Tal:
שלום!
Yuval:
בוקר טוב. מה שלומך?
Tal:
מצויין
☺
מה שלומך?
Yuval:
גם. לא רע בכלל. מזל טוב על המגזין החדש!
Tal:
תודה תודה, זה מרגש בטירוף
Yuval:
נכון? לגמרי! ואני יודע שאני האחרון שצריך לשאול, אפרופו אתה נמצא כאן, מה פתאום מגזין, אבל הנה: מה פתאום מגזין? למרות שאני יכול לנחש חלק מהתשובה…
Tal:
הא, זה גם כי אתה חלק מהתשובה…
בעיקרון מגזינים זה משהו שמאוד מעניין אותי עוד מהלימודים: בכלל, סידור של טקסטים ארוכים, תמונות, היררכיות, אבל גם כחומר קריאה. אני ממש אובססיבית לגבי זה, ולא רק למגזינים עצמם אלא לכל תהליך ההכנה וההוצאה שלהם, אני מקשיבה לפודקסטים על מגזינים, קוראת בלוגים, זו תעשיה שלמה. ונורא רציתי להתנסות בזה וכבר היו לי את הכלים לעצב מגזין, והיה לי נסיון גם בצד ההפקתי (באתה נמצא כאן, אתך ועם גיא!) ואז פתאום היה לי את הרעיון הזה לאישיוז והכל התחבר…
Yuval:
ולמה דווקא אישיוז?
Tal:
הלוואי שהייתה לי תשובה סופר אינטיליגנטית ומתחכמת אבל מה שקרה זה שהייתי חולה נורא, ומתוך הזיות החולי חלמתי על מגזין שקוראים לו אישיוז ושכל ״אישיו״ שלו עוסק באישיו אחר: commitment issues ,money issues ,daddy issues.
ואז קמתי מההזיה הזו וזה גם נורא הצחיק אותי אבל גם הבנתי שזה רעיון ממש ממש טוב. ככל שאני חושבת על זה נראה לי שזו גם דרך להתמודד עם כל מיני אישיוז. נניח, הגליון הראשון שעוסק במחוייבות, זו מן הצהרת כוונות כזו, כי להכנס לפרוייקט בסדר גודל הזה זה מאיים, אבל אם אני אומרת לעצמי שזה לא מחייב, שאני לא מתחייבת לכלום, אז יש בזה משהו שגם קצת משחרר את הלחץ, למרות שבסוף כמובן אני מאוד מחוייבת למגזין הזה
Yuval:
אז יש את אלו שנסיעה לחו״ל גורמת להם להוציא מגזין ויש את אלו שחולים במיטה…
Tal:
סוג אחר של טריפ
Yuval:
אינדיד. ואחרי הרעיון, מה עכשיו? מאיפה מתחילים?
Tal:
התחלתי להריץ את הרעיון הזה לכל מיני אנשים, לבדוק אם בכלל זה רעיון טוב, ולהתחיל לגשש לגבי משתתפים, שלגבי זה הייתה לי פחות או יותר רשימה בראש. במקביל תפסתי לשיחה גם את מיודעינו גיא חג׳ג׳ שייתן טיפים…
ואז זה התרחב, ופשוט כל מי שפגשתי הצעתי לו להשתתף. אני ממש מרגישה בת מזל במובן הזה שא׳ – יש לי חברים מוכשרים בטירוף, וב׳ בגלל שלמדתי גם באוניברסיטה וגם בשנקר, ובגלל שיש לי בלוג צילום שדרכו אני פוגשת אנשים, יצא שמשתתפים במגזין אנשים מהמון תחומים. אני ממש גאה בזה שיש במגזין מעצבים גרפים ומאיירים אבל גם צלמים ומעצבים תעשייתיים ומעצבי פונטים והמורה שלי ליוגה והבחורים של כדורגל שפל…
Yuval:
ספרי באמת על התוכן. או אולי צריך להגיד קודם מילה על העיצוב? כי נראה לי שבמקרה הזה הם הולכים יד ביד
Tal:
התוכן הוא די מופרע, בגלל שמנעד המשתתפים רחב ולכל אחד סטייל אחר – מאיור וקטורי סופר נקי לציור גס במברשות יבשות. אני גם השתדלתי לא להתערב בתוכן ולתת לכולם יד חופשית, יש כמה עבודות שאני בעצמי לא לגמרי מבינה…
העיצוב הגרפי של המגזין הוא יחסית נקי ומינימליסטי כדי לאזן את הבלגן, אבל מה שמאחד את הכל במיוחד הוא הטכניקה של ההדפסה. במסגרת הדברים שנורא רציתי להתנסות בהם היה גם דפוס במדפסת ריזוגרף, שזו טכניקה שנמצאת על הטווח שבין דפוס רשת לדפוס בזירוקס, עם לוק ממש מגניב של משטחי צבע שאי אפשר להשיג בדפוס רגיל. ובגלל הבחירה להדפיס בריזו, שמסוגלת להדפיס מספר מוגבל של צבעים, נוצרה גם הגבלה עיצובית שהכתיבה את הנראות של המגזין, שני צבעים: כחול ושחור.
לקח לי הרבה זמן לענות כי נאבקתי להגדיר מה זה ריזו מבלי לצאת משוגעת של פרינט שמסניפה נייר…
Yuval:
זה בסדר, את בחברה טובה!
Tal:
אני מקווה!
Yuval:
בהחלט. אני רוצה לחזור רגע לתחילת השיחה, שמהדהדת גם בשער המגזין שמתקשה להצהיר מה הוא: מגזין? פאנזין? פאבליקיישן? ולא שאני לגמרי יודע לענות מה זה ״אתה נמצא כאן״, גם אחרי שלושה גליונות, אבל הפעם אני שואל. אז מה זה אישיוז, למי הוא מיועד, מה את רוצה שיקרה למי שיקנה את המגזין?
Tal:
אני גם לא יודעת, הוא משהו בין לבין, כי יש בו אלמנטים פאנזיניים – נניח בגודל ובפורמט – אבל גם מגזיניים (בעיצוב ובתוכן), וכיאה לנושא של הגליון אני מפחדת להתחייב… אני לא יודעת להגדיר לך בדיוק למי זה מיועד, לא היה לי איזה ״ארכי־קורא״ בראש שבדמותו בניתי את המגזין, אבל אני כן רוצה ליצור אצל הקורא הזה איזושהי ריאקציה רגשית, בין אם להצחיק אותו או להעציב, לעורר הזדהות או נוסטלגיה, ויש בתכנים את כל אלה.
אולי זה כללי מדי אבל אני חושבת שיש בעשייה של המגזין משהו שיתופי וקהילתי, כי בחיים לא הייתי יכולה לעשות את הדבר הזה לבד, ובאיזשהו מקום אני רוצה שזה יהדהד החוצה. אולי זו הסטודנטית האבודה לפסיכולוגיה שעדיין מדברת מתוכי, אבל יש משהו מאוד מנחם בלדעת שלכולם יש ״אישיוז וכולם מתמודדים עם ״אישיוז״, בין אם זה דברים קטנים ויום־יומיים כמו טיפול בעציצים ובין אם זה קושי בהתחייבות לזוגיות או לעצמנו. זה הגיוני?
Yuval:
בהחלט
Tal:
שאלת מקודם על התכנים ועל הטכניקה וכל כך נסחפתי בטכניקה שבכלל לא סיפרתי על התכנים
Yuval:
קדימה
Tal:
אני אנסה לא לספיילר יותר מדי אבל יש במגזין כפולה מתוך חוברת איסוף מדבקות דמיונית־למחצה, שיצרו כדורגל שפל; צילומים מרהיבים ונוגעים ללב של יעל מאירי, עפר דבוש, כרמל רובינשטיין ועדי סברן; עבודות שעוסקות במחוייבות בתוך עולם היצירה במובן של סקיצות או יצירות מופשטות של בינה כץ ושל manyearsago; יש עבודות טייפ של דן קולינקו ובן נתן, איורים של תום מלניק, רן אלטמירנו ורוני ברוט; סוג של מיני־קומיקס של יגאל טליאנסקי, שולחן עם בעיות מחוייבות שעשה שי ניפוסי, פרסוניפיקציה דמונית של מחוייבות שצייר זירו סנטס, טקסטים של שירה גרייס לוי וסמואל רובינסון, ואלגייה לג׳ורג׳ מייקל שכתב מתי שמואלוף
Yuval:
והכל ב־32 עמודים בגודל A5 ב־100 עותקים בלבד
Tal:
כן! וגם סרגל חיוכים שעשה טל שטורם
Yuval:
ואיפה קונים וכמה עולה?
Tal:
קונים בהשקה של המגזין שתתקיים אינשאללה במוצאי שבת הקרובה (ה־25 במרץ) בחנות התקליטים הנהדרת בברלי בבית רומנו, ובנוסף למגזין יהיה אפשר לקנות פנזינים, פרינטים ועוד הפתעות של כמה ממשתפי המגזין, ויהיה גם תקלוט נהדר של אבי בוחבוט ויעל מאירי.
אפשר לומר שעדיין לא החלטתי על המחיר? הוא בכל מקרה יהיה שווה לכל נפש
Yuval:
אני יודע שאנחנו פה בקטע של לא להתחייב, אבל מתי עתיד לצאת הגיליון הבא?
Tal:
בשאיפה ובתקווה שביוני, כבר התחלתי לגשש אצל משתתפים פוטנציאליים, והנושא הוא ״גוף״ ואני ממש סקרנית לראות לאן אפשר לקחת את זה
Yuval:
וכמו שאנחנו יודעים, לגוף יש לא מעט אישיוז…
Tal:
בדיוק
Yuval:
משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Tal:
הממ… תבואו!
Yuval:
בהחלט
