מגזין THE COOLECTOR הכתיר אותו כמעצב הרהיטים הטוב בתחומו, עיצוביו כיכבו על שערי מגזינים נחשבים כ־DOMUS האיטלקי ו־DWELL האמריקני, ראיונות עמו פורסמו בבלוגים, באתרים ובירחוני עיצוב ברחבי העולם, ובכלל זה באסיה ודרום אמריקה, ובאוגוסט האחרון הוא נמנה על קבוצה נבחרת של 50 יוצרים ישראלים מתחומי עיצוב שונים, שהתארחו בטאיפיי בירת טאיוואן, שם הציגו את עבודתם בתצוגה מוזיאלית. אלון דודו, מעצב שמעולם לא למד עיצוב במסגרת פורמלית, אלא פשוט ״נולד כזה״, מזכיר בדרכו את יוצרי תנועת ״ארטס אנד קרפטס״, שקראו תיגר על יצור המוני ודגלו בערכי האותנטיות של עבודת יד.
״עיצוב, אסתטיקה וחומרים – בעיקר עץ – ריתקו אותי מאז שאני זוכר את עצמי, לאורך כל שנות הילדות והנערות תמיד עסקתי בעבודות יד״, הוא מספר. אולם, למרות שאך מצופה היה שיפנה ללימודי עיצוב, הוא פנה דווקא ללימודי מדע המדינה, פרק שנחתם מיד כשהסתיימו הלימודים. ״היה לי ברור שאני חוזר לאהבתי האמיתית. חיפשתי עבודה בתחום והתחלתי לעבוד בנגרייה, שם נכנסתי לעובי הקורה, תרתי משמע. למדתי טכניקות, שיטות ביצוע ודרכי טיפול בעץ, ובמקביל גם קראתי הרבה חומר מקצועי. כשהרגשתי מספיק בשל ומוכן פתחתי מקום עצמאי משלי״.
״החומר הוא הסיפור, ואני מפלרטט איתו. לפעמים תוך יצירת ממד של ניגוד ולפעמים ניסורי עץ מכל מיני כיוונים מנוגדים. לפעמים אני זורם איתו ולחלופין משבש אותו במכוון. ולפעמים יוצק קריצת הומור או מוסיף ציור משורבט ביד מרושלת
את הסטודיו שלו הוא מכנה ״המעבדה״, ולא בכדי. ״בדומה למחקר מעבדתי, כך גם בעיצוב, הניסיון לתרגם רעיון חדש או שילובי חומרים חדשים מלווה בתהליך של ניסוי/ טעייה/ תעייה. לא פעם הדברים נולדים תוך כדי תהליך, ואז אפשר גם להשוות אותם לאלתורים שמאפיינים נגינת ג׳אז״. כמי שנרתע מכל הצפוי, המוכר, המתועש והעשוי מידי, ייחוד, עניין ואתגר הן מילות מפתח המרכיבות את סדר יומו של דודו, החותר לעצב וליצור פריטים מיוחדים העומדים מעבר לזמן, בעלי נשמה וזהות מובחנת ״כמו קלאסיקה עתידית״, כפי שהוא מגדיר זאת.
קלאסיקה זו מושתתת על תפיסה אסתטית שעיקרה ״השלמות של חוסר השלמות״ ו״אנרכיה בתוך מסגרת״, סוג של אוקסימורון המגולם היטב בעיצוביו: ניקיון תמציתי הקובע את קווי המתאר של הפריט המעוצב, ומשחקים מגוונים, שלא לומר ״התפרעות״ עם חומרים, גימורים, צבעים ושילובים שונים. ״החומר הוא הסיפור, ואני מפלרטט איתו. לפעמים תוך יצירת ממד של ניגוד, כמו לדוגמה שילוב של גס ועדין או מבריק עם ׳פצוע׳, ולפעמים ניסורי עץ מכל מיני כיוונים מנוגדים שמייצרים את העניין השונה. לפעמים אני זורם עימו במטרה להעצים את אותנטיות מופעו הראשוני, ולחלופין משבש אותו במכוון כדי להפוך אותו למשהו חדש עם ׳אפיל׳ אחר; לפעמים יוצק קריצת הומור או מוסיף ציור משורבט ביד מרושלת; ומאד אוהב לשלב בין מרקמים וחומרים שונים״.
דודו מעצב מגוון רחב של פריטי ריהוט ותאורה – שולחנות קפה, כתיבה, אוכל וצד, מזנונים, שידות, קונזולות, ספריות ועוד, כשגם כל הפרטים והאבזור המשלים, כידיות לדוגמה, מעוצבים ומבוצעים על ידו ולעולם לא נרכשים כמוצרי מדף. החומרים המשמשים אותו הם בראש ובראשונה עץ – אהבתו המיתולוגית שעדיין חיה ובועטת – ולצדו בטון, עור, קוריאן ושיש, מתכות כברזל, נחושת, פליז וזהב, ולאחרונה גם אלומיניום. את עיצובי הפריטים הוא מחלק למשפחות בהתאם לטכניקות הביצוע שפיתח ונקט ביצירתם.
כך לדוגמה, משפחת Patch Match (טלאים), שכנגזר משמה מאופיינת כמקטעים, המתקבלים מחיבור חתיכות עץ מסוגים שונים ושונות זו מזו בגודלן; משפחת Nails, שבה מסמרי החיבור של חלקי הרהיט מהווים חלק בלתי נפרד מהעיצוב; או משפחת ה־Scars (צלקות) המאופיינת בפציעה של החומר שמעניקה לו מרקם מיוחד. אחת הטכניקות החביבות עליו היא ״אינליי״ (Inlay), טכניקה מסורתית של הטמעה/שיבוץ חומר בתוך חומר תוך יצירת משטח אחיד, שבאמצעותה הוא יוצר שילובים מפתיעים, דוגמת שילוב עלי זהב או הטבעת חומר מתועש כקוריאן בתוך עץ.
״את שילוב החומרים אני רואה כמינון נכון של תיבול במנות שף. הדיוק במינון הוא האתגר, והוא שמייצר את הייחוד ואת ההרמוניה האסתטית״. אל הפריטים שהוא מעצב מתייחס דודו ככולם היו בניי, אך בכל זאת מדבר בחיבה מיוחדת על שידות מגירות כאל פריט ריהוט בסיסי ומאתגר באפשרויות העיצוב שלו. לקשת החומרים המגוונת שבה הוא עושה שימוש נוספה לאחרונה, כאמור, ההתאהבות החדשה שלו באלומיניום, וכיוצר בלתי נלאה ובלתי נדלה, יש להניח שבשעה ששורות אלה נכתבות דודו כבר עסוק בהולדת משפחת עיצובים חדשה שבה היא מככבת.
The post חומר(ים) ביד היוצר appeared first on פורטפוליו.
