התערוכה ״שבר כלי״ מתרגמת הלך רוח נפשי ורגשי לכדי צורה והתנהגויות חומר שהפכו ממוצר מובהק, לאוביקטים פיסוליים המתכתבים עם המקור, אך לא בהכרח נאמנים לו. אלו אינם חפצים, אלו גם לא מעשה ידיו של בנית, כפי שהוא מכריז. אלו לא באים לבקש חמלה, לא תודה, לא להזכיר, לא להכעיס, לא לגעת בכח וגם לא לאלץ. אלו ממעשי ליבו, שבוחר להעמיד את המציאות השברירית כפי שהיא.
הלב נשבר ונשבר, וחי מתוך ההישברות. מן ההכרח לעבור בחשכה ובעומק חשכה ולא לסוב אחור.
(מתוך עץ המבחן מאת סטנלי קוניץ)
מאור גדול שנכנס עלול לעיתים לפרק לחלקיקים קטנים ושבריריים.
חומות שנבנות ומקיפות במהלך חיים שלמים, מתפרקות כמבנה הקורס לתוך עצמו, אך בנקודת האור ניתן למצוא גם שקט של רגע.
דפיקות לב מואטות ומואצות ולא סדירות מחוללות סערה פנימית, כמו התכהותם של עננים ביום אפור
ודממת השמש רגע לפני לכתה.
איבוד העצמי, השליטה והיציבה.
מתוך רחשי הלב החלה בחינה של שבר היציבות, את אי השליטה, את השלם, את החסר, את התפרקותו ואת יופיו של השבר .
״השולחן״ הוא האסוציאציה הראשונה והישירה ליציבות.
שולחן – משטח וארבע רגליים יציבות חזקות וברורות. ארכיטיפ. אין טעויות, אין נפילות, אין תהיות.
100 טון ברזל.
מצאתי. מצאתי עצמי מחדש, תוך בוחן התנהגויות שונות של משטח בהעמסת רגליים.
מותח קו דק ואוורירי המפריד ומבדיל בין יציבות לרעיעות.
כאדם העומד בגובה רב ומביט מטה. האיזון משתנה, גם תנועת הגוף תוך התעקשות לעמוד על הקצה עד לנפילה.
לנפילה ושבריה נוספו התנהגותם של שאריות זכוכית, שהפכו לכלי קיבול בעבור פרח בודד אחד.
מתוך השברים והתנועה תגיע הצמיחה.
נזילת חומר בזמן המסתו לתוך מבנה אמורפי. ספק צורה, ספק גוף, שמתעוות על ידי לפיתה של מוט פליז.
