Yuval:
הי ענת, הי טל. שבוע בדיוק לפני פתיחת שבוע העיצוב ירושלים, מה אתם יותר – עייפים או מתרגשים?
Anat:
שילוב מנצח של השניים, אבל האדרנלין עושה את העבודה
Tal:
קשה לקבוע, אבל אני הולך על מתרגשים
Yuval:
2 נקודות!
אני רוצה להתחיל במעבר שלכם במסיבת העיתונאים על כל הפרויקטים והתכניות של שבוע העיצוב, ומרגע לרגע אמרתי לעצמי שזה די מדהים שנותנים לדבר הזה כל כך הרבה כסף (ואל תדאגו, תכף נדבר גם על התוכן). זה ממש יוצא דופן ולא דבר ברור מאליו
Tal:
זו באמת ממש הזדמנות מדהימה שקיבלנו מהרשות לפיתוח ירושלים, ממשרד ירושלים ומורשת ומעיריית ירושלים, וכמובן מבית הנסן – איילת דרור (מנהלת הנסן) ורן וולף, שנלחמו כדי שזה יקרה. במיוחד אחרי שגילינו במהלך המחקר שלנו, שזו הזדמנות שהרבה שבועות עיצוב לא מקבלים
Anat:
זה אכן פרויקט יוצא דופן ולא ברור מאליו בכל כך הרבה רמות ולכן אנו מתייחסים אליו לא כאל עוד אירוע נקודתי של שבוע אלא כאל מהלך משמעותי
Yuval:
למה הכוונה בהזדמנות שהרבה שבועות עיצוב לא מקבלים?
Tal:
דיברנו עם כמה מנהלי שבועות עיצוב, ולא מעט מהם הם אירועי בוטום־אפ, שצריכים לגייס המון כסף כל שנה, וזה תמיד משפיע בסוף גם על הבחירות של התוכן. במקרה הזה הרעיון שאנחנו מתחילים עם מקור כלכלי ברור וחזק מאפשר לנו לא מעט חופש, ויכולת לאצור חלק גדול מהתוכן. וכמו שענת אמרה, בעיקר להסתכל קדימה
Anat:
והעובדה שאין כאן מכירת כרטיסים או תשלום כלשהו מצד הקהל, הכל בחינם, גם מאפשר חופש פעולה נרחב. יש כאן מטרה ברורה לקדם את העיצוב בישראל, לחשוף אותו לכמה שיותר אנשים, לייצר שיתופי פעולה בארץ ובעולם ולהוות כר ליצירה חדשה ומשמעותית
Yuval:
אז מאיפה מתחילים?
Tal:
וואוו, שאלה קשה
Anat:
נראה לי כמו תמיד, מהסוף…
מתחילים מהגדרה של מה זה בעצם השבוע הזה, מה היעדים שלו, במה הוא שונה משבועות עיצוב אחרים. מה היינו רוצים שיקרה במהלכו ובעקבותיו… ואז מתחילים לבנות תוכן ותכניות שאנחנו מאמינים שיובילו ליעדים ולהגדרות האלה
Yuval:
ולאיזה תשובות הגעתם?
Tal:
אני חושב שהדבר הראשון שהבנו, ואולי זה נשמע קצת מוזר, זה ששבוע העיצוב הוא לקוח: לקוח שלא כל כך קיים בארץ, שרואה מעצבים כמובילי תוכן, ומזמין אותם לעשות עבודות חדשות (במימון משמעותי); עבודות שהאג׳נדה שלהן לא מסחרית אלא חברתית, תרבותית ותמטית. זו הזדמנות לגבש, לאורך זמן, קול מקומי ברור
Anat:
הבנו גם שאנחנו רוצים לפתח זהות משלנו, לא להיות כמו שבוע העיצוב בלונדון או במילאנו – גם כי זאת תהיה משימה די בלתי אפשרית – אלא להסתכל על מה מעניין ומיוחד במקום שבו אנחנו חיים ובעשייה שלו. אין כאן תעשייה מפותחת, מסורות של קראפט, כמו שיש במקומות אחרים, אלא מקום שיש בו סיטואציות אנושיות חברתיות מיוחדות; אנרגיה יצירתית מבעבעת שמתרחשת למרות וכנגד כל הסיכויים
Yuval:
אז בהמשך למה שענת כתבה, במה נבדל שבוע העיצוב של ירושלים משבועות עיצוב אחרים, מעבר אולי להקף
Tal:
יש כמה נקודות חשובות כאן, והראשונה שבהן קשורה לשאלה הראשונה שלך: העובדה שאנחנו מתחילים עם מימון משמעותי מאפשר לנו להסתכל על האירוע הזה כמשהו מאד אצוּר בסך הכל, והזדמנות כזאת ממקמת אותנו איפשהו בין שבוע עיצוב לביאנלה. התובנה השנייה היא שאנחנו צריכים לשאול שאלות שקשורות למשאבים שקיימים בישראל, ואיך הם רלבנטיים בעבור הקהילה הבין־לאומית. והשלישית היא שירושלים הוא מקום מאוד מיוחד, והלוקיישנים שבו נושאים בעצמם מטען לא קטן
Anat:
ברוב שבועות העיצוב אחוז התוכן האצוּר קטן מאוד. אצלנו יש תמה שנתית ואנחנו מנסים שכל האירועים יתייחסו אליה ככל האפשר. אנחנו יוזמים פרויקטים חדשים המגיבים אליה, ושואפים לייצר שיח רלבנטי הן ברמה המקומית והן ברמה הגלובלית
Tal:
ככה אנחנו יכולים לתמוך באופן ישיר בכמות משמעותית של תוכן חדש ומוכוון תמה, מה שכבר מייצר תופעה די ייחודית. למעלה מ־50 מעצבים משתתפים ביצירה חדשה לטובת שבוע העיצוב, וזה כבר ערך לא מבוטל (ואלה לא כל המעצבים שמשתתפים בשבוע העיצוב – בסך הכל למעלה מ־150 מעצבים – זה די חסר תקדים בארץ)
Yuval:
אני רוצה רגע לקפוץ לסוף: בהנחה ששבוע העיצוב ימשיך גם בשנים הבאות ושהפורמט הזה ימשיך ושיהיה תקציב, איזו השפעה אתם מקווים ליצור על הסצינה המקומית? מה האפקט המצטבר של שבוע עיצוב כזה שמתקיים בכל שנה?
Tal:
אנחנו רואים עיצוב כמשהו גדול יותר ממקצוע נותן שירות: הוא נוגע בכל כך הרבה חלקים בחיינו, ויכול לייצר השפעות כל כך רחבות, בטח במקום טעון כמו ישראל. אם נצליח לעודד פה עבודות ויוצרים ששואלים את השאלות הגדולות, ואת המקום של עיצוב בתוכן, אני חושב שניתן דחיפה גדולה לכוח שיש לעיצוב, בטח במקום שבו ישנן הרבה שאלות גדולות שרלבנטיות גם בעולם. ואל מול שאלות כאלה, הרבה הזדמנויות יכולות להיפתח למעצבים גם מחוץ לגבולות ישראל
Anat:
אנחנו מאמינים שנראה יותר ויותר יוזמות ופרויקטים של מעצבים, פרויקטים שאינם בהכרח מסחריים, שבהם מעצבים הם יותר יזמים, ביקורתיים, חוקרים. הם יגלו שיש מקום להכיל פרויקטים שכאלה ושהם יוכלו לקבל חשיפה גדולה בארץ ומחוצה לה. נשמח שהפעילות תתרחב גם לכל אורך השנה וששבוע העיצוב יהווה שיא שקורה אחת לשנה
Tal:
בסופו של דבר אנחנו רוצים לתמוך במקום שיכול לתרום לשיח הבין־לאומי, ובגלל שהרבה תוכן חדש יווצר כאן, אני מקווה שלאט לאט הנוכחות של הקהילה הבין־לאומית תגדל כאן, מבלי שאנחנו עושים אירוע נטול קונטקסט מקומי. כבר השנה אנחנו גדלים מאוד בזירה הזאת
Anat:
וחשוב מאוד הקשר עם הקהל הרחב, אנחנו לא רוצים להישאר רק בתוך שיח פנים־מעצבים. עיצוב, יותר מכל דיסציפלינה, נוגע לכולם, וחשוב לנו שהקהל יבין את הערכים ואת ההשפעה העצומה שיש לעיצוב על התרבות, הזהות והחיים שלנו
Yuval:
אז בואו תבחרו דוגמה אחת או שתיים שאתם גאים בהן במיוחד, או חושבים שהן מייצגות את האני המאמין שלכם ואת מה שניסיתם לעשות בשבוע בעיצוב השנה (וכן, אני יודע שזה לא קל, ואני לא אקח את זה קשה אם לא תבחרו באי•זיקה, התערוכה שאני אוצר עם גלית גאון בשבוע העיצוב…)
Tal:
אני חושב שהדברים הכי משמעותיים מבחינתנו השנה זה התכניות הרב־שנתיות החדשות שהשקנו, שנוגעות ישירות למטרות שהגדרנו לשבוע
Anat:
זאת אכן בחירה קשה, אבל אני אבחר בתכנית ״זירות עיצוב״, שנולדה מהרצון להעלות את המעצב מתחתית שרשרת המזון של נותני השרות, ולמקם אותו בראש הפירמידה כיזם ומוביל תכנים. השנה בחרנו בשלושה איים דיסציפלינריים: אי אופנה, אי מוצר ואי גרפי, כשבראש כל אי עומד מעצב או צמד מעצבים שמובילים את התוכן בחלל.
במקביל, כל אחד מהם התבקש לייצר משהו בעבור מנגנון שבוע העיצוב: כך, האחים מוסלין מאי האופנה מייצרים גם את מדי שבוע העיצוב, גיא שגיא ומיכל סהר מהאי הגרפי מייצרים את עיתון שבוע העיצוב היומי (וגיא אחראי על כל המיתוג המופלא שלנו), ואיתי אהלי מייצר חלל אירועים משתנה לאורך השבוע. כולם מארחים שורה ארוכה של מעצבים נוספים ומייצרים חלל דינמי, משתנה ואינטראקטיבי
Yuval:
טל, הזכרת תכניות רב־שנתיות. רוצה להרחיב?
Tal:
״זירות עיצוב״ היא התכנית ראשונה שאנחנו משיקים השנה ושתחזור בכל שנה. תכנית נוספת היא ״תכנית הצוותים הבין־לאומית״, שמבקשת לחזק את הקשר עם הקהילה הבין־לאומית לא רק דרך ״ייבוא תערוכות״ אלא דרך יצירת תוכן חדש, שמסתכל על התמה השנתית בדיאלוג בין הזווית המקומית והבין־לאומית. במסגרת התכנית ציוותנו חמישה צוותים של מעצבים מקומיים ובין־לאומיים כדי לייצר עבודות חדשות שעומדות בלב התערוכה המרכזית. הם קיבלו את הטקסט האוצרותי, המעצבים הבין־לאומיים באו לכאן, והישראלים נסעו לשם, כל אחד כדי ללמוד את הקונטקסט של האחר, ועם מימון מכובד יצרו חמש עבודות חדשות שיושקו השנה, כולן משלבות פרספקטיבות יחודיות על התמה שלנו.
ועוד שני משפטים על שתי התכניות האחרות: תכנית ״היסטוריה מקומית״ ששמה דגש כל שנה על דמות שהשפיע משמעותית על העיצוב בישראל – השנה איזיקה גאון, המייסד של המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל והעומד בראשה במשך 25 שנה (שאתה אוצר אותה עם גלית גאון אם לא ידעת…), ו״תכנית העסקים הקטנים״ שמחברת בין מעצבים לעסקים מקומיים קטנים כדי לייצר השפעה ישירה באמצעות עיצוב. השנה קואופרטיב העיצוב הירושלמי פועל בשבעה עסקים קטנים ברחוב עזה
Yuval:
יפה, אני ממש מחכה כבר שזה יתחיל! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Tal:
קודם כל תודה, למי שאיפשר לזה לקרות ושציינתי בהתחלה, ולכל הצוות שלנו, שנותן את כל כולו כדי שהפרויקט המטורף הזה יקרה. ובואו לפתיחה! יום חמישי, 8.6, בשעה 19:30. הולך להיות שמח ומעניין
Anat:
גם אני אשמח להודות לכל המעצבים שלוקחים חלק בפרויקט השאפתני הזה, לכל מי שמאפשר לו לקרות ולצוות המסור שלנו.
Tal:
כמובן, התודה הכי חשובה – לכל המעצבים שנרתמו ונשאבו איתנו לתוך האתגר הזה, ושעושים פשוט דברים מדהימים. יש פה באמת כשרון אדיר (והרבה עבודה קשה כמובן)
