נקודת המוצא של העבודות שיוצגו בתערוכה היא כוחות הכיפוף, ההיפוך והשחיקה שפועלים בהבניית המרחב הפתוח שבין תל אביב ויפו, וביפו עצמה. העבודות הן ״ממצאי המקום״ שמספרים על השינוי שמתרחש במרחב זה ועל הפרפורים האחרונים של תהליכי מחיקה והשכחה. צמחים, תבניות יצוקות ופסולת חלקי הבנייה השחוקים שנפלטו מהים, מארגנים, מגדירים ומדווחים על עברו של המרחב.
הקנים, בעלי השורש הריזומטי, השולח שלוחות באזורים שמתעקשים להישאר כפי שהיו, פורצים מתחת לפני השטח מתוך שכבת הזמן בה הם שימשו גדרות בין בתי יפו. בסרט המוקרן בתערוכה מופיעים שוב ושוב הקנים ואינם נותנים מנוח כשהם נעים ומתכופפים ברוח, כעדים אחרונים ליד בתי השימור וגני הראווה המולבנים והמיוהדים. ככלי מדידה של הנראה, העבודות מבטאות את כישלונו של המבט כאמצעי משקם. בה בעת יש בהן הצעה לקשב ולהאזנה לקולות שמייצרים הקנה המכופף וחלקי הבניה ההרוסה שהוטמנו בים, ולאחר שהפכו לחלוקים שבו, נפלטו ונערמו בקו החוף.
שם התערוכה, ניסויים פשוטים בפיסיקה, הוא כותרת של חוברות הדרכה שבהן מוסברים לתלמידים מערכות פיסיקליות בסיסיות באמצעות ניסויים ביתיים. תערוכה זו היא ראשונה בסדרת הניסויים.
