ראשיתה של סדרת הצילומים של מיכל חלבין לקולקציית החורף של דיור היתה לפני כשנתיים, כשבן זוגו של ון אש, הסטייליסט ועורך האופנה במגזין ״Dust״, מאוריציו נרדי, קנה לו תמונה של חלבין במתנה מגלריה המייצגת אותה בניו יורק. חלבין החליטה ליצור איתו קשר, ון אש ונרדי התלהבו מהרעיון ושיתוף הפעולה ביניהם החל לקרום עור וגידים.
ב-Dior, היא מעידה, התייחסו לצילומים כאל פרויקט אמנותי ונתנו לה יד חופשית. תחילה חשבו לצלם באוקראינה (מאז פרוייקט הגמר שלה במרכז האקדמי ויצו חיפה, מצלמת חלבין בברית המועצות לשעבר). בסופו של דבר, בשל מגבלות ביורוקרטיות, נבחר מבנה בית ספר בן 200 שנים בבלגיה המשמש בית ספר תיכון. הפעם התנהלה ההפקה באופן מעט שונה: בבית הספר שבו התקיימו הצילומים גילו נוקשות וסירבו לאפשר לתלמידים להצטלם.
חלבין בוחרת את הדמויות שלה בקפידה, בדרך כלל צעירים וצעירות, לא דוגמנים, בוחרת את לוקיישן הצילום, מלהקת, מעמידה וכמעט מייצרת כוריאוגרפיה על הסט המצולם. בעזרת מלהק מקומי המתמחה בסטריט קאסטינג – דמויות רחוב, נבחרה קבוצת רקדנים מבית ספר למחול באנטוורפן, נערים בעלי מראה שברירי, אנדרוגיני ומתעתע. לכך יש להוסיף את משמעותו של הלוקיישן, בית הספר שהיה לפני כ-200 שנה בית ספר המנוהל בידי נזירות ומוסיף לתצלומים קונפליקט של זמן, מקום ותרבות. כך נולדה עבודת אמנות חדשה ממקום של שיתוף פעולה בין אספן, גוף מממן ומפיק לבין אמנית.
