במציאות הישראלית הדרוכה והמוקצנת, שחווה לאחרונה קיטוב צורב, ניכרת בקרב הסטודנטים במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר מגמה, המתאפיינת בטיפול בחומרים מקומיים, חלקם נוסטלגיים ובעלי הקשרים תרבותיים נרחבים, ואחרים נושאי זכרונות פרטיים־משפחתיים ואחרים. מתוך נסיון להוביל שיח על עיצוב מקומי, העבודות שיוצגו בתערוכה ינסו לבחון את מידת שייכותן למקום שבו חיים ויוצרים הסטודנטים, למקום שממנו הם מגיעים ביחס לציר הזמן: עבר, הווה ועתיד.
עבודותיהם של הסטודנטים והסטודנטיות משקפות מהלכים מרתקים של פיתוח שפה חזותית עברית, מערבית ומזרחית, במגוון פלטפורמות חזותיות הכוללות אות, סמל, צורה, דימוי, צבע, שפה, תנועה ואינטראקציה. באמצעים אלו חוזרים הסטודנטים ומנסים לחקור את המקום שבו נולדו או שאליו היגרו – ללא בחירה. עבודותיהם משקפות הבחירה שנעשתה בעבורם, את דעתם לגביה ולעיתים מתייחסות לשאלה האם לבחור ולהכות שורש במקום, אם לאו.
״אחד מתפקידיה של האקדמיה לעיצוב הוא להסב את תשומת ליבו של הסטודנט למקום שבו הוא חי, כאחד השדות שבהם הוא אמור לחפש פיתרון חזותי־יצירתי לבריף מקצועי״ אומר דקל בוברוב, ראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. ״הגישה הלימודית דוגלת בהקניית תהליכי עבודה שיאפשרו למעצב הגרפי להתייחס לבריף כפלטפורמה להנחת קשר בין מוצר למקום, בין צורך לבין הקשר, בין הפרטי לציבורי ובין המעצב ללקוח שלו.
״במידה ובמהלך תהליך החשיבה שלו המעצב ׳מבקר׳ באחד הצמתים הללו, הסיכוי שהמוצר שהוא מעצב יהיה קשור לכאן ולעכשיו גבוה יותר. במידה ולא, הוא יעצב מוצר שיכול להיות מעוצב מעולה אבל הקשר והרלוונטיות שלו לזמן ולמקום בקושי יהיה נוכח אם בכלל. בנוסף, הכלת ערכים מקומיים בעבודה (לשוק המקומי ולשוק העולמי כאחד) יאפיינו ויבדלו את המוצר ממוצרים דומים המיוצרים ומעוצבים בעולם, יעלו את ערכו של המעצב במובן של אדם יוצר, וכתוצאה מכך תתחיל להיווצר תרבות חזותית מקומית המאופיינת ומאחדת את המקום שבו אנו חיים״.
נעילה: 19.1
