5,400 תצלומים הוגשו השנה לתחרות של עדות מקומית על ידי 270 צלמים. מתוכם נבחרו על ידי צוות שיפוט מקצועי 250 תצלומים, של 57 צלמות וצלמים, שמוצגים בשבע קטגוריות התחרות: חדשות, טבע וסביבה, דת ואמונה, חברה וקהילה, ספורט, אורבניזם ותרבות וסיפור מצולם; מאלו נבחרו תמונת השנה וסדרת השנה.
בפרס תמונת השנה זכה רונן זבולון (רויטרס) על תיעוד משפחתה של דפנה מאיר, שנרצחה בדרום הר חברון. במרכז התצלום מופיע נתן מאיר, בעלה של דפנה מאיר ז״ל, מוקף בילדיו ובבני משפחה, בטקס הלווייתה של אם המשפחה. דפנה נרצחה בידי מחבל פלסטיני שחדר ליישוב ודקר אותה למוות.
״הצילום של רונן זבולון בולט ממספר הבטים״, כתב קירשנר בנימוקי הושפטים להענקת הפרס. ״נוכחותה החרישית של המצלמה אינה מפרה את ההתכנסות האינטימית של המשפחה. זבולון הצליח להנציח, את שאנו מכנים ׳הרגע המכריע׳. אותו שבריר של זמן שלפניו או אחריו הדימוי, כבר פגה היתכנותו. המבנה הפנימי של התצלום מורכב ממעגלי ראשים מורכנים, כמעט משיקים האחד לשני, ויחד מייצרים מעגל נוסף, רחב ועוטף, המכיל בתוכו תא משפחתי גרעיני וכאוב. כלומר, הכאב אינו מבקש מאיש להצטרף אל המתאבלים, ובכל זאת הצופה נסחף פנימה. הצבעים החמים – אדום וכתום בקצוות המנוגדים – מציעים מטפורה של דרמה. ושוב, ללא צעקה. בעדינות המתבקשת. והצעקה? היא כבר שם וכבר מהדהדת בקרביו של הצופה״.
בפרס סדרת השנה זכתה טלי מאייר (האגודה לזכויות האזרח) שמציגה בתערוכה דיוקנאות של קרבנות ירי כדורי ספוג. הכדור, המכונה ״כדור ספוג שחור״ (דגם 4557) עשוי גומי סינתטי ומשמש נשק אַל־הרג לדיכוי הפגנות במזרח ירושלים. נוהל השימוש בכדור קובע, כי ירי לעבר פלג הגוף העליון אסור וכי אין להשתמש בו נגד ילדים, קשישים או נשים בהיריון.
דגם כדור זה, הנמצא בשימוש רק כשנתיים, גרם כבר לעשרות פציעות ראש קשות, וכמחצית מהנפגעים הם קטינים. 14 תושבים איבדו את עיניהם. המצולמים בפרויקט לא נחשדו בהפרות סדר ולא ננקטו נגדם הליכים משפטיים. הפרויקט צולם כשנה וחצי לאחר פציעתה של מאייר בפניה מכדור ספוג שחור, בעת שתיעדה הפגנת מחאה בשכונת שועפאט שבמזרח ירושלים.
זוכים נוספים: בקטגוריית חדשות זכה צילום של יהושע יוסף (בעבור ישראל היום), שתיעד את אחמד דוואבשה, ניצול הפיגוע בדומא, בתקופת אשפוזו בבית החולים. בקטגוריית טבע וסביבה זכה אביר סולטן (EPA) על צילום של חרדים מכסים עצמם בבוץ במהלך ״בין הזמנים״ (תקופת חופשה המקובלת בעולם הישיבות) באחד מחופיו של ים המלח, המיועד לגברים בלבד.
בקטגוריית חברה וקהילה זכה אורן זיו (אקטיבסטילס) על צילום של צעירים פלסטינים אבלים ליד גופתו של מוחמד אבו־השהש, בן 18, במחנה הפליטים אל־פוואר. אבו־השהש נהרג מירי חיילים ישראלים במהלך פשיטה של שלושה גדודי צה״ל על מחנה הפליטים. החיילים שהו במקום במשך 17 שעות, שבמהלכן נפצעו 32 תושבים מקומיים מירי החיילים.
בקטגוריית ספורט זכה עודד קרני על צילום של שחקני הפועל באר שבע מניפים את אלונה ברקת, בעלת הקבוצה, לאחר זכייתם באליפות המדינה בכדורגל. אלונה ברקת היא האישה היחידה בישראל שהיא בעלים של קבוצת כדורגל. בקטגוריית אורבניזם ותרבות זכה אדוארד קפרוב על צילום של הסופר עמוס עוז שצולם לרגל תרגום ספרו ״הבשורה על פי יהודה״, העוסק בסוגיה ״מיהו בוגד״ – לספרדית.
בקטגוריית סיפור מצולם זכתה אבישג שאר־ישוב על סדרת הצילומים של משפחת ברי – אמנון, תמר וילדיהם מלמלו ופעמון. אמנון ברי, איש קרקס, התעורר יום אחד בידיעה שחייו חייבים להשתנות. תמר ברי, ציירת, החליטה אף היא יום אחד להשאיר את עברה מאחור, רכשה רכב מסחרי והתחילה לנדוד ברחבי הארץ. במהלך נדודיה אספה תמר את אמנון שהמתין לטרמפ. השניים הגיעו אל המדבר ושם, בפסטיבל ריינבו, גילו את אהבתם; מכבישי ישראל הרחיק הזוג לנדוד, עד שהגיע לקניה, אפריקה. שם, באוהל של שבט אפריקני, נולדה בתם. כיום הם חיים בארץ, מבקשים להתנתק מההוויה הישראלית, כשהם הופכים פיקסלים אפורים לפָּלֶטָה צבעונית ומקורית.
תהליך השיפוט התבצע באופן אנונימי ובלתי תלוי. צוות השיפוט כלל את אוצר התערוכה, פרופ׳ מיכה קירשנר, צלם, אמן ומרצה; שגית זלוף נמיר, צלמת אמנית ומרצה; ורדי כהנא, צלמת ואוצרת תערוכת עדות מקומית 2014־2015; חנוך מרמרי, מנהל אגף תרבות וחינוך ב״ספרייה הלאומית״; עטא עוויסאת, צלם עיתונות; יון פדר, עורך ראשי ״ידיעות אינטרנט״; כנרת פלטי, אוצרת אחראית מוזיאון ארץ ישראל; חנה שביב, צלמת, אמנית ומרצה; ודפנה שלום, צלמת ואמנית וידאו. יוזמת ומנהלת התערוכה היא דנה וולפיילר־ללקין.
