ברלין, הבירה הגרמנית, היא אחת מזירות האמנות המגוונות והמעניינות ביותר כיום. התנאים המיוחדים שנוצרו בעיר בשנות ה-90, אחרי נפילת החומה ואיחוד המזרח והמערב, הפכו את ברלין אטרקטיבית במיוחד לאנשים צעירים, לאנרכיסטים, מחפשי דרך ושוחרי התחלות חדשות. בין אלה היו גם אמנים רבים, שמצאו בה בית חם ונוח. ״ענייה אבל סקסית״ היה התיאור הרווח לעיר המיוחדת.
הדיור הזול, השטחים הנרחבים, ההתארגנות מחדש של העיר המאוחדת – כל אלה שימשו קרקע נוחה ומזמינה לאמנים ויוצרים שנהרו לעיר. חלקם הותירו חותם בציורי הרחוב והגרפיטי שמילאו את העיר ואת שרידי החומה (שנראה בסיור). עד היום ברלין היא זירה מתקדמת במיוחד של אמנות רחוב, ואני מתכננת מפגש עם כמה מהעבודות הבולטות והמדליקות ביותר.
אחרי האמנים הגיעו סוחרי האמנות והגלריות, וגם האספנים, ונוצרה שכבת ״שומן״ סביב האמנים העצמאיים. במקביל, השקיעה הממשלה בפיתוח מחדש של עיר הבירה, במטרה לכונן מחדש את מעמדה של ברלין כמובילה תרבותית ולהחזיר עטרה ליושנה.
מאז חלפו יותר מ-25 שנה, וברלין התפתחה להיות בין היעדים המבוקשים והמרתקים בעולם. עיר קוסמופוליטית, אוונגרדית ויצירתית. היא עדיין סקסית אבל בוודאי שבעה יותר. ועדיין אווירת הפתיחות שולטת בה, לעומת ערים אירופיות רבות שמרניות יותר, אוכלוסייתה מגוונת ויש בה היצע אינסופי של תופעות תרבות ואמנות.
מתוך השפע הזה בחרתי בקפידה מסלול עשיר ומרתק של מקומות ותערוכות, מפגשים עם אמנים, אמנות רחוב, אתרים נסתרים ויותר ידועים. בביקורנו בברלין נבלה סופשבוע ארוך, שבמרכזו תערוכות אמנות – בעיקר אמנות עכשווית אך לא רק. הסיור יתקיים בתאריכים 12-15 בינואר 2017.
נבקר בהמבורגר באנהוף, שם מוצגת כעת תערוכת יחיד מקיפה של האמנית התורכית גולשון קרמוסטפה. התערוכה ״כרונוגרפיות״ מציגה עבודות מאמצע שנות ה-70 ועד היום – ציור, צילום, וידאו, פסול ומיצב. עבודותיה עוסקות בנושאים חברתיים ואישיים קריטיים – שחוזרים ומעסיקים אמנים בעולם בשנים האחרונות: הגירה וגלות כפויה; תהפוכות פוליטיות וקטסטרופות אישיות; מגדר ופמיניזם וגם תרבות השפע, שמספקת תחליפים מפוברקים לדת ולטבע. עבודותיה מרהיבות בצבעוניות, במגוון, בטכניקה ובשילוב בין מקורות תרבותיים שונים. בין היתר היא נוקטת עמדה ביקורתית כלפי האופן בו העולם המערבי מתבונן בהתנשאות במזרח התיכון.
באולם המרכזי של המוזיאון – שהשתכן בתחנת רכבת מהמאה ה-19 – מוצגת עבודה של כריסטוף בושל מאוסף המוזיאון, שנראית כמו תגובה לבחירת טראמפ, למרות שהיא הרבה יותר מוקדמת. בושל הוא אמן שווייצרי ביקורתי ורדיקלי. בביאנלה בוונציה 2015 הציג מסגד בתוך כנסיה, כנציג של איסלנד. המסגד עורר חרדות בקרב פרנסי העיר ומנהלי הביאנלה, ונסגר כעבור שבועיים (בטענה שהמבנה לא עומד בתקני בטיחות).
בגלריה קניג (Koenig Galerie), השוכנת במבנה כנסייה מודרני משנות ה-60, נבקר בתערוכה The Others שאצרו צמד האמנים אלמגרין ודרגסט (השניים הציגו לאחרונה תערוכה במוזיאון תל אביב). בתערוכה מוצג מספר קטן של עבודות שבכולן יש דיאלוג מתריס עם אמנות דתית וכנסייתית. באקט של חילון ותהייה על הסימבולים הנוצריים הם מעמידים ניגוד חד לזרם המרכזי. ״האחרים״ הם ההומוסקסואלים, השחורים, הזרים והדחויים – שמקומם בחברה מסומן תמיד. כתמיד, אלמגרין ודרגסט מעדיפים לנקוט בצמצום ולהותיר הרבה מקום להשלמת הפערים במחשבה של הצופה. הם עושים שימוש דרמטי בחלל, ומארחים בתערוכה אמנים חשובים כמו רון מואק, מרטין קיפרברגר וטסיטה דין.
נבקר באוספים פרטיים ומשפחתיים, בין היתר אצל משפחת אספנים שחיו בלב מערב גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, והחליטו לעבור לברלין ולהתקרב ״למקום שבו האמנות נוצרת״, בשנות ה-90. באוסף עבודות של אמנים מהבולטים בזירה הבינלאומית של אמנות עכשווית. פרנק סטלה, טרייסי אמין, סוזן הילר, ריצ׳רד סרה, ארנסטו נטו, צ׳יהרו שיוטה, ואלי אקספורט, פליקס גונזלס טורס ועוד.
כמובן שאי אפשר לראות אמנות על בטן ריקה. ברחבי ברלין נפגוש (ונדגום) אוכל טוב ומגוון – בקומת האוכל של ה-KDW, במסעדות נודלס ויאטנאמיות ובמסעדות גורמה, ועד לדוכני הסנדביצ'ים והמאפים הטריים ברציפי תחנות הרכבת.
עוד בתוכנית: יעדי שופינג מומלצים (לפי העניין האישי שלכם), שוקי רחוב ושוקי פשפשים (אם מזג האוויר יתאים). בילוי ערב במופע קרקס עכשווי (אם תרצו, בתשלום). תוכנית הנסיעה נתפרת לפרטי פרטים, כך שנוכל להגיע למקסימום עניין והנאה בלי להתיש את החושים והגוף. לכל שאלה ובירור נוסף, אל תהססו לפנות אליי.
חגית פלג רותם, 052-3423221
