החיבור בין קרן גרליץ וגורית מגן התחיל בקפה השכונתי שבו שתיהן נוהגות לשבת לעבוד. סקרנות הדדית הובילה לרעיונות יצירתיים ולשיתוף פעולה, שהוליד את קו התכשיטים המשותף שלהן, Junktion Jewelry. התכשיטים יוצגו לראשונה בסוף השבוע, בתערוכת בזק שהן מציגות בחלל לאמנות המשולש בקריית המלאכה בתל אביב, במחירים הנעים החל מ-300 ועד 2,500 שקלים.
האוצרת המארחת, שרי גולן, חושבת שהתכשיטים של השתיים מציעים נקודת מבט שונה ואסתטיקה חדשה על ידי התקה של חפצים מעולם תוכן אחד לאחר, ״מעין שימוש ברדי-מייד עיצובי, שבו הדברים מוצאים מהקשרם הפונקציונלי. המעבר מהעולם הגס והפונקציונלי של התעשייה המכנית אל עולם הצורפות, מייצר יופי, משחק, המצאה ולעתים אף אירוניה״.
״אני חושבת ששתינו חיפשנו אחת את השנייה, גם אם לא באופן אקטיבי״, אומרת מגן, המוכרת בקרב חובבי העיצוב במותג הייחודי שלה Junktion. היא למדה אדריכלות באוניברסיטת תל אביב. בסיום לימודיה פנתה לעסוק בעיצוב וב-2008 הקימה את סטודיו Junktion בנמל יפו. שם היא מציגה רהיטים וחפצים שהיא אוספת, משפצת ומשנה את ייעודם, בדרך כלל למשהו חדש ומפתיע. תחת ידיה עוברים חידוש מכשירי רדיו וטלפונים ישנים, בלוני גז הופכים למעמדי מגזינים, כסאות אופניים לשולחנות קפה ואמבטיות אמייל ישנות עשויות למצוא את עצמן בגלגול הבא מתפקדות כארונות. התכשיטים הם עולם תוכן חדש עבורה.
״זה פרויקט שונה, אבל אני לא מתכננת מעבר מחפצים ורהיטים לתכשיטים, המעבר פה הוא בעיקר בקנה מידה, ואולי גם בחומרים. קרן ואני חולקות אהבה לרדי-מייד ולטיפול מחדש (אפ-סייקל). אנחנו אוהבות לתת משמעות חדשה וחיים חדשים לדברים קיימים.
״מראש אהבתי את התכשיטים של קרן וראיתי בעבודה שלה משהו שקורא לפיתוח כזה, הקרקע התאימה. התחלנו מחומרי הגלם, שהיו יפים בעינינו במצבם הראשוני, כפי שמצאנו אותם. אנחנו ואוספות דברים או מפרקות ומרכיבות מחדש או משדכות אחד עם השני ומעדנות בתהליך. זו עבודה דומה למה שאני עושה בסטודיו״.
תני דוגמה לחומרי גלם?
״מפתחות ישנים, שאת חלקם מצאנו בשוקי פשפשים. צילינדרים של מנעולים״.
זה לא כבד וגס קצת?
״דווקא לא. מה שמעניין כאן, שזה משהו שכולנו משתמשים בו ביומיום אבל בדרך כלל הוא חבוי ובוודאי לא זוכה לתשומת לב. פירקנו אותו והשתמשנו בחלקים. השתמשנו לא מעט במיסבים. הרוב המוחלט של החומרים מגיע מעולם המכניקה״.
לך בעבודתך הוא יותר מוכר מאשר לעולם התכשיטים.
״כן ולא. השיטוט ברחובות ובשווקים ובמפעלים ובמגרשי מתכות – זה חלק מהעבודה היומיומית שלי. עולם התוכן שממנו מגיעים החומרים הללו הוא העולם שלי, אבל זה קנה מידה חדש לגמרי עבורי וזה החלק שיותר מגיע מעולמה של קרן״.
גם גרליץ משלבת בין עולמות יצירתיים. היא שפית במקצועה, בוגרת לימודי קולינריה בבית הספר הגבוה לבישול FERRANDI בצרפת, ולאחר מכן למדה צורפות באומנית. בקריירה הקולינרית שלה הייתה בין היתר השפית הראשונה של ג׳וז ולוז, וכיום היא עובדת כשפית פרטית ועוסקת בצורפות במקביל.
״שיתוף הפעולה עם גורית התפתח לאחד הליינים הכי מעניינים ופוריים שלי. זה שיתוף פעולה כיפי. את הרהיטים שלה אני מכירה עוד לפני שהכרתי אותה, היה ברור לנו שאנחנו חולקות אהבה למיחזור ואפ-סייקל, וכשהתחלנו לעבוד יחד גילינו שאנחנו די משלימות זו את זו״, אומרת גרליץ.
ויש שינויים ותגליות על הדרך?
״לפעמים דברים שתכננו בסקיצות לא עובדים פתאום, וצריך לשנות בשטח. אבל זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת. כשלמדתי צורפות היו לי דילמות מקצועיות, כמו השאלה אם לעבוד במאסות ולייצר מלאי לשיווק או לעבוד בבודדים. עם הזמן הבנתי שמה שמתאים לי – כמו בעבודת הבישול – זה לעשות כל דבר חד פעמי.
״אני יכולה לעשות משהו דומה או פרפרזה על פריט מוצלח, הטכניקה דומה ואולי יש קו צורני דומה, אבל חומרי הגלם הם שמכתיבים את הייחודיות של כל פריט. הקו המנחה דומה לתהליך שעושה גורית כשהיא מלקטת משהו שנזרק לזבל והופכת אותו לכורסה עם חיים חדשים. בתכשיטים התהליך קצת שונה, אנחנו אוספות את הפריטים שתפסו לנו את העין, והם הופכים לתכשיטים בתהליך של פריסה, פירוק, הרכבה מחדש, כיפוף, חיבורים יוצאי דופן, שיבוץ במקומות לא צפויים.
״בניגוד לטרנד הרווח מאוד בצורפות העכשווית – לצקת במתכת יקרה חפצים יומיומיים או חומרים מהטבע – גורית ואני בחרנו במודע לא לעשות את זה. אין לנו רצון לשכפל מפתחות וליצור מהם פרוטוטיפ ליציקה. הבחירה העקרונית שלנו היא לא להעתיק את המקור אלא לעבוד איתו.
״זה יוצר כמובן אתגרים טכניים גדולים, של שילוב החומרים בחיבורים קרים, בלי הלחמות ובלי יציקות של חומר במקום חומר. והתוצאה היא תכשיט איכותי ובר קיימה – באופן שמציית לתכתיבים של החומר״.
ומוסיפה מגן: ״כל המתכות שבאות במגע עם הגוף הן מתכות אצילות, יש חשיבה מעמיקה על הנדסת אנוש ולא רק על המראה. יש הרבה שימוש באבני חן״.
החלק בתכשיט שבא במגע עם העור יהיה תמיד כסף או זהב. אבל החלקים החשופים של התכשיט נאמנים לעקרון של אמת החומר. כפי שמסבירה גרליץ: ״אני אוהבת את העובדה שפליז הוא חומר מתחמצן, שמשנה את צבעו. יש משהו אורגני בחומר המקורי שיוצא מהשבלונה והשעמום של תכשיטים מוכרים״.
ביציאה מאזור הנוחות של שתיהן נוצרו חיבורים מעניינים. כל אחת הביאה את היידע מתחומה ויחד בישלו את המרכיבים. מתארת מגן: ״בסטודיו אני עובדת לבד בחלק של העיצוב ואחר כך אני עובדת הרבה עם בעלי מלאכה. כאן בתהליך העיצוב ופיתוח הרעיונות עבדנו במשותף ואת הייצור עשתה קרן.
״אני הכי אוהבת למצוא חומר גלם ולהסתכל עליו ולראות מה הוא רוצה להיות. בעבודה עם קרן על קולקציית התכשיטים היו כאלה שרצו להיות עגילים כי הם אווריריים ועדינים והיו כאלה שיצאו לכיוון של תליונים״.
אחת המחמאות המשמחות, לדברי גרליץ, היא כשאנשים אינם מזהים את החפץ הפשוט שעומד בבסיס התכשיט. משהו שעבר תחת ידה וקיבל חיים חדשים לגמרי.
זו קולקציה חד פעמית?
״השאיפה היא לשיתוף פעולה ארוך טווח. זוהי חשיפה ראשונה ונראה את התגובות. בחרנו במיוחד בחלל לאמנות, שנראה לנו המקום הנכון להציג חומרים לא שגרתיים״.
