שלוש ערים – חיפה, תל אביב וירושלים – 15 מקומות בכל עיר, ובסך הכל 45 סמלים מאוירים, מרכיבים את ״סמל.עיר״ – פרויקט הגמר המקסים של איתי רווה מהמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. אלו לא עוד מקומות, ולא רק ניסיון ליצור אייקון כזה או אחר לשכונות או אזורים מוכרים, אלא ניסיון לתת פרשנות חדשה למסורת עיצוב סמלי העיר המוכרים במטרה לפענח מה הופך אתר עירוני ל״מקום״, כזה שכולם מכירים: האנשים? המבנים? הסיטואציות היום־יומיות שמתרחשות בו?
בסדרת הסמלים שלו מעניק רווה מבט על המיתולוגיות החבויות במרחב העירוני, ומלווה אותן בחוברת מבארת באמצעות היפוך נקודת המבט: מעיצוב סמלים מיתולוגיים נשגבים לסמלים מרובי מיתוסים, הנבנים ״מלמטה למעלה״, מהשטח ומהרחוב. באמצעות מחקר חזותי ומבע איורי אישי, הסמלים החדשים מאפשרים לפרק את המטען המיתי הקיים באתרים בעיר, וחושפים את המתח בין האידאלי, המיתי והנשגב לבין מורכבות המציאות היום־יומית, תוך שימוש בחוש הומור ובשפה איורית אינטלגנטית ומשעשעת.
יהלי זיו איירה ועיצבה ספר ילדים, בובה ושמיכת בד כשלוש התייחסויות איוריות לסיפור עם רוסי, "ארנב, שועל ותרנגול". האיורים המקסימים נוצרו בטכניקת מגזרות נייר ובסגנון המשלב שפה איורית־אישית והשפעות מתרבות חזותית רוסית. המעבר מעולם דו־ממדי למרחב פיזי מצליח ליצור חוויה רגשית מלאה, במטרה לאפשר לילד/ה לחוש הזדהות עם הדמויות ולקחת חלק פעיל בסיפור תוך כדי הקשבה, התבוננות ומגע.
רון לוין איירה ועיצבה את ״95.94% שלמה״, ספר קומיקס ביוגרפי פואטי ומרגש המתמקד בחייו של אביה. הספר מתנהל בשני צירים מקבילים: הראשון, טקסט אישי בגוף ראשון, מנקודת המבט שלה כביתו; והשני, טקסט רפואי המתאר את מצבו הקליני המורכב לאחר שעבר אירוע מוחי. אירוע זה, שהוביל לנתקים בזיכרונו, מתורגם בספר למקטעים קצרים ובלתי לינאריים.
ספיר משיח עיצבה את פונט ״שלד״, גופן עברי מקורי ודינמי, שעוצב במיוחד כפונט גמיש המותאם לעידן הדיגיטלי מרובה הפלטפורמות והפורמטי. משיח יצרה מערכת המאפשרת למשתמש שינוי של תכונות טיפוגרפיות כמו עובי, גובה, רוחב, סריף (תג) וזווית הסריף, בצורה אינטראקטיבית המייצרת בסופו של דבר אין־ספור גופנים. דינמיות זו מוצעת בניגוד לגישה הקלאסית, שבה האותיות הן סטטיות ובעלות אפיון קבוע. השליטה בתכונות השונות נעשית על ידי המשתמש בפלטפורמה אינטרנטית.
שרון ישראל עסק ב״spaceing״ במושג הרווח, אחד ממושגי היסוד הבונים את עולם העיצוב הגרפי והטיפוגרפי. הפרויקט של ישראל חוקר את האנלוגיות לרווח המתקיים בין שני אוביקטים מוחלטים בכמה תחומים שונים. הפעולה המחקרית מתבצעת באמצעות התבוננות והתערבות בדימויים החזותיים של השדות השונים, תוך פירוקם והרכבתם מחדש לכדי נרטיב שונה. התוצאה המדויקת והמרשימה מצליחה לחבר באופן מסקרן בין הטיפוגרפיה הדו ממדית לעולם הפיזי שבו היא חיה.
רותי זסלבסקי יצרה פרויקט גמר אקספרימנטלי העוסק בעיצוב תיווי (כתיבת תווים) משלים לתווים הקיימים, לכדי מופע של נגינת מוזיקה בפסנתר. העיצוב החדש כולל שלושה מרכיבים הבעתיים: רגש, יציבת גוף ונשימה. לכל מרכיב תחביר ייחודי לו המבוסס על מחקר אקדמי והתבוננות. התיווי החדש מאפשר לרשום פרשנויות רבות לכל יצירה ומתבטא בשני ייצוגים – כתב יד ודפוס.
אליאור קרמני יצר תדמית ללייבל ישראלי חדש בשם הדרן, שמתמחה בהפקת אלבומים חדשים לאמנים ישראלים שנפטרו, ביניהם זוהר ארגוב, אהובה עוזרי, אריק איינשטיין, עופרה חזה וענבל פרלמוטר. הקונספט המסקרן ויוצא הדופן כולל תדמית גרפית המבוססת על הניגוד שבין ההיעדר והחסר של האמן, לבין הנוכחות החיה של המוזיקה.
ולבסוף, ב״תנועה ציונית״ רועי וקס מציג מחקר חזותי הבוחן את קיומה של שפת תנועה גופנית, כנגזרת של אידאולוגיה וחזון לאומי. הפרויקט מבוסס על דגימת תנועות גוף מתוך סרטונים המתעדים אימוני נוער לצה״ל. את הדגימות הוא סיווג לכדי לקסיקון המאפשר ביצועים פרשניים מחודשים שלהן. המחקר מגולם בסדרת עבודות וידיאו, חוברת הלקסיקון ותוצרים נוספים מהתהליך.
The post בוגרים 2017: המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר appeared first on פורטפוליו.
