לוגו מצעד הגאווה של תל אביב לשנת 2017 אוייר על ידי יוסי מדר, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה מהשנה שעברה. פרויקט הגמר שלו היה איור מחדש של שבעת החטאים שעל פי הנצרות דינם דין מוות, תוך שימת דגש על מין ומגדר בחיים המודרניים. הפרסומים של מצעד הגאווה מציגים השנה איורים של גבר ואישה בי־סקסואלים, הנושאים את דגל הגאווה ואת דגל הקהילה הדו־מינית, תחת הכותרת LET IT B.
הדימוי
הלוגו בנוי משני חדי קרן מתנשקים, כשמעליהם שתי דמויות קופצות באוויר, שמשלימות אחת את השנייה. אחת היא דמות של גבר והשנייה דמות של אישה. במקור הדמויות היו אמורות להיות עירומות, ללא חלק תחתון, אבל מטעמים ברורים הן כוסו בתחתונים. הדמויות מחזיקות בדגלים: הגבר בדגל הגאווה, והאישה בדגל הביסקסואליות. מאחורי הדמויות יש סוג של הילה.
הפונט שנבחר למיתוג הוא באווירת הביטלס מתקופת צוללת צהובה. זה מתכתב עם הסיקסטיז, מדגיש את תחושת החופש והאהבה, ויוצר דימוי שמערבב ישן וחדש. הצבעוניות נוצרת מחיבור בין ורוד לכחול, גברי ונשי. זו צבעוניות זכירה ובולטת, שעושה הרגשה של פסטיבל.
התהליך
ניגשתי למכרז השנתי של עיריית תל אביב למיתוג אירועי הגאווה בסימן ביסקסואליות, ולשמחתי זכיתי. ההשראה לעיצוב הייתה סגנון האיור של צוללת צהובה, עם האיור הנאיבי כביכול. לתוך זה רציתי להכניס משהו משלי. התחלתי עם הדמויות הראשיות: בקונספט הראשוני הן היו אמורות להיות חשופות, אבל כדי שהקונספט יעבוד הבנתי שהאיור צריך להיות יותר ילדי ופשוט, ומאוד שונה מסגנון האיור שלי בדרך כלל.
תכננתי שהדמויות יהיו בעלות מבנה עגול ומלאות, באופן חביב, כך שיהיה הרבה יותר קל להתחבר אליהן, ולא מאיימות מינית. מכיוון שסמל הביסקסואליות הינו חד קרן, צרפתי אותו לאיור מאחורי הדמויות הראשיות. בסקיצות הראשונות היו גם דולפינים, עוד חיה המסמלת ביסקסואליות, ובתחתית הקומפוזיציה הייתה דמות רוקדת, סוג של אל יווני (הרמס). בסוף השמטתי אותן, כדי לקבל משהו יותר נקי.
אני מאוד מושפע ממיתולוגיה יוונית, וזה ניכר במרבית העבודות שלי. הוספתי את כל האלמנטים האלה כדי לקבל תחושה של חופש, אהבה וקבלת כל אדם באשר הוא. המטרה שלי הייתה לייצר את ילדי הפרחים החדשים.
המקום השני
בהתחלה היה לי כיוון נוסף, כזה ששם דגש גדול יותר על חד הקרן. הסקיצה נבנתה באווירת רטרו Pאנק. הרעיון היה שבתקופת ה־Pאנק טושטשו מאוד הגבולות בין נשים לגברים: היו תלבושות זהות, ובעיקר תספורות זהות לגברים ונשים; כל נושא המגדר מאוד טושטש.
ניסיתי לייצר שפה מיתוגית, פסטיבל רטרו כזו, עם משקפיים באווירת התקופה, צבעים זרחניים בולטים, וסלוגנים באווירת השיר של להקת בלר, ״Boys and Girls״. למרות שזה שיר שהוא לא מתקופת ה־Pאנק, אבל יש בו את האלמנטים הנכונים, עם הטקסט הזה שלגמרי משקף בעיני את המהלך:
Boys who like boys to be girls
Who do boys like they're girls
Who do girls like they're boys
בדיעבד אני הרבה יותר שלם עם הכיוון הראשון ומרגיש שהוא דווקא הנכון יותר, אבל גם השני היה בסדר, רק לא ממש מתאים במאה אחוז.
עיצוב טוב
שאלה מאוד לא קלה. עיצוב טוב חייב שיהיה בו משהו שלא ראית בעבר, משהו שגם אם הוא מתבסס על דברים שכבר היו, מוסיף להם עוד משהו. חשוב לי לא להתחקות אחרי טרנדים עכשוויים בעולם, ולא לעשות דברים שיראו ממוחזרים. עיצוב טוב צריך להיות מושך ולגרום לך לתת עוד מבט על כל האלמנטים. הוא צריך לתפוס אותך, בין אם אתה אוהב את זה ובין אם לא. מהרגע שתפסתי לצופה את העין, המלאכה הושלמה.
