לאחר שעסק מתחילת שנות ה-2000 בבניית מרחבים מבוצרים ובבניה הברוטאליסטית של מגדלים ומתחמי מגורים מונומנטליים, ובסמיכותם של אלה למתקנים צבאיים וביטחוניים, ניסח דה לנגה כיוון ציורי מובהק שמתבונן במבט ביקורתי בהבניית המרחב הישראלי.
סדרות הציורים החדשות עוסקות בשני מוטיבים מרכזיים: מפגש בין מקלטים לבין מתקני שעשועים וגני משחקים לילדים, ונופיו הטעונים של כביש 6. בטכניקה ציורית המשלבת אספלט, פחם וצהוב בוהק ורעלי משחזר דה לנגה את הבטון הרווי של הבנייה המאסיבית ומעורר תחושת איום ואי וודאות. מתקני השעשועים שלו מקצינים את תכונותיהם, המקלטים פוערים פתחים לאדמה והילדים נעדרים מן הפריים. בכל הציורים תלוי ענן שחור, שמטיח גשם חד לאדמה, כאילו מבשר על מבול מתקרב.
תחושת איום מציפה גם את נופי כביש 6 המשוכפלים בהשתקפותם בשלוליות הטריפטיכון באורך של כארבעה מטרים, שנוף הכביש רץ לאורכו ומאחורי החומה מציצים צריחי מסגדים, מגדלי שמירה וגגות הכפרים. דה לנגה מדגיש שגם מהירות של 120 קמ״ש לאורך גינון מטופח מצד אחד לא מאפשרת למחוק את ״החצר האחורית״, להעלימה מן העין ולהשכיחה מן הלב.
נעילה: 31.12
