Yuval:
הי מיכל. בוקר טוב, מה שלומך?
Michal:
סבבה. בוקר טוב
Yuval:
יפה. בואי נדבר על גיבורי־על! מאיפה הגיע הרעיון לתערוכה? כי זה משהו אינהרנטי לקומיקס, ולכאורה כל רגע הוא זמן טוב לתערוכה בנושא
Michal:
בגדול, נכון. ויפה שעה אחת קודם…
התערוכה הזאת התחילה להתבשל לפני כמה שנים. רציתי לאצור תערוכה שתעסוק בנוכחות גיבורי־העל בספרות הילדים. יש לא מעט דוגמאות, אבל המעניינת מכולן בעיניי, היא דמותו של קפטן תחתונים. כבר אספתי חומרים ובתכלס הייתה תערוכה מוכנה, ואז גיליתי את ג׳ייסון רטליף ואת ״צלליות־העל״ שלו ונדהמתי. העבודות של ג׳ייסון הן מיצוי של כל מה שניסיתי להראות בתערוכה על ספרי הילדים. נורא ביאס אותי שאני לא יכולה לכלול את העבודות האלה בתערוכה (כי אלה דימויים עצמאיים, לא איורים ולא מתוך ספר ילדים). באותה תקופה גם עשיתי מאמצים לשכנע את מנהליי בהוצאה להוציא לאור ספרות גיבורי על מתורגמת, וכל הזמן שמעתי את האמירה ״גיבורי־על זה ז׳אנר שלא הולך בישראל״.
אותי זה שיגע, כי אני מבקרת בקביעות בכנסי מדע בדיוני, פנטזיה וקומיקס בארץ, רואה שמספר המשתתפים בהם רק הולך וגדל משנה לשנה, ורואה את כמות המעריצים המושבעים של הסוגה הזאת. התחלתי לשאול את עצמי איך ייתכן שיש כל כך הרבה עשייה בשטח ובכל זאת הסטיגמה הזאת שרירה וקיימת. דיברתי על זה עם גלית גאון שאמרה לי: ״אוקיי, אז בואי תדברי על זה״. לקח עוד שנתיים עד שמצאו תאריך לכל העניין העצום הזה (בכל זאת – מדובר כמעט בכל מוזיאון הקומיקס). ועכשיו זה סוף־סוף קורה
Yuval:
אז אולי נלך רגע לשורה התחתונה, לכותרת המשנה של התערוכה: ״גיבורי־על כמקור העצמה״. זו התשובה ללמה הסוגה הזו כל כך פופולרית?
Michal:
התערוכות לא מחפשות תשובה לשאלה ״למה הסוגה הזאת פופולרית״. במהלך החיפושים שלי ניסיתי להבין איך מתנהלת מערכת היחסים של הקוראים והיוצרים עם הסוגה הזאת. התמקדתי במאפיין חשוב ביותר, שהפך מהותי בסוף שנות ה־80, עם צאתם לאור של ווטצ׳מן ושובו של האביר האפל, והוא עולמם הפנימי של הגיבורים. כיום גיבורי העל הם דמויות עמוקות יותר, שעסוקות כל הזמן בחיפוש פנימי ובניסיון לגשר בין יתרונותיהם העל־אנושיים לבין חסרונותיהם האנושיים ביותר, הטבועים בנפשם. אם פעם הגיבורים דמו לגיבורי המיתולוגיה היוונית, הרי שהיום הם מזכירים מאוד את גיבורי הטרגדיות. בשלב מסוים הבנתי שזה כוח המשיכה שלהם וזה מה שקירב אותם לקהל הישראלי
Yuval:
וזה גם מה שגורם ליוצרים העכשוויים לשלב אותם בסיטואציות יום יומיות כמו בתור לדואר או בפקק באיילון?
Michal:
זה היה תהליך. בעיניי, עברנו כאן תהליך התבגרות מובהק: בינקותו, האדם מעריץ את הוריו וחושב שהם מושלמים; בגיל ההתבגרות הוא מעביר עליהם ביקורת ורואה את כל חולשותיהם והפגמים שלהם ובבגרותו הוא מגיע להשלמה עם כך שהם אינם מושלמים ומזדהה איתם.
זה גם מה שקרה לנו עם גיבורי־העל: בשנות ה־50 וה־60 סגדנו לגבורה ויצרנו בעבור הדור הצעיר דמויות של גיבורים צעירים ופטריוטים. שנות ה־70 וה־80 הביאו איתן משברים חברתיים קשים וניפוץ של הרבה חלומות, מה שהוביל את היוצרים להעברת ביקורת נוקבת על מוסד הגבורה בכלל וגיבורי־העל בפרט. רק מאמצע שנות ה־90 התחיל להופיע כאן זן חדש של גיבורים שהיוצרים והקוראים יכולים להזדהות איתם ו״חיים איתם בשלום״.
הגיבורים האלה הם אנושיים, הגבורה שלהם נובעת מטראומה וממאבק פנימי שמלווים אותם לכל אורך הדרך. עוד דבר מעניין שקרה הוא הופעת קומיקס שעוסק בגיבורי העל ובקריקטורות שעוסקות בהם. הסיטואציות שהזכרת, לדוגמה, לקוחות מעבודות של מתן כהן, שמרבה לדבר בעבודותיו על גיבורי־על, הן כנושא והן כדימוי, גם בקומיקס וגם בקריקטורות
Yuval:
אז מה היה התהליך שלך בעבודה על תערוכה? כלומר, סיפרת מאיפה התחלת, אבל מעניין אותי לשמוע גם על ההמשך – מאיפה הגיעו החומרים? היה משהו שהפתיע אותך תוך כדי? איך החלטת מה להכניס לתערוכה? וכן הלאה
Michal:
התערוכות הקטנות היו פשוטות: מרגע שבחרתי לדבר על גיבורי־על כמקור העצמה, היה לי ברור שבתערוכה ״ילדות־על״ אני הולכת לדבר על קפטן תחתונים בלבד ולא על היצירות האחרות, כי כל מהותה של הדמות הזו היא העצמה של הקורא תוך שימוש בכללי ז׳אנר גיבורי־העל. תוך כדי עבודה התברר לי שהוא גם חוגג 20 השנה, אז בכלל הייתה סיבה למסיבה
גם התערוכה ״צלליות־על״ הייתה ברורה לי. מרבית העבודה הייתה על התערוכה המרכזית שעוסקת ביוצרים ישראלים. קודם כול עברתי על כל היצירות שכבר הכרתי ובחרתי מתוכן את הדימויים שמייצגים את מהות הגיבורים. אז התחלתי לחפש. פניתי ליוצרים שנראה לי הגיוני שיעסקו בגיבורי על וגם לאחרים שהסיכוי שיעסקו בגיבורי־על הוא אפסי (אילנה זפרן, לדוגמה, ממש הופתעה כששאלתי, ואז נזכרה שבעצם, כן! היא דווקא כן עשתה קומיקס על גיבורי־על!). עברתי על עיתונים, ספרים, אתרים – כל מקור אפשרי, וכשמצאתי קצה חוט, המשכתי לנבור. פרסמתי גם הודעה בקבוצות של מאיירים ויוצרי קומיקס. בסופו של השלב הזה מצאתי את עצמי עם עשרות רבות של עבודות. ואז התחלתי לזקק.
בחרתי בדימויים שמציגים קולות ורעיונות מגוונים, יצירות שלמות מבחינת האמנות שלהם וכאלה שפותחות צוהר לעולמות הפנימיים של הדמויות. היה לי מאוד מאוד חשוב להציג עבודות של יוצרים ותיקים אך גם של יוצרים צעירים. שני יוצרים שזכו להתייחסות מיוחדת הם דודו גבע וגיבורי־התת שלו, וכמובן אורי פינק, שהתהליך שעבר הוא מיקרוקוסמוס של התהליך שעברה כל סצנת הקומיקס הישראלית. לשני היוצרים האלה הקדיש ד״ר ברוך בן־בליך מאמר מיוחד שמופיע בקטלוג התערוכה.
תוספת חשובה נוספת לתערוכה הזאת היא קיר ״האבות המייסדים״, שמוקדש לחלוצי ה״סופר־אנדרדוגים״ הבינלאומיים. מכיוון שאנחנו תרבות קולטת, שמתפתחת תוך כדי התבוננות בתרבויות אחרות ולמידה מהן, היה לי חשוב להציג גיבורים פורצי דרך מחו״ל, לכן בחרתי בארבעה גיבורים: קפטן מארוול (שהאזאם) – הילד הראשון שזכה בכוחות על; וונדר וומן – גיבורת העל המצליחה בכל הזמנים (גם אם לא הראשונה…); ספיידרמן – הנער החנון שהפך לאחד מגיבורי העל המרכזיים בעולם; וקיק־אס – יצירה חשובה ביותר שמציגה את הקושי הפיזי והמנטאלי שמאחורי גבורת העל ולא עוטפת אותה בהילה של זוהר
Yuval:
את יכולה לספר משהו על ג׳ייסון רטליף, לטובת מי שלא מכיר? כי הצלליות שלו הן באמת משהו יוצא דופן
Michal:
ג׳ייסון הוא אמן אמריקני שחי באינדיאפוליס ועובד כמעצב ומנהל אמנותי. הוא מעיד על עצמו שהעבודות שלו הן שילוב מודע של אמנות ושל עיצוב. הסדרה ״צלליות־על״ נולדה מפרויקט שחבר שלו התחיל שעסק בחלומות שהיו למבוגרים כשהיו ילדים. ג׳ייסון יצר דימוי של ילד שהצל שלו הוא של סופרמן. הדימוי הזה קיבל תגובות נלהבות ובעקבותיו יצר ג׳ייסון את סדרת הציורים ״צלליות על 1״ (שמוצגת אצלנו) ו״צלליות על 2״ – סדרת ההמשך
Yuval:
הן באמת מרהיבות, אני יכול להבין למה נדהמת כשגילית אותן
Michal:
כן. יש בהן כנות ועומק. השימוש בצלליות להעברת עולם פנימי אינו חדש, אבל ג׳ייסון יודע למצוא את התנוחה המדויקת שתייצג את הילד, על התום והנאיביות שלו, ובאותה העת את העוצמה של גיבור־העל שמופיע בצללית. הדיוק הזה מכניס לעבודות ממד ריאליסטי מהמם. ממש החסרתי פעימה כשראיתי את זה
Yuval:
לגמרי. עוד שאלה אחת לפני שנסיים, על גיבורי־התת. הם גם גיבורי־על, אבל מסוג אחר? והאם יש להם מקבילה בעולם?
Michal:
״גיבורי־התת״ הוא מושג שדודו גבע המציא כתגובה ל״גיבורי־העל״. הוא אמר שאנחנו, האנשים הפשוטים, חסרי כוחות מיוחדים. אנחנו לא נציל את העולם – בקושי את עצמנו אנחנו מצליחים להציל… הגיבורים האלה הם אנטי גיבורי בהגדרה. ״כוחות־התת״ שלהם הם העליבות האנושית.
המעניין אצל גבע הוא שגם את גיבורי־התת המובהקים שלו, יוסף והברווז, הוא בוחר להלביש בבגדים של גיבורי־על (ראה ערך ברווזמן), ולצדם יוצר גיבורי־תת חדשים, כמו גדי קרפדי. בכך הוא מציב מראה בפני הקורא שלו והערצתו לגיבורי־העל. הוא כאילו אומר: ״אתה חולם להיות גיבור־על? אז רק שתדע שככה תיראה…״ הוא כמובן מתייחס ככה גם לעצמו. אחת העבודות התלויות על הקיר נקראת ״אני״ ובה גבע מספר על עצמו, ומשווה את עצמו ואת כוחותיו לגיבורי־העל. נראה שהנושא הזה העסיק אותו הרבה יותר משנדמה.
שכחתי את המקבילה בחו״ל: מד מגזין מלא בהן, אבל נראה לי שהומר סימפסון בהחלט היה יכול לצאת לשתות בירה עם יוסף וברווזמן. הוא בטח היה חושב שהם אפסים מאופסים, אבל הם היו מסתדרים יופי
Yuval:
הייתי שמח להיות זבוב על הקיר בפגישה הזו…
Michal:
גם אני…
Yuval:
קבענו! משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Michal:
כן! יש בתערוכה קיר שאני נורא־נורא אוהבת. אנחנו מכנים אותו ״קיר הסלפי״. בקיר הזה יש רק אונומטופיאות כמיטב המסורת של קומיקס גיבורי העל ובמרכזו המשפט ״והגיבור הזה הוא אני״. כל האורחים מוזמנים לעצור לידו ופשוט להצטלם כגיבורי על. נראה לי שאחרי שהייה ממושכת כל כך במחיצתם של כל כך הרבה גיבורי־על ותת, המבקרים ירצו לתת ביטוי לכוחות שלהם, אז אפשרנו להם
Yuval:
יפה! נבוא להצטלם
