זו השנה החמישית שליאור ימין, הבעלים של אסופה, מפיק את הגרסה המאוירת להגדה של פסח, ״אלטרנטיבה להגדות המשעממות והגנריות שמעבירים בכל המשפחות מדור לדור״. ההגדה של אסופה מכניסה בסדר הפסח רוח רעננה עם פרשנויות חדשות לחג, לדימויים, לטקסטים ולשירים. גם השנה ימין נותן במה תחת גג אחד ל־45 מעצבים ומאיירים ישראלים, כדי לקחת חלק ביצירה מקורית ״שמדברת עם הימים ההם בזמן הזה״.
כל אחד מהיוצרים שהשתתפו ביצירת ההגדה קיבל כפולת עמודים וחירות גמורה כיאה לרוח החג, לעשות עם הטקסט ככל העולה על רוחו, על דמיונו, עפרונו, עכברו או ליבו. חמישה מהם מציגים בפורטפוליו את הפרשנות המאוירת שלהם ומספרים על תהליך העבודה:
אפיק נעים
הקריאה ״שפוך חמתך על הגויים״ קוראת לאלימות כלפי זרים בשם אלוהים, ופרשנויות שקראתי מחזקות את זה. פרשנות זו הזכירה לי את המצב החברתי־פוליטי שבו אנחנו חיים, הכולל מאבק אלים שמנוהל על ידי הפטריארכיה הגברית. באיור שלי ניסיתי לייצג מצב מוגזם שבו הגבריות הופכת כמעט למינית, מן מאבק אלים והומו־אירוטי. השתמשתי בגוונים שונים של אדום כצבע המרפרר לאלימות. ההשטחה הצבעונית מאחדת את הדמויות או האלמנטים לדמות אחת, והסגנון הגיאומטרי של הפשטה ופירוק אלמנטים היא חלק משפה שלאורך השנים אני מנסה לפתח, שבמקרה זה באה לייצג סיטואציה סוריאליסטית.
afiknaim.myportfolio.com
איתמר מקובר
בעבורי ״עבדים היינו״ היא תמצית של ההגדה (וההיסטוריה היהודית) כולה: פעם היינו מסכנים, לעולם לא נשכח את זה ולעולם לא נפסיק להיות קרבנות. חיפשתי דימויים שונים שידגישו את התחושה הזאת של סבל שמהול בגאווה. ניסיתי לנתק את ההתרחשות ממקום וזמן אחידים ולייצר מרחב מורכב שבו יכולים להיווצר הקשרים אסוציאטיביים וסימבוליים מפתיעים בין הדימויים השונים. אני מקווה שבתוך המרחב המדומיין הזה האירוע ההיסטורי התקופתי יכול לקבל תחושה של זיכרון על־זמני ועל־תרבותי.
itamarmakover.com
אלי מגזינר
הטקסט שקיבלתי (ברכת הלל) מגיע ממש לקראת סוף ההגדה, אחרי כל ההמולה והחגיגות של יציאת מצרים. אל מול הטון החגיגי – ידעתי שאני רוצה להראות את בני ישראל באמצע הדרך, באיזה חלון זמן שבו לא קרו להם יותר מידי ניסים ומופתים, קפואים בין השמיים לבין כוס היין שאותה מקדשים בברכת הלל. את ההשראה לדימוי קיבלתי מהגדה שכל הדימויים בה היו תמונות היסטוריות וארכיאולוגיות של ארץ ישראל העתיקה והיחסית שקטה.
cargocollective.com/ELIMAGAZINER
עידו בק
הטקסט שקיבלתי לאייר מספר פחות או יותר את כל ההגדה בשתי פסקאות, ואולי את כל הסיפור של עם ישראל מיציאת מצרים ועד הציונות. העומס הנרטיבי הסתדר לי עם העומס האיורי שאני אוהב לעשות. הצבעים המנוגדים הם אמצעי ליצירת עומס – את החום האדמתי שהמצרים השתמשו כדי לצבוע בו דמויות הפכתי לאדום דם, ואת הכחול הבהיר של הנילוס לכחול־שחור־אטום. וחוץ מזה, סוף סוף פתחתי בורד של רפרנסים מצריים בפינטרסט בנוסף לבורד הנוצרי־ימי־ביניימי שאני מטפח כבר זמן מה.
idoback.com
ענת פרי־טל
הטקסט ״סדר בדיקת וביעור חמץ״ נדמה היה לי כמעין הוראות הפעלה מתוזמנות על פי תאריכים ושעות בחודש ניסן. לרצף הזמנים איירתי באיור דיגיטלי מערכת יחסים מוטרפת בין בחורה לחמץ, המתארת את תהליך הפרידה ממנו ואת המפגש העגום עם המצה. באיור מתוארת התחרשות ענקית הבנויה מסצנות יחידות השזורות זו בזו ובכל אחת מהן קיימת איזו קריצה קטנה המדגישה את האובססיביות לחמץ:
-השלב הראשון מתאר את שגרת היחסים עם החמץ, מחדר השינה ועד הסמל הקטן שעל המחשב…
-השלב השני הוא החיפוש אחר שאריות החמץ במקומות שונים בבית.
-השלב השלישי בנוי מסצנה אחת שהיא ״ביעור החמץ״, הבחורה מוקפת ארגזי מאפיות סביב המדורה.
-השלב האחרון מתאר כבר את הגעגועים לחמץ ואת המפגש המאכזב עם המצה…
עמית טריינין
כשקיבלתי את הטקסט היה לי ברור שאאייר את סדר הפסח שהשפיע עלי ביותר: חווית הסדר בקיבוץ. כמי שגדל בקיבוץ בית ניר, חווית סדר פסח היא חוויה המונית, כאוטית, בעלת מסורת וטקסיים קיבוציים חילוניים השונים מאוד מנוסח ההגדה המקובל. זכורים לי במיוחד אכילת המצות הבלתי נשלטת בזמן שהמקהלה (שכל שנה אותם אנשים שרו את אותם שירים באותו טון ובאותה התלהבות) שרה את שירי האביב למינהם, ריקוד הצלליות של עשרת המכות וטעם הגפילטעפיש הקר שיצא כרגע מחדר קירור. פסח תמיד היה חג שסימל בשבילי את תחילת האלרגיה של האביב שמביא איתו התעטשויות וגירודים טורדניים, אבל גם שמחה גדולה וצבעונית של סוף החורף. את החוויה הזו ניסיתי להעביר באיור עצמו, שעשוי עם pro markers.
amittrainin.com
ובונוס לסיום, איור נוסף של טריינין שלא נכנס להגדה, סדר קיבוצי כהלכתו:
