Yuval:
הי עידית, מה שלומך?
Idit:
בסדר גמור, אתה?
Yuval:
לא רע בכלל!
והנה הגיע עוד שבוע אופנה, ומעבר לעבודה הקשה שתכף נדבר עליה, אני תוהה – כמו שאוהבים לשאול היום – איפה זה תופס אותך? מרגש? ריטואל שחוזר על עצמו? משהו אחר?
Idit:
זה מרגש מאוד, במיוחד בעבור הסטודנטים. בסופו של דבר זה שלהם: כלומר, זו תצוגה של המחלקה וזו אוצרות שלנו, אבל העבודות שלהם צועדות שם ואני מתרגשת בעבורם
Yuval:
ספרי אם כך בכמה מילים על שיתוף הפעולה עם ניו באלאנס: מה הוא כולל ומה נראה ביום שני על המסלול
Idit:
זו שאלה קצרה עם תשובה ארוכה
השיתוף עם ניו באלאנס ישראל היה שידוך שעשו מפיקי שבוע האופנה בשנה שעברה. שנקר הוא לא גוף מסחרי ולכן תמיכה של חברה מסחרית בהפקה כזו הוא הכרחי, אבל זה הפך לרומן. חברת סילון ספורט, יבואני ניו באלאנס בישראל, פרשו את כנפיהם עלינו: מעבר לזה שהם הספונסרים שלנו שנה שניה ברציפות, והם מספקים את כל הנעלים לתצוגה, הם מלווים אותנו גם בשוטף בתרומה של נעלים לפרויקטים אחרים, מלגות לסטודנטים ועוד. זה כל כך לא טריוויאלי…
Yuval:
באמת לא טריוויאלי
Idit:
ולגבי התצוגה השנה: תמיד קשה לאגד עבודות של סטודנטים שונים מקורסים שונים לכדי אמירה אחת. אנחנו מנסים בתצוגה בשבוע האופנה, בניגוד לתצוגת הגמר, לבנות סיפור שמייצג את האני מאמין שלנו כמוסד אקדמי וכמחלקה שמכשירה מעצבים לעיסוק בין־לאומי בעיצוב אופנה
Yuval:
מה אתם מציגים השנה ומה הקשר של ניו באלאנס, מעבר לחסות?
Idit:
השנה החלטנו לדבר על קטבים: התצוגה בנויה סביב הצבעים שחור ולבן עם הבלחות של צבעים חזקים. רוב הנעליים מגיעות מקולקציית האופנה של ניו באלאנס, וההתאמות בין הדגמים לנעליים נעשו בשיתוף מלא עם אנשי ניו באלאנס. נוצר משהו מענין בחיבורים כי יש לקים בתצוגה מקורס שמלה שחורה או כלות, ופתאום לראות את הדגמים האלו עם סניקרס יצר מראה מרענן
Yuval:
מאיפה אם כך מתחילים? ולמה קטבים?
Idit:
מתחילים מלראות את התוצרים של הקורסים השונים. אנחנו יושבים בכל הביקורות, אוספים את כל מה שנראה לנו מעניין, ואז מתחילים לזהות איזה קו עיסוק שנראה שהרבה סטודנטים מתעניינים בו, כנראה איזה זרם. אז מתחילה העבודה הקשה של עריכה, וזה תהליך כואב כי כל כך הרבה דברים נשארים על רצפת חדר העריכה. אני תמיד נפעמת מהעבודות שלהם וקשה להסביר למה עבודה זו או אחרת לא נכנסה.
ולגבי העיסוק בקטבים, זה פשוט הרגיש רלוונטי: מצד אחד יש המון קוטביות חברתית, כלכלית וכד׳, ומצד שני בעולם שלנו באופנה נראה שההגדרות איבדו במקצת מהרלוונטיות שלהן. מבחינת קטגוריות כמו ערב מול ספורט או מחויטים, אבל גם במובנים אחרים כמו מגדר, אז זה נראה לנו נכון לקבוע חוקים כמו שחור ולבן במקומות שאין חוקים
Yuval:
את יכולה לתת כמה דוגמאות?
Idit:
אני חושבת שהתמונה הכללית של התצוגה משקפת את הסיפור שלנו. לדוגמה, אם בוחנים דגמים ספציפיים, שמלת הכלה של דני מריאש, שעשויה מחלקים של הלבשה תחתונה וינטג׳ ש״מודבקים״ עליה כאילו בצורה אקראית ושוברים את הכללים לגבי התפישה שלנו את דמות הכלה, הנקייה הצחורה והפומפוזית; או צמד הדגמים של אמיר שביט, שמדברים על יחסים ויכולים להילבש גם על ידי גבר וגם על ידי אישה
Yuval:
הזכרת בהתחלה את הרצון שלכם לספר את האני מאמין כמוסד אקדמי וכמחלקה שמכשירה מעצבים לעיסוק בין־לאומי בעיצוב אופנה. אני רוצה להתעכב על הבין־לאומיות: נכון שאופנה היא שפה גלובלית, אבל בכל זאת אנחנו פה בישראל. זה משהו שמעסיק אותך? המקום שבו אנחנו פועלים?
Idit:
זה מעסיק אותי מאוד, כמו שענף החקלאות מעסיק אותי: אני חושבת שכמדינה אנחנו נכשלים בתמיכה בתעשיות שהן לא בטחון או היי טק. תעשיית האופנה והטקסטיל מוזנחת והידע הולך ונעלם. ברמה העיצובית של האם יש אופנה ישראלית, אני חושבת שיש סטייל ישראלי, אבל כמרצה אני לא חושבת שאני צריכה לכוון לשם את הסטודנטים. אני חושפת אותם להכל והם בוחרים את הקול שלהם בתוך העיסוק הזה.
אם להיות כנה אני רוצה שהם יעבדו! אני לא רוצה שעיצוב יהפוך לתחביב או למקצוע שאי אפשר להתפרנס ממנו, אז לצד דיאלוג מתמיד עם התעשייה המקומית אני לגמרי תומכת ברצון שלהם לפרוש כנפיים
Yuval:
בואי אם כך נגיד משהו על התעשייה המקומית, אפרופו מה שאמרת. כשאת מסתכלת על רשימת המציגים בשבוע האופנה, וכמי שיש לה ניסיון לא רק כמרצה, מה אפשר ללמוד או להבין מהרשימה הזו, ממה שנראה בשלושה ימים הקרובים?
Idit:
אני בוחרת לענות לא רק לגבי שבוע האופנה בכלל אלא לגבי התעשייה המקומית, ולא להיות צינית כי זה לא פורה. אני חושבת שמוטי רייף הוא כמו אחרון המוהיקנים: הוא נלחם כדי לשמר ולהרים כאן לתעשייה במאבק. לפעמים צריך להמשיך עד שמישהו למעלה יתעורר ויבין את הערך של עיצוב בחברה מתוקנת. ואני חושבת שהתמיכה של מפעל הפיס במעצבים צעירים היא דבר מבורך וזו תצוגה שאני מתרגשת לקראתה
Yuval:
לא ציני בככלל, אבל בכל זאת חוזר לשאלה: מי שיגיע לכל שלושת ימי שבוא האופנה ויראה את כל התצוגות, מה הוא יבין על אופנה ישראלית או אופנה בישראל?
Idit:
אני לא בטוחה שאני רוצה לענות בשם המעצבים שבוחרים להציג. אני חושבת שכמו בכל מקום בעולם, להצגה בשבוע האופנה יש משמעויות כלכליות וזה לא נכון לכולם, אבל אני חושבת שיהיו שלושה ימים שמשלבים מצד אחד עשייה ותיקה ומבוססת כמו גוטקס וטובה׳לה, ומצד שני מעצבים בתחילת דרכם ואת דור העתיד שזה שנקר
יש מה לראות. שוב, הדרך עוד ארוכה, אבל יש פה המון כישרון והוא צריך לצאת החוצה. כרגע זו הבמה היחידה מסוגה
Yuval:
לגמרי. תגלי לנו משהו על מה שאנחנו הולכים לראות עוד כמה חודשים בתצוגת סוף השנה המסורתית?…
Idit:
אם אני אגלה לך אני אאלץ להפיל את הרשת או לעבור מדינה ישר אחרי
Yuval:
לול
Idit:
אבל אני יכולה להגיד שהשכבה שמסיימת מפוצצת בכישרון, ונראה שגם הם מאוד מחוברים למה שקורה בעולם סביבנו. הנושאים שהם הציגו בפנינו מראים מודעות חברתית, פוליטית ותרבותית ברמות ששימחו אותנו מאוד. אז יש למה לחכות, יהיה מענין וחשוב
Yuval:
נייס. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Idit:
חשוב להגיד שאופנה היא כיפית וגלאמית ואסקפיסטית לפרקים, אבל גם משקפת מציאות כמו בכל תחומי היצירה, ושאני מקווה שהתצוגה שלנו בשבוע האופנה גינדי TLV תספק את כל מכלול החוויה הזו. ושאפו לסטודנטים ותודה לך וזהו
Yuval:
הידד!
