ההצבה של היעדרות ונוכחות זו לצד זו מעלה את השאלה היכן אנו נמצאים ברגע הצפייה ביצירת האמנות; היכן אנו בזמן ובמרחב הפיזי והרוחני, הרגשי והקיומי ובוחנת את הנראה והבלתי נראה. החומרים ומקורותיהם הם הרפרנס בזמן. לעץ, לדוגמה, לוקח לעיתים מאות שנים לצמוח ואז בשבריר שניה הוא הופך לנצחי כאשר צורתו ונוכחותו נוצקים בברונזה. התנועה נאטמת פיזית אבל לא ויזואלית או רגשית. קומפוזיציות מקשרות את העבר והעתיד.
היחסים בין הצופה לעבודות, כמו גם היחסים בין העבודות עצמן, חשובים להמשכיות העברת המסר וליצירת המרחב האינטימי של החיבור לעבודות והאינטרפרטציה האישית שלהן. העבודות בתערוכה ברובן הנן יצירות חדשות המוצגות לראשונה וחלקן תוצר התפתחות של פרויקטים מתמשכים.
