Yuval:
הי מיכל, מה שלומך?
Michal:
נהדר. שבת שלום, מה שלומך אתה?
Yuval:
לא רע בכלל! אני תמיד אוהב את התקופה הזו של שבוע הספר, עדיין הולך לככר רבין בכל שנה מאז שהייתי ילד, זה תמיד כיף
Michal:
לגמרי. ונפלא וחשוב שזה עדיין קורה פה… יש ספרים מדהימים חדשים בארץ כל הזמן. בדיוק הלכתי לאיבוד באין־סוף שבחנות האחים גרין…
Yuval:
אז בואי נדבר על העיצוב הנפלא של סדרת מפרשים, שהיה לי הכבוד לכלול בתערוכה שאני אוצר ושתיפתח ביום חמישי. איך זה הצליח לקרות? או במילים אחרות: בואי תספרי את הסיפור של הסדרה – מה התבקשת לעשות, על ידי מי, מה הצעת וכן הלאה
Michal:
אווו. מסע ארוך ומרתק ועם סוף טוב : )
פנה אלי משה סקאל, איש יקר ורב פעלים, בבקשה ליצור זהות ניראות גרפית להוצאת ספרים חדשה־ישנה בעולם: מרכז הספר והספריות – המפעל לתרגום ספרות מופת, ה־מ׳ המפורסמת המופיעה על גבי רוב הספרים הטובים בארץ… ההוצאה נועדה להוציא לאור מחדש סדרה טרייה של תרגומי מופת ישנים, שאי אפשר היה להשיג יותר, אבני דרך מהותיות וחשובות בעולם הספרות. קראנו לה מפרשים, בשל היכולת להפליג למרחבים רחוקים ובלתי מושגים בעולם של ימינו בקריאת הקלאסיקות הללו.
מפרשים היא דיאלוג שבין המרחב והזמן; בין קורא בארץ ישראל של שנת 2017 לבין ז'אן ז'אק רוסו בצרפת של המאה ה־18, מצרים של נגיב מחפוז ועוד. מפליא ומרגש לראות עד כמה הסיפורים בנקודות מרחב וזמן שונות כל כך רלוונטיות לימינו ולמסע האישי של כל אחד מאיתנו. מתוך זה נולד הקונספט של מפרשים להרים בכל פעם עוגן ולצאת למסע חדש; זו סדרת ספרי מופת המאפשרת מסעות מופלאים לתרבות בכלל ולקורא עכשווי בפרט
בתהליך המיתוג נשזר כל עולם ההפלגה למרחב והמשחקים שנוצרים מתוך הדיאלוג בין הקלאסיקה לבין העכשיו – הלוגו, המשולשים שעל גבי כל הכריכות, ובעיקר השפה האיורית שמלווה את הסדרה. הקונספט הקריאיטיבי לאיורים הוא שימוש בטכניקה וניראות קלאסיים בחיבורים ונגיעות עכשווים היוצר טוויסט מעניין, ולאימג׳ים הנוצרים יש רוח עדכנית ועל־זמנית. כמו כן, בתפיסת הסדרה עבדנו על צבעוניות מאופיינת ומובחנת מאוד – משחק בין שלושה צבעים כמעט מונוכרומטי, שנותן אין־סוף אפשרויות לשילוב (בסדרה הבאה היוצאת בקרוב תוכל לראות משחק צבעים שונה) ויוצר ניראות מזוהה וייחודית בנוף.
Yuval:
והיה פה מיתוג של סדרה שלמה, לא רק של עטיפה אחת
Michal:
כן. היתה לי הפריבילגיה שבדרך כלל אין לנו כמעצבי עטיפות או ספר אחד – לייצר תפיסה ויזואלית ושפה שלמה להוצאת הספרים עצמה, ואז ליצור סדרה שלמה שבה גם יצאו שישה ספרים בבת אחת (ובקרוב יצאו נוספים בסדרה). האימפקט העיצובי היה חזק גם בשל ההקף המשמעותי והיחס שבין הספרים, המקום שתפסו על המדף וכו׳.
כל הדיבור על המקום של הקלאסיקה בעכשיו, והמשמעות שלה, אם קיימת, בעבור קורא בין ימינו, נולדה מדיאלוג עם משה סקאל, שעסק בהבנת היסוד האוניברסלי, העל־זמני והפלאי של הספרות. בכלל, הדיאלוג המרתק שנוצר עם משה, עורך הסדרה, צביקה מאיר (מנכ״ל מרכז הספר והספריות) ושרית עברני, מאיירת הסדרה, הביא לחיבור הנכון
Yuval:
אז אם כבר הזכרת שרית, מה את יכולה לספר על החיבור איתה, על תהליך העבודה, כיוונים שונים, סקיצות, קו איורי וכן הלאה
Michal:
בפגישתנו הראשונה הצגתי לשרית את פרזנטציית המיתוג של מפרשים, את בניית הקונספט, את עולם התוכן של סירות המפרש, ובעיקר דיברנו על הרעיון המתווה של חיבור על זמני שבין הקלאסיקה לעולם של ימינו. בשלב הבא קיבלנו לידנו את רשימת הספרים, ושתינו פצחנו יחד בקריאה והבנה של המרחב האנושי שהסדרה תעסוק בו – הסיפורים, הדמויות, האווירה, המקומות, והבנה ששוב, מעל כל ההקשרים הספציפים – עומדת חוויה אנושית אחת, שכולנו שותפים בה. מתוך כך שרית בחרה שפה שתיתן בדיוק את המרחב הוויזואלי המתאים לתפיסה שבחרנו, ויצרה קולאז׳ים המשלבים קו תחריטי קלאסי בשילובים עכשוויים, עם טוויסט מעט פסיכי : )
האיור הראשון היה לספר ״הזיות של מטייל בודד״ של ז׳אן ז׳אק רוסו (הראש החולמני והפורח). מתוך תהליך יצירת הסקיצות לאיור זה הבנו שזו אכן השפה הנכונה והמתאימה ביותר לסדרה זו, שיכולה ליצור מצד אחד רצף וזהות, ומצד שני זו שפה אין־סופית ופתוחה מספיק כדי להכיל את השוני בין הסיפורים והזמנים, וגם להתפתח – ואכן, הספרים הבאים בסדרה ייצאו עם עולם איורי עם זוויות חדשות
Yuval:
אני כבר ממש סקרן לראות לאן הסדרה תתפתח ומה תהיה הזווית האיורית החדשה
Michal:
איזה כיף. מקווה שיצאו לאור כבר השנה. ניתן לך הצצה ראשונית : ) היה פה באמת אתגר לשמר את השפה של הסדרה אבל לייצר טוויסט חדש לכל סדרה חדשה שתצא
Yuval:
נדמה לי שעכשיו הגיע הזמן לשאלת מיליון הדולר: מה הופך עטיפה לטובה? שהיא מתאימה לעלילה? לז׳אנר? שהיא מושכת תשומת לב? כל התשובות נכונות?…
Michal:
ספר הוא אוביקט. בדיוק כמו כל אובייקט נחשק או מותג בעולם, הדבר שגורם לי לקחת אותו ליד ואז הביתה. הוא הסיפור שהדבר מספר לי, או הסיפור שאני מרכיבה לי בראש מהתבוננות בו, והתחושה שאני מקבלת ממנו במבט אחד. לעצב עטיפת ספר זה לעורר סקרנות על הסיפור שבפנים, עם דימוי שגורם לך לתהות ולהשתאות רגע. במיוחד עלי עובד שהדבר עשוי היטב ושניכרת המחשבה והתבונה שהושמה בו.
עיצוב עטיפה צריך לעבוד בכמה רמות: ברמה הראשונית, לעורר אהבה. אני מתאהבת באוביקט. אבל עטיפה טובה באמת היא זו שמוסיפה דבר על התוכן, פרשנות תבונית על הסיפור שבפנים, כזה שאחרי הקריאה מקבל משמעות והבנה חדשה
Yuval:
אז יש לי שאלת המשך: בפעמים רבות שיקולי העטיפה הם שיקולים שיווקיים, שנובעים מטענות שונות ומשונות על טעם הקהל, על מה מוכר ומה לא, וזה הרבה פעמים בא על חשבון היצירתיות והדמיון. במילים אחרות: אני לא רואה איך הקו העיצובי הזה היה עובר הוצאה מסחרית. בעולם זה אולי עובד אחרת, אבל לא בארץ. מסכימה?
Michal:
לצערי ומנסיוני – מאוד.
אבל, חושבת שכן מתעורר איזה אומץ חדש בעולם הספרות הישראלי, עדיין לא בהוצאות הגדולות אבל כן יש התעוררות לדברים שקורים בעולם, וההבנה שכדי לגרום לאנשים לאהוב משהו לא צריך לצעוק. ובטח לא כשכולם צועקים… אני מניחה שכמו בכל דבר – נרים לאט לאט את הסטנדרט ביחד – המעצבים ומקבלי ההחלטות. בדיוק ראיתי באיטליה הוצאות ספרים שלמות, עממיות, עשויות לעילא, לעתים רק עם טיפוגרפיה עדינה בכריכה. לחיי הקידמה : )
אני חושבת שמה שתרם מאוד בפרוייקט הזה, היה הריכוז של כל המהלך בבית אחד, והאנשים המדהימים והפתוחים שבו. כשכולם מדברים בשפה אחת, והתהליך נעשה נכון ורציף – ולא מונחת על מעצב דימוי, או על מאייר גריד לא אפשרי, ויש מרחב יצירתי מכבד, וזמן עבודה ראוי (זה לא דורש הרבה, הא…) – התוצאות שוות
Yuval:
את אופטימית?
Michal:
חחחח תמיד. וכנגד כל הסיכויים…
אני חושבת שבניגוד למה שמספרים לנו, או בניגוד לתפיסה של ההוצאות הגדולות, אנשים כן מחפשים ומעריכים איכות, פשטות, נקיון. ובעיקר מצליחה לכוון לעולם שלי את מי שמאמין באותם הדברים, ויש כאלו בשפע. אני חושבת שאתה רואה את זה המון גם במה שאתה עושה, לא? זה תמיד גילוי נעים
Yuval:
אני לגמרי איתך!
Michal:
באמת קרה פלא בפרויקט הזה – המחשבה, היצירה ותשומת הלב שהושקעה באמת נגעו באנשים ממקומות שונים ומפתיעים והביאו המון תגובות מדהימות. זה בהחלט חיזק את האופטימיות והאמונה שלי בלעשות דברים היטב ובתשומת לב
Yuval:
נייס! מה עוד חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Michal:
קודם כל, למי שרוצה להרחיב אופקים ולהפליג ממליצה מאוד לקרוא את הסידרה המופלאה. ובכלל, חשוב להשקיע בספרים איכותיים. בשבוע הספר ותמיד 
וכמובן תודה רבה לאנשי המפרשים שאיפשרו ומאפשרים את הכל: לעורך הסדרה, משה סקאל; למנכ״ל מרכז הספר והספריות, צביקה מאיר; לשרית עברני על האיורים; לרכזת הפרויקט, רוני קנר־שניידר, למפיקת הסדרה, רעות בן־יעקב; ולך, אני מתרגשת מאוד לקראת התערוכה. איזו יוזמה מדהימה
Yuval:
כיף!
The post כדי לגרום לאנשים לאהוב משהו לא צריך לצעוק appeared first on פורטפוליו.
