Yuval:
הי ליאור, בוקר טוב! מה שלומך?
Lior:
אני בטוב, מאוד לא קל לנהל אמנותית פסטיבל בישראל מניו יורק, אז השעון קצת מתחלף, אבל בסך הכל אני גאה בצוות ההפקה המקומי בסינמטק ומדיטק חולון, שמרימים את הכל בהצלחה
Yuval:
מה קורה בניו יורק?
Lior:
אני פה כבר שנתיים בלימודי פוסט דוקטורט ב־NYU. אני חוקר טכנולוגיה וחברה, בעיקר נושאים כמו יצירתיות, מעורבות משתמשים ואמון. במקביל הייתי במעבדת המדיה של מוזיאון המטרופוליטן עד שלצערי, לאור הקיצוצים הרבים בשנה האחרונה במוזיאון, היא נסגרה
Yuval:
יצירתיות, מעורבות משתמשים ואמון! נשמע סופר מעניין. אבל בוא נדבר על פרינט סקרין (למרות שמן הסתן יש חפיפה…). מה אומרת כותרת הפסטיבל השנה, חי צומח דומם?
Lior:
ל״חי צומח דומם״ יש כמה משמעויות. כפשוטו הוא הניסיון של הפסטיבל לדבר לראשונה על צורות חיים ביולוגיות שונות. במקור אנו פסטיבל טכנולוגיה, אמנות ותרבות דיגיטלית, אך בשנים האחרונות הדיגיטל והביולוגיה מתערבבים בגלל החידושים בתחומי ההנדסה הגנטית והביו־טכנולוגיה. אנו שומעים על מודל של ביו־האקינג ומעבדות שאנשים פותחים לעצמם בבית, בדומה לתפישה האינדיבידואלית של האקר המחשבים, ורצינו לחשוף עבודות אמנות שמערבבות בין ביולוגיה וטכנולוגיה, שמתייחסות לאורגניזמים ולא רק לתוכנה.
משמעות נוספת לכותרת היא השימוש בקטגוריות: חי, צומח, דומם. רצינו לכוון זרקור על הבחירה הזו בחלוקת העולם: האם היא עדיין רלוונטית? איפה הבינה המלאכותית הולכת להיכנס? איך רובוטים הולכים לשנות את התפישה שלנו של דומם וחי?
Yuval:
אז מעניין אותי לשאול בהקשר של שתי המשמעויות שנתת, איך אתה רואה את התפקיד של הפסטיבל ולמי הוא מיועד? כי מצד אחד אלו שני עולמות שלפעמים קצת קשה להבין, אבל מצד שני זה משהו שכבר משפיע על כולנו והוא לא בהכרח העתיד, אלא ההווה
Lior:
אתחיל מהסוף.
פרינט סקרין הוא לא פסטיבל של מדע בדיוני. הוא לגמרי על ההווה ולכן ברמה הבסיסית אמור לעניין כל מי שהנושאים האלו והשאלות האלו נוגעות לו (לטעמי: את כולם!). באופן יותר ממוקד, הפסטיבל רוצה לתת בית לאמנים, למעצבים, לאנשי טכנולוגיה, מדיה ומשחקי המחשב, שמתעניינים בחיבורים האלו, בין מדע, אמנות, עיצוב וטכנולוגיה.
למרות מה שכתבתי לעיל, אני מודע לכך שאנו לא פסטיבל לקהל הרחב, התכנים שלנו לפעמים גבוהים מדי, האתר הוא בראש ובראשונה באנגלית, ואני מודה שזה בגלל שאני חושב שהחזון שלי לפרינט סקרין הוא פסטיבל בין־לאומי, שבו הקהל המקצועי והמתעניין הישראלי נפגש עם אמנים ומעצבים חוצי גבולות מהעולם.
ואולי עוד משפט הבהרה: השאלות שעולות בפסטיבל אמורות לעניין את כולם. בפרקטיקה, אין ספק שהדגש בפסטיבל הוא על תוכן בין־לאומי וגלובלי, המיועד בראש ובראשונה לקהילת האמנים והמעצבים המתעניינים בשילוב עם מדע וטכנולוגיה
Yuval:
ואיפה עובר הקו בין מגניב לבעל ערך, בין איזוטרי למשמעותי, והאם בכלל צריך או אפשר לשרטט את הקו הזה?
Lior:
שאלה לא קלה. כשאני בוחן עבודה לפסטיבל אני לא פוסל אותה על היותה איזוטרית או מגניבה. במיוחד לגבי מגניבה, אני זוכר תמיד שאני בראש ובראשונה פסטיבל, ולכן אני צריך ליצור הפנינג. בשנה שעברה לדוגמה עשינו יריד של רובוטים שמגישים אוכל ומכינים קוקטיילים, אבל – וזה אבל גדול – אני צריך שזה גם יעלה שאלות ומחשבות בקשר לתמה, בקשר לטכנולוגיה. אותם רובוטים מצחיקים לדוגמה, היו תחת התמה של ״עונג״, ולמרות שעוררו סקרנות וצחוקים, גם העלו מחשבות על אובדן שליטה מצד אחד, ועל תעשיית האוכל המתועשת מצד שני.
להגיד שזה תמיד פשוט, להבהיר שאלות כאלו בעבודה קלילה, ממש לא, אבל אנו מנסים שזה יהיה ברור מהקונטקסט. כך, גם השנה, עבודות רבות יהיו עיצוב אינטרקטיבי או ישלבו אמצעים טכנולוגיים כמו VR, והקריטריון שלי לבחירה הוא האם בתוך הקשרי הפסטיבל, העבודה הזו משמעותית ותורמת לחוויה הכללית
Yuval:
אז בוא תתן 2-3 דוגמאות לעבודות שיוצגו השנה ושמשקפות את האני מאמין האוצרותי שלך
Lior:
השנה לראשונה התחלנו ברזידנס בתמיכת מפעל הפיס בשיתוף יפו קריאטיב. אחת מהנשים שמגיעות היא אמנית תיאטרון בשם קארה פרנסיס. המופעים של קארה לא דומים לשום דבר שראיתי אי פעם: היא אשת טכנולוגיה, תיאטרון, אמנות ועיצוב באישה אחת. המופע שלה, ״Happy To See You״, הוא מעין מפגש של הקהל עם מערכת ״בינה מלאכותית״ בדמותה של קארה. היא משתמשת בצורה מתוחכמת במכשירי הסלולר של הצופים כדי לעמת אותם מול הקשר ״הרומנטי״ והחרדות שהם מפתחים עם המכשירים שלהם. לבסוף, היא עושה שימוש במציאות וירטואלית כדי לעצב אוטופיה/דיסטופיה של איחוד אדם־מכונה.
בנוסף, השנה איפשרנו ביחד עם הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ו־feature forward תמיכה בעבודות וידאו־ארט חדשות. אחת מהן תהיה ״השועל והעורב״ של אמיר יציב, סימולציה של סביבה וירטואלית שבה שועל רודף אחרי עורב לנצח, אבל הסביבה נוצרת בזמן אמת על ידי המחשב. זה אינו וידאו במובן המקובל של המילה, כי מהנקודה שבה האמן משחרר את העבודה, הוא אינו יודע לאן תלך; העבודה הזו חיה, לנצח, והיא רנדומית ותלויה בגחמות של התוכנה. זה בדיוק ההיבריד שפרינט סקרין מחפש.
והדוגמא השלישית: בערב הפתיחה שלנו יש שתי אורחות מחו״ל, שתיהן מעצבות וסטרטאפיסטיות שלקחו את הפרויקט הספקולטיבי שלהם והפכו אותו למציאות של ממש. הראשונה היא קת׳רינה אונגר מאוסטריה, שמכינה אוביקטים למטבח ״העתידי״ שיתבסס על אכילת חרקים. השניה היא ג׳אי רים לי מארצות הברית, שמייצרת תכריכים אקולוגיים שעליהם היא שותלת זן פטריות שאימנה במיוחד ושנועד לעכל את רעלי הגוף שלנו לאחר מותנו ולהפוך אותנו לצמחים. שתיהן גייסו כסף משמעותי כדי להפוך את זה מפרויקט בגלריה לחברה של ממש
Yuval:
אכילת חרקים! בשנה שעברה אכלתי צרצר בפעם הראשונה בחיי (והאחרונה לבינתיים), והאמת, זה לא נראה לי כזה מופרך
Lior:
נכון. כשמקשיבים לה זה אפילו נשמע יותר הגיוני ומתבקש. היא תביא גם מיני חרקים למאכל בפסטיבל, אז אני מקווה שאוכל לשכנע אותך לנסות (שוב). אבל הנה, זה מתחבר לנו לשאלה האיזוטרית. אני טוען שזה לא איזוטרי, זה מאד משמעותי
Yuval:
כן. ויש מצב שתצליח לשכנע…
מה עוד אתה יכול לנסות לשכנע אותי לעשות? או במילים אחרות: במה הקהל שיגיע לפסטיבל יכול להשתתף או להתנסות?
Lior:
וואוו, קשה לי אפילו לחשוב מאיפה להתחיל. ראשית, אני מאוד גאה בתכנית ההקרנות שלנו. שמנו דגש השנה על סרטי טבע מתוך מחשבה שרבים מאיתנו יכולים לחוות את הטבע המופלא היום רק בתיווך של טכנולוגיות קולנוע ותלת־ממד. יהיו לנו בכורות של סרט הטבע של טרנס מאליק, ופרקים של סדרת המופת ״עולם מופלא״ של אטנבורו שעוד לא שודרו בארץ.
יש לנו צוות של עשרה אמנים ויוצרי משחקים מהעולם שהולכים ליצור משחק מחשב על נושא הפסטיבל, שיתפתח בצורה אבולוציונית לאורך ימי הפסטיבל. הקהל יוכל לשחק בכל רגע נתון במה שקיים עכשיו, להציע הצעות ולדבר עם היוצרים. יש לנו תערוכה מרכזית בשם Alien Minds שעוסקת במפגש עם הלא אנושי, המיקרוסקופי, החייתי והממוחשב, עם יותר מ־20 אמנים שעוסקים במפגש עם האורגניזם, הרובוט והבינה המלאכותית.
כמו כן, לראשונה, וזה ממש עונה על השאלה ״ההשתתפותית״ ששאלת, יש לנו ארבע סדנאות מופלאות בשיתוף המרכז לאמנות דיגיטלית, שבמסגרתן הקהל יוכל ללמוד מאמנים וממדענים שעוסקים בשילוב בין ביולוגיה וטכנולוגיה. סדנה אחת תשתמש בפטריות ככלי בארכיטקטורה, אחרת תלמד אותנו לעצב בתי גידול ביו־סינתטיים המיועדים לחיים המשותפים שלנו עם חיות במרחב האורבני. השלישית תעסוק בחיי המין של הצמחים, ובה המשתתפים ילמדו בוטניקה ויעצבו פתרונות לטראומות מיניות של צמחים (כן, כן), והאחרונה שהיא יותר אלכימיה מביולוגיה, תפגיש בין טכניקות התצריב של ימי הביניים למעגלים המודפסים של המחשב בן ימינו
Yuval:
טראומות מיניות של צמחים???
Lior:
כן, תוכל לראות עוד על הפרויקט כאן, אבל למרות הכותרת המושכת, מדובר בסדנה שבה אנו לומדים לעצב ל־non-human, שזה דבר שאנו לא חושבים עליו רבות. אלו הזדמנויות נפתחות לנו כשאנו לומדים עוד על אורגניזמים אחרים, ועל מה עיצוב טוב נותן להם? ועדיין אני מבטיח שאכן, מי שיבוא, ישמע הרבה על מיניות של צמחים
Yuval:
מרתק! באמת
Lior:
דרך אגב, ביום שישי בפסטיבל נקיים מפגשים אינטימיים יותר עם האמנים והמעצבים האלו, כך שאם מישהו מהקוראים מתעניין בלהכיר את התהליכים מקרוב, אנו ממליצים גם להגיע לאירוע שנקרא Up Close בפסטיבל שבו יהיה אפשר ממש לשמוע על תהליכי היצירה מקרוב
Yuval:
מגניב. משהו חשוב נוסף לפני שמסיימים?
Lior:
כן. נציין שבאי הפסטיבל השנה יהנו מהצצה מוקדמת וסיור מיוחד בתערוכת הסאונד שצפויה להיפתח שבוע לאחר מכן במוזיאון העיצוב הסמוך, כך שאנו מקווים שלמעצבים יהיה המון סיבות להגיע לחולון
The post Print Screen 2017: חי צומח דומם appeared first on פורטפוליו.
