לאחר חמש שנים של הקמה נפתח החודש מחדש מוזיאון העיצוב של לונדון. המוזיאון, שמאז הקמתו ב־1989 (במפעל ישן להבשלת בננות) שכן על הגדה הדרומית של נהר התמזה, זוכה כעת למיקום מרכזי ונגיש במערב העיר ולמתחם הגדול פי שלושה ממשכנו הקודם. המבנה החדש ממוקם על הרחוב הראשי – High street Kensington – והוא שכן חדש וטוב לחבריו במה שקרוי ה״אלברטופוליס״: מוזיאון הטבע, מוזיאון ויקטוריה ואלברט, האלברט הול והרויאל קולג׳ אוף ארט.
משכנו החדש של המוזיאון נבנה על בסיס בניין משנות ה־60 המוקף במרחבים היפים של פארק הולנד. מכיוון שהבניין המקורי נבנה בחיפזון ובעלות נמוכה, התשתית הקיימת לא סיפקה את צרכי המוזיאון והיה צריך להרוס אותו ולבנות מחדש. דבר אחד נותר זכר למבנה הישן והוא הגג, בעל מבנה פרבולואידי יחודי ומרשים. ״הבניין נבנה מהגג מטה״, מספר כריס מאסון ממשרד האדריכלים John Pawson, שהיו אמונים על התכנון, בעת סיור במבנה החדש. ״מכיוון שהוחלט לשמר את הגג האיקוני ותקרת הבטון המקורית, ותוך כך גם להרוס את כל הקומות תחתיו, מבנה מתכת גדול הוקם כדי להחזיק את הגג במקומו עד לסיום הבנייה״. בנוסף לקומת הכניסה ושתי הקומות שמעליה שנהרסו ונבנו מחדש, נחפרו גם שתי קומות מרתף שלא היו קימות במבנה הישן. תערוכת צילומים המלווה את הקמת הבניין החדש, ומתעדת את כלונסאות הברזל הנושאות את הגג לאורך כל התקופה, תלויה על אחד מקירות המבנה הפונים לחלל הכניסה המרכזי.
המבנה החדש/ישן משלב תאורה טבעית שנופלת מהקומות העליונות לכיוון המרתף עם פסי תאורה מעט כירורגיים וסטריליים שרצים לרוחבן. האקוסטיקה במוזיאון תוכננה בקפידה ונציגי משרד האדריכלים שמחו לספר שאפשר לעמוד בצד אחד של פרבולת הגג ולדבר עם אדם הנמצא בפינה הנגדית, ״אף על פי שזה כמובן לא היה תכנון שלנו אלא של מי שהקים את המבנה המקורי״. כמו כן, הקירות מחופי העץ תורמים גם הם לאקוסטיקה הטובה. חלל הכניסה רחב הידיים מזמין לשהייה ואינטראקציה: גרם מדרגות מקומת הכניסה לקומות העליונות משמש גם כאודיטוריום קטן ומקום לישיבה ושיחה. גולת הכותרת של הסיור במבנה היא אולי התצפית אל נוף הגן שנשקף מהחלונות הגדולים העוטפים אותו.
״המעבר נבע מצרכים של המוזיאון ומבקריו שהלכו, השתנו והתעצמו לאורך השנים״, מספרת הלן צ׳רמן, מנהלת מרכז הלמידה של המוזיאון. סודג׳יץ׳, מנהל המוזיאון, תיאר את העשור האחרון במיקום הקודם כ״תקופה של למידה וניסוי לקראת הדברים שנוכל לעשות במרחב גדול יותר״. המוזיאון החדש מיועד להיות מרכז תרבותי כמו גם מרכז רעיוני, מקום לשיח, מחקר ועשייה של עיצוב. במקביל לחללי הגלריות, חנות, ספריה, אודיטוריום, מסעדה ומשרדים, הוקצו גם חללים רבים לטובת מרכז הלמידה: כיתות, חללי עבודה וסדנאות לשהות מעצבים. ״חללי הלימוד קיבלו את הנוף היפה ביותר לגן״, מוסיף סודג׳יץ׳. ״הבנו שחשוב לתת להם את הטוב ביותר, כדי להבהיר כמה לימוד ומחקר חשובים וכדי לשים אותם בלב העשייה של המוזיאון ובלב החזון שלו לעתיד״.
הפתיחה המחודשת מלווה באירועים רבים, מפגשים ושיחות, ובמרכזה שלוש התערוכות הראשונות המתוות אולי את דרכו הרעיונית של המוזיאון ומציגות מניפסט לעתיד לבוא. בקומה העליונה ממוקמת תערוכת הקבע Designer, Maker, User. במיקומו החדש והנגיש לקהל היה חשוב למוזיאון (ולמשקיעים) לשמר את הפתיחות והנגישות. כך, תערוכת הקבע פתוחה בחינם לקהל הרחב, זו הפעם הראשונה במוזיאון העיצוב. התערוכה מציגה כמעט 1,000 אובייקטי עיצוב ואדריכלות של המאה ה־20 וה־21 מנקודת מבטם של המעצב, התעשייה והמשתמש.
בקומת המרתף מוצגים מודלים, סקיצות וצילומים של פרוייקטים המועמדים לפרס ״Designs of the Year״. זו השנה התשיעית שהמוזיאון עורך ומציג את הגירסה שלו לכל הדברים הטובים, המעניינים והחשובים שהתרחשו השנה בעולם העיצוב. התערוכה והתחרות מחולקים לשש קטגוריות: אדריכלות, דיגיטל, אופנה, גרפי, מוצר ותחבורה. הפרויקטים המוצגים – שנבחרו על ידי פאנל של מעצבים, אוצרים ויוצרים – מאפשרים לחזות בנושאים שמטרידים כיום מעצבים ולהביט על עיצוב ככלי לשינוי. בין הפרויקטים המוצגים: מחסה מתקפל לפליטים באריזה שטוחה של איקאה, ערכה לבדיקת מחלות מין און־ליין ובניין פראדה החדש במילאנו.
בקומת הכניסה מוצגת גולת הכותרת של תוכנית הפתיחה: התערוכה ״פחד ואהבה״ (Fear and Love) שאצר ג׳סטין מקגוירק, האוצר הראשי של המוזיאון, ומשתתפים בה בין השאר נרי אוקסמן, אדריכלית, מעצבת וראש מעבדה ב־MIT Medialab; קניה הארה, מעצב גרפי וארט דירקטור של MUJI; ומשרד האדריכלים OMA. התערוכה מציגה 11 עבודות מתחומי עיצוב שונים שנעשו במיוחד לתערוכה ושבוחנים מנעד נושאים המגדירים את התקופה הנוכחית. 11 המציגים, בין היוצרים החדשניים והנועזים של זמננו, נוגעים כל אחד מזווית מבטו בין השאר ברעיונות של אופנה איטית, מיניות מרושתת (Networked Sexuality), רובוטים בעלי רגשות והתישבות נוודים. התערוכה מעודדת שיח סביב הפחד והמשיכה אל החדש והלא מוכר אל טכנולוגיות חדשות, פרקטיקות מתהוות ושינויים גלובליים וחברתיים, וממקמת את מוזיאון העיצוב בלב שיח שכזה.
