עבודותיו של איל רגב נמצאות על התפר בין עיצוב לאמנות. בסיס רוב העבודות הוא הרדי-מייד: רגב מרבה להשתמש באובייקטים משומשים, מסיט אותם מהפונקציה שלהם, מחדש אותם ויוצר עבודות עם טוויסט. הוא מחייה חפצים שהפכו חסרי ערך, משתמש בחומרים קיימים ומוסיף להם ערך מוסף של פונקציונליות ועיצוב, תוך שילוב של עבודה טכנית תעשייתית עם עבודת יד. כל יצירה היא יחידה בסוגה, ועבודת היד ניכרת במיוחד בעיצוב גופי התאורה המבוססים על ענפי עצים.
״את סגנון העיצוב שלי אני מגדיר כאורגני״, הוא אומר, ״בתהליך טבעי שקורה תוך כדי יצירה, ללא כל חוקיות. העבודות מציגות את הדיוקן האישי שלי, העיצובים נוגעים במקום שאליו אני שייך היום ומקורם הוא הקיבוץ, שאליו חזרתי לאחר שנים רבות: הקיבוץ, השדות והחיבור לטבע״.
