Yuval:
הי שירה, הי איתי
Shira:
הי יובל!
Yuval:
מזל טוב על עוד תערוכה. זו השנייה שאתם אוצרים, נכון? או שאני מפספס משהו מפעם
Itay:
השלישית האמת, בפורמט כזה. הראשונה היתה ״נכון להיום״, ולפניה 67km
Yuval:
מבחינתי ״נכון להיום״ הייתה בעידן אחר, כשרק התחלתם עם ארבע וחמישה. את 67km אני לא בטוח מכיר. תזכירו לי רגע
Itay:
67 ק"מ היתה תערוכה ההשקה של ארבע וחמישה בשנת 2011. היו שם אוביקטים של חברי הקבוצה בלבד, ו״נכון להיום״ היתה תערוכה שבה הזמנו מעצבים נוספים להציג איתנו בחלל שלנו ביפו. אז נכתבה הכתבה ״מרד הסטודנטים בהארץ
☺
Yuval:
את זה אני כמובן זוכר… אז מה עשיתם בשש השנים האחרונות, לטובת מי שהתקשה לעקוב?
Itay:
עשינו כל מני סוגים של פרויקטים, מעיצוב מוצרים להזרקה דרך עיצוב לייצור בסדרות קטנות, השתתפנו בתערוכות ועל הדרך התחתנו ונולדה לנו תינוקת. מפתיע כמה מסובך היה לענות על השאלה הזו
Yuval:
כן… והנה עכשיו תערוכה חדשה בגלריה ויטרינה בחולון. מאיפה הגיע הרעיון ל״חפץ אלים״?
Shira:
האמת שהרעיון הגיע בעקבות השתתפות בתערוכה שאצרה רננה בנית בעיצוב טרי 8, ״מעצב אוסף״. החלטנו כל הקבוצה שניצור תערוכה בתוך תערוכה והתחלנו להעלות כל מני רעיונות לנושא. אחד מהרעיונות ששמנו בצד היה כלי נשק, כי אלימות זה משהו שמעסיק אותנו ביום־יום, לאו דווקא בשיחות שקשורות לעיצוב, והנה, זה הבשיל לתערוכה
Yuval:
באיזה אופן זה מעסיק אתכם ביום־יום?
Itay:
יש לנו תחושה שבשנים האחרונות האלימות – על סוגיה השונים – נוכחת יותר ויותר בחיים שלנו. אני חושב שהתחלנו להרגיש את זה במיוחד בתקופת צוק איתן: משהו אז השתנה בשיח ברשתות החברתיות, ובכלל איזשהו רסן השתחרר
Yuval:
ולמה לעשות מזה תערוכה? כלומר, לא שאני נגד, אבל מעניין אותי מה חשבתם שתקבלו? או מה המוטיבציה להציג תערוכה כזו בבית ספר לעיצוב?
Itay:
אחרי הרבה שיחות אני חושב שהגענו למסקנה שאלימות נמצאת בבסיס האנושיות. כלומר, אם חופרים עמוק מספיק מגיעים לנקודה שבה עצם הקיום שלנו הוא אלים. אלימות היא מנוע שבאמצעותו המין האנושי הגיע למקום שהוא נמצא. אנחנו לא בהכרח אומרים את זה כביקורת אלא דווקא כגילוי מרתק
Shira:
תיארנו לעצמנו שזה לא נושא שמעסיק רק אותנו, בעיקר כשהוא כל כך רלוונטי, עכשיו יותר מתמיד. עניין אותנו לבדוק מה יהיו התוצאות של שאלה כזו כמובן שבתוך השדה שלנו, שלרוב לא עוסק בשאלות מהסוג הזה
Itay:
מה גם שחפצים מאז ומעולם סייעו לבני אדם להפעיל אלימות
Yuval:
איך הגיבו המעצבים שפניתם אליהם? איך נעשתה בכלל הבחירה?
Itay:
פנינו למעצבים שאנחנו מעריכים ושפעילים בשדה של עיצוב כתרבות. כשפנינו אליהם והצגנו את הקונספט של התערוכה קיבלנו תגובות מאוד חיוביות ונראה שזה מיד הצית משהו אצלם
Yuval:
בואו אם כך תתנו כמה דוגמאות ממה שקיבלתם ויוצג בתערוכה
Itay:
אחד הפרויקטים המעניינים בתערוכה הוא האובייקט שעיצב חיים פרנס – שחזור מזויף של חפץ שמעולם לא היה קיים, בניסיון לייצר מקור למנהג ההכאה בפטישים ביום העצמאות. הפטיש עשוי עץ ומחוזק במסמרות ברזל ההופכות אותו לכלי נשק של ממש
Shira:
עוד עבודה מעניינת היא עבודת הוידאו של דנה בן־שלום שצילמה פנים של נשים כאשר מסרקים אותן. העבודה הזו מציגה את הכאב השגרתי של פרימת הקשרים בשיער, פעולה שבדרך כלל נעשית על ידי האמא והיא מייצגת באופן מעודן איך מכניסים נשיות אל תוך תבנית
Itay:
נגה שמשון נתקלה במטרות אימון של חיל האוויר, יצורי ברזל מוזרים שתפקידם לייצג ממבט המכ״מ את מטרות האויב. בתערוכה היא מציגה מודל מוקטן להרכבה עצמית שמנתק את האוביקט מהקונטסט הצבאי שלו ומאפשר לנו להביט עליו בעיניים אחרות
Shira:
גם העבודה של מאיה בן דוד ואורי בן צבי, ״אסור־מותר״ – ערכה לניפוץ שבלולים – מביאה הקשר אחר של אלימות, ומתייחסת לאחד הביטויים הראשוניים שלה. באיזשהו מקום היא מדברת על ילד שבודק את המיקום שלו בהיררכיה של העולם. ויש עוד הרבה עבודות מעניינות…
Yuval:
האמת שחשבתי שיהיו יותר עבודות פוליטיות, אבל נראה שחלק גדול מהמעצבים לקחו את השאלה למקום אחר, חברתי יותר. זה הפתיע אתכם?
Shira:
אנחנו רואים הרבה מהעבודות שיוצגו כפוליטיות, למרות שאי אפשר בהכרח למקם אותן על צד במפה של הפוליטיקה הישראלית. ויש אמת בכך שרבים מהמעצבים התרחקו מנקודת המוצא הישראלית הכואבת, זה דווקא לא הפתיע
Yuval:
למה? מה ההסבר שלכם לזה?
Itay:
יכול להיות שזה קשור לעובדה שמעצבים צריכים לתת תשובה מנומקת כשהם מעצבים אוביקט – מחקר שוק, סקר משתמשים אבי־טיפוס וכו׳. עידו ברונו כותב בטקסט שלו: ״ההבדל המשמעותי ביותר בין אמנים למעצבים הוא שאמנים פועלים (לא כולם, אבל רבים מהם) ממקום שבו הדברים הכי כואבים, מסובכים, לא־פתורים. זה מקור הכוח ומקור היצירה שלהם. ואילו מעצבים לא נוגעים במקום שבו הכי כואב״. אנחנו גם שותפים לתחושה שייתכן שזה קשור באמת לפרופיל המקצוע שלנו, שלרוב לא נוטה לעסוק באישי אלא בכללי״
Yuval:
מה אם כך הייתם שמחים שיקרה למי שיבקר בתערוכה? למעצבים? לסטודנטים? לאנשים שלא מהתחום?
Itay:
היינו שמחים אם התערוכה תגרום למבקרים להרהר במובן הרחב של אלימות, באסתטיקה שלה ובתפקיד המהותי שיש לה בהוויה האנושית.
Yuval:
זו לא תשובה קצת מתחמקת? אני חייב להודות שקצת קשה לי איתה (והנה, אצלי הצלחתם עוד לפני שהתערוכה נפתחה…)
Itay:
שמע, דווקא העיסוק בנושא מביא אותנו לפקפק בנקודת המבט הראשונית שלנו. ברור שאלימות זה רע, אבל מצד שני קשה לומר שהיא לא מנוע חשוב. היא חלק מאיתנו, וככזו, היא מורכבת
Yuval:
טוב, יש על מה לחשוב…
Shira:
ונתראה בתערוכה!
Yuval:
בהחלט!
