Yuval:
הי אביטל, בוקר טוב! מה שלומך?
Avital:
על הכיפאק. הכל טוב?
Yuval:
לא רע בכלל! מזל טוב על השבוע הראשון באוויר!
Avital:
וואוו. כל כך…
Yuval:
עדיין מתרגשים?
Avital:
זה כמו להיסחף אל תוך גלקסיה שלא ידעת שבכלל קיימת. הייתי עם הראש בתוך החול של המחלקה שלנו ולא היה לי מושג על מה כולם מסביבי עובדים… ופתאום הכל נרקם מסביב. מגה מרגש
Yuval:
נייס! בואי נתחיל רגע ברשמיות: מה הטייטל שלך בתאגיד ומה זה אומר
Avital:
אני הארט דירקטור של ״כאן באמת״, יחידת קפסולה של כאן שעושה עיתונות דיגיטלית חדשה. בתכל׳ס, מי שהרים פה להנחתה ענקית הוא שאול אמסטרדמסקי, שהחליט שהגיע הזמן לעשות vox ישראלי
Yuval:
תספרי מה זה ווקס, לטובת מי שלא מכיר
Avital:
vox הוא גוף עיתונות אמריקאי ודיגיטלי לחלוטין, שמביא בצורה מגה רעננה את מה שקורה סביבנו, בכל התחומים. הם עושים סרטוני אנימציה, טורי דיעה, אינפוגרפיקה ועוד ועוד, הכל מעוצב באופן מוקפד ובגישה חדשה ובגובה העיניים. ווקס, כמו עמודים אחרים שצצים לאחרונה – לדוגמה ATTN, MIC, NOW, THIS ועוד – הם התפתחות אורגנית של הדרך החדשה לצרוך מידע מעניין, שחי בתוך הסושיאל מדיה והדיגיטל (מילה מגעילה, דיגיטל ☺)
Yuval:
ומתי את נכנסת לעניינים?
Avital:
אני כבר שנים עוסקת וחיה בתוך התפר הזה שבין וידאו, אינטראקטיב ומיתוג, שם אני אוהבת להיות. כסטודנטית עבדתי בכלי תקשורת וגם בלימודים, ולאחר מכן כשהיה לי סטודיו, תמיד התעקשתי על התמחות רוחבית בכל הפלטפורמות. אני מאמינה שהתוכן צריך להוביל את הפלטפורמה ולא להפך.
לפני שנה פלוס הרגשתי שאני ממצה את הסטודיו (טוב, זה גם הדבר הכי קשה בעולם כלכלית) ורוצה ללכת לכיוון של תוכן. חיפשתי את עצמי זמן מה ולמרות שאנחנו חיים בתקופה שיש בתחום שלי לא מעט אפשרויות, שום דבר לא הרגיש נכון. ואז, לפני חצי שנה, תודה לאל הגיעה ההצעה משאול. נפגשתי איתו ופשוט הזדהיתי לעומק עם כל מילה: הגישה שלכולם מגיע להבין סיפורים מורכבים על כלכלה וחברה, ההזדמנות לפצח פלטפורמות חדשות. חברתי לצליל אברהם העורכת המוכשרת, שגם היא הגיעה מעולם תוכן אחר (ספרות! מאקו!) והתחלנו להרים את הדבר הזה
Yuval:
ואז מה? איך מתחילים?
Avital:
זה מתחיל מאוד מוזר: יושבים במטבחון במשרדי התאגיד (כי אין ממש איפה לשבת והכל בהקמה) ועושים ישיבת מערכת. מחפשים רעיונות לסיפורים טובים. אני הבאתי את עולם העצמאים והפמניזם, טוב זה ברור למה ☺
הכתבים מתחילים לכתוב טקסטים ואני, יחד עם המעצבת המבריקה אפרת לוי, יושבות ומתחילות לפצח. נעשה מזה סרטון? אקספליינר? איזה לוק? כל מה שידעתי זה שצריך גישה של מובייל פירסט: טיפוגרפיה גדולה, כתיבה קצרה, דימויים מהירים ומעוררי תגובה (קאצ׳ינג! – כאילו הסאונד אפקט).
בהתחלה היה כאוס גדול, לא היו לנו מחשבים, לא צלם, לא אפטריסט. הכתבים גם הגיעו מעיתונות כתובה או רדיו ולא הכירו את עולם ההגשה, לי לא היה מספיק נסיון בבימוי סרטונים מהירים, שירה המפיקה הגיעה מאינטרנט (ולא מווידאו) ואפרת בכלל התמחתה באינטראקטיב… בוא נגיד שדי הרבה סרטונים הלכו לפח. ומה שלא הלך לפח – פרסמנו בעמוד הראשי של ״כאן״ ודי רציתי להתחבא כי זה הרגיש לי לא שלם עדיין
Yuval:
לול…
אבל איך אתם מחליטים מה טוב ומה לא? אם זה מובן? אם זה משפיע? אם זה נראה טוב? ד. כל התשובות נכונות?
Avital:
האמת זה אתגר די מטורלל כי זה גם ללמוד לעבוד יחד תחת לחץ עם חבורה של אנשים שלא הכרת שכולם עובדים בדיוק יומיים במקום. כמו ג׳ינג׳י וחבורתו – reloaded. וגם פשוט עושים ראף קאט ומבינים לאן זה הולך. ניסוי, ניסוי ועוד ניסויים. ידענו גם (בצל המלחמה המשוגעת מול הממשלה) שהמהדורה הטלוויזיונית צריכה לקום בתוך חצי שנה, אז האתגר היה להצליח בזמן הזה להגיע למצב שאנחנו יחידה עצמאית מתפקדת שמרימה 2-3 סרטונים בשבוע לעמוד פייסבוק עצמאי משלה.
התחלתי תהליך מיתוג, מצאנו את השם והזהות שלנו (תודה ל״פירמה״, לאור אטיאס ולאהרל׳ה קדרון – סורי על ריבוי השמות אבל זה באמת ככה) – ״כאן באמת״ – המקום שגם עומד על האמת העיתונאית שלו וגם יש לו ערך קהילתי אמיתי כי אנחנו באמת כאן, עונים לשאלות של אנשים ולנושאים של החיים עצמן.
וכשהצטרפה אלינו סוהיני טל האנימטורית ואיתן מלכי האפטריסט – כבר התחיל להתגבש איזשהו מערך עבודה של טקסט > צילום > עריכה > עיצוב > אפטר, משהו התחיל לעבוד. ועדיין אנחנו שואלים את עצמנו כל יום איזה פורמט חדש כדאי לפתח (כמו לדוגמה ה״סטורי״ שיצרנו – סיפור עיתונאי שחי בתוך סטודי של אינסטגרם), או הסדרה של מוכרי החלומות שגם מדברת עם עולם הממשק. חוץ מזה אנחנו גם מפתחים עכשיו משחק אמיתי – טינדר הון שלטון!
Yuval:
טינדר הון שלטון?
Avital:
ספוילר: תמיד יש מאץ׳ (התאמה!) בין הפוליטיקאים לבין צמרת העסקים הישראלית
Yuval:
אהבתי…
אבל בואי נחזור רגע לדבר הזה שאתם עושים. עד כמה הכלים הדיגטליים מכתיבים שפה? עד כמה הם גורמים לנו להבין? וכמה הם גם יכולים במקרים אחרים לרדד את השיח לקליק בייטס?
Avital:
לי באופן אישי משהו בשפה החדשותית המסורתית פשוט מכבה אוטומטית את החלק במוח שמקשיב. האתגר שלנו הוא לכתוב בצורה שמצד אחד תהיה ׳ראסמית׳ ונגישה, ומצד שני באמת כמו שאתה אומר לא תהיה שטוחה. מבחינתנו הצלחה היא כשקהל שלא היה נחשף או מתעניין באופן אחר בסיפורים חברתיים כלכליים – מגיע אל התוכן הזה. אנחנו יחידה שמורכבת מרוב של נשים וזו אחת המטרות שלנו, לנער את העולם הזה מהדימוי הגברי האנכרוניסטי שלו, ומצד שני גם את הקשר העתיק בין נשים לצרכנות.
לגבי כמה הפלטפורמות מכתיבות את התוכן – מכתיבות בהחלט! גם בהבטים הבסיסיים ביותר של פרופורציות של עימוד, גם בזמן הקשב הקצר, וגם כאמור בגישה הממשקית שלו. עשיתי עכשיו עם דנה פרנק סדרה של ״סניפים״ קצרים (מהמילה snip), שבהם עצמאים פותחים את המצלמה בטלפון ומתוודים על הטעות הכי גדולה שהם עשו. הכי קצר ופשוט, הצצה אל תוך חיים של מישהו, שמחזקת גם את הערך הקהילתי, שעצמאים כל כך זקוקים לו.
והפלטפורמה גם מכתיבה את התכנים, כמו לדוגמה בכתבה של פולי טובמן על אושיית הפייסבוק אנה לוקצקי בתחום האופנה. בגדול, דווקא בגלל ה״כובד״ שיש הרבה פעמים לנושאים הללו, אפרת ואני תמיד באות בגישה כמה שיותר ״גיפית״ (מלשון gif) ומקלילה, בצבעוניות ובתכנים הוויזואליים שאנחנו מלבישות על החומרים
Yuval:
אז אפרופו כל מה שדיברנו עליו, אני תוהה אם אין פה גם עניין של גיל. כי לפעמים כל האפקטים האלו, הדברים שזזים, מיועדים – ואני אסתכן בלהישמע עם רגל אחת בקבר – לקהל יחסית צעיר
Avital:
מצד אחד, אבל מצד שני אנחנו גם מנגישים מידע מאוד מסואב, כמו הרפורמה בביטוח הסיעודי או בחסכון הילדים החדש של הביטוח הלאומי, לקהל רחב מאוד וגם מבוגר, שפשוט לא מבין מה רוצים ממנו, ואנחנו כאן כדי להסביר. או לדוגמה הכתבה על מעמד הביניים החרדי של עקיבא וייס. אנחנו באמת שמים לעצמו למטרה לתפוס קהל רחב ככל האפשר, של נשים, צעירים וגם מבוגרים
Yuval:
אני לא מפקפק לרגע בחשיבות של מה שאתם עושים, אני פשוט תוהה אם זה עניין של גיל, או שפשוט בסוף כולם יצטרכו להתרגל שככה זה עובד היום – מהר, קצבי, עם דברים שזזים ברקע (מבלי לדבר על זה שכתבים שפעם היו מאחורי הקלעים נמצאים היום לפני המצלמה, כי גם פה, זה הדור הזה, העידן הזה וככה זה עובד היום)
Avital:
תראה, זה באמת מה שאנחנו חיים בתוכו. בעיניי, הכל עניין של מה עושים עם הפלטפורמה. אני דווקא מרגישה שהרבה פעמים אנחנו מפרקים את הסיפור בצורה איטית ומונגשת יותר עם אייקונים וכו׳ שתפקידם להסביר, להעצים ולהתעכב על מה שחשוב, ולאו דווקא להיות מהיר וקצבי, אפרופו סדרת הדוקו שהזכרתי קודם (הארוכה יותר). ואגב, הצעירים האמיתיים בכלל לא בפייס, כך אומרים
Yuval:
כן… ואני בכלל עזבתי את פייסבוק לפני שבע (!) שנים, אז אולי זה מאזן את זה…
Avital:
האמת היא שמחקתי את האפליקציה של פייסבוק כשהתחלתי לעבוד ב״כאן״ כדי לשמר את השפיות. מדי פעם מתקינה אותה חזרה בשירותים ואז שוב מוחקת 
אז בקיצור אתה נשמע שפוי
Yuval:
ואני באמת חושב שזה מעורר הערכה הניסיון שלכם להבין מה זה אומר תקשורת במאה ה־21, ב־2017, ולהבין שזה אפילו לא ״מה זה אומר תקשורת ב־2015״, נגיד
Avital:
זה אפילו לא אומר מה זה תקשורת בחודש מאי 2017, מן מרדף שלא נגמר. אבל אני באמת מאמינה שאנחנו יצורים פשוטים שרוצים להבין ולצחוק, וזה עיקרון שלעולם לא ישתנה
Yuval:
זה קצת סותר את התחום שאת נמצאת בו… איך נגיד את זה בעדינות, יש בו מעט מאוד דברים מצחיקים (ומבלי להגיד מילה על מה צופן העתיד לתאגיד…)
Avital:
זה בדיוק האתגר. לעבוד עם התוכן האמיתי של החיים האמיתיים, ולעשות אותו כיפי, ניתן לעיכול. ואגב, הסאטיריקנים הכי חריפים ומצחיקים לרוב יטפלו בסוגיות קשות יותר מאלו המטופלות במהדורות
Yuval:
לגמרי. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Avital:
דווקא יצא משפט סיום חזק
