תערוכה מקיפה של עבודותיה בסדנאות האמנים בתל אביב.
יצירתה של סידי שמשלבת ציור, צילום ועיבוד דיגיטלי, לצד עבודה עם חומרים תעשייתים כמו טפטים ופלקסיגלס, מייצרת ריבוי פרספקטיבות, ״מנוכרות ורגשיות, טראומתיות ומלאות תשוקה, מחרידות ומלאות יופי״, כותבת גורדון. ״הבנת המציאות הכאוטית של סוף שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000, של פיגועים וסכסוך פוליטי שמסרב להגיע לפתרונו, אל מול החיים – העוצמה שבהם, הייאוש שבהם – הייתה אפשרית על פי סידי רק על ידי אמנות, שיוצרת רשת אין־סופית של נקודות הכרעה, של מובנים, של התייחסויות, אמנות שיוצרת הפרדה של ״יש״ מתוך היש.
