עופרי מרום מציירת בסטודיו תת קרקעי, ומושאי הציור שלה מושתתים על הזיכרון, על ״הרף עין״, על המתועש והכבד אל מול הפורח והחי. גוף העבודות המוצג בתערוכה החדשה, ״סימני דרך״, שתיפתח ב-2.2 בבית האמנים בתל אביב, מאזן בין השכל לרגש, בין הווה מתרחש להבזק של זיכרון. העבודות מזמינות התייחסות אינטימית ודו משמעית.
רכבות הבטון, צמחי ארץ ישראל ומקצבי הציור נדמים כסוגרים מעגל אוטוביוגרפי, מסכמים, ועם זאת מהווים הקדמה לאפשרויות שגופי עבודתה מציעים. בפעולה הציורית שלב ההרס מגיע רגע לפני הבניה מחדש ומותיר עקבות של מאבק. כשמשהו נשלט או נחוש מדי, מתרחשת פעולת ריכוך, טשטוש או הסוואה. אם משהו נראה מתוכנן מדי, מרום פורעת את הסדר. היא מנסחת מחדש את נקודת המבט ומביאה מבט רב שכבתי, הממזג את החוויה הרציונלית עם החוויה האמוציונלית, המתעתעת.