בטכניקה החדשה שפיתחה, מקיימת מריה זברין, מרצה בכירה לעיצוב טקסטיל בשנקר, דיאלוג חדש עם המכונה, ומפתחת אוביקטים אלטרנטיביים וקומפוזיציות מקוריות, שאינם נשענים על טכניקות הסריגה המסורתיות. אלו מצליחות לצייר ולפסל את האובייקט מחדש, ללא צורך בהישענות על סקיצה קיימת, ומתוך חיפוש אחרי צורות חדשות וגזרות מקוריות, הזורמות לכדי יצירה ״פיסולית״ שבה הבגד מפרש את הגוף והגוף מניע את הבגד.
התערוכה תכלול מספר מיצגים אמנותיים רחבי ממדים של שבע שמלות רציפות (בכל מיצג) המולבשות על שבע בובות אנושיות מעץ, המחוברות בידיים האחת לשנייה כמיצג שלם ומעגלי אחד, כחלק מעיסוקה של התערוכה במושג המעגליות. לאחר מחקר מעמיק, תכננה זברין בעבור התערוכה משטחים סרוגים תלת ממדיים, הנוצרים ממעברים של טכניקות וחומרים (חוטים) שונים באותו משטח. בפרויקט זה נעשה פיתוח של מבנה ב״פיסול״ סרוג, כבד, המהווה צורה גאומטרית גדולה (עיגול, משולש, ריבוע) תלת ממדית, המורכבת מצורות קטנות שנוצרו כיחידה אחת שלמה ללא חיבור.
הצירוף של משטחים טקסטיליים בתוך מבנים גאומטריים שונים, יוצר קומפוזיציה פיסולית המקרבת בין הפריט לאדריכלות ולגוף. פריט לבוש הנוצר בתהליך זה אינו מחקה את גוף האדם (בניגוד לבגד מחויט) אלא עוטף אותו בחופשיות ומאפשר תנועה דינמית בתוכו.
טכניקת העבודה הייחודית שפיתחה זברין מאופיינת במעברים אלגנטיים בין אין־ספור צבעים וגוונים. בפריטי הלבוש שסרגה ועיצבה, אפשר לראות לעיתים מעל ל־40 צבעים וגוונים שונים בתוך פריט לבוש אחד, כעושר ויזואלי ללא אח ורע, גם בהשוואה לסורגים הנחשבים לרבי אומנים בתחומם, בארץ ובעולם. זברין משכילה להשתמש במכונת הסריגה הידנית, כאמצעי ייחודי לציור ו״פיסול״ האוביקט, וכנקודת מפגש בין המשטח המצויר לבין הצורה המפוסלת, ליצירת סריג עשיר ורב ממדי, בעל צורות גיאומטריות שונות ומרקמים ייחודיים.
נעילה: 3.6
