מי:
ניל ננר, יליד 1977, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר וסטודנט במסלול אודות עיצוב בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.
מה:
תיק העבודות של ננר כלל כיסאות בר, שרפרפים, וספסל שעיצב לחברת Gaga & Design; ריהוט שעיצב במסגרת הסטודיו שלו לתערוכה Out of the Box שאצרה גלית גאון והשתתפה במספר אירועי עיצוב באירופה; תערוכה שעיצב לדגנית ברסט במוזיאון תל אביב; מיצג שעיצב לחברת גאגא בתערוכה בגרמניה; ופריטי ריהוט שעיצב לתערוכת היחיד שלו, סימני פיסוק, שהוצגה לאחרונה בגלריה SAGA, וכללה סדרת אובייקטים שאיתגרו את מושג השימושיות, ועירערו תפישות קונבנציונליות הנוגעות לתרבות הצריכה והעיצוב.
דבר המעצב:
בימים אלו אנחנו מאד עסוקים בשאלה מה תפקידנו בעולם כמעצבים: האם אנחנו אלה שדואגים שחפצים יהיו שימושים יפים ונוחים או שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו לייצג בעבודה שלנו ערכים נוספים כגון ביקורת תרבות, שמירה על משאבים, נקודת מבט סוציאלית וכיוצא בזה? אני מתחבר לגישות האלו, אבל מאמין שהדרך הכי טובה להעביר את המסר היא לארוז אותו בעיצוב מוקפד ואיכותי. ברמת המיקרו עיצוב טוב הוא כזה שלא ניתן יותר לעצב; כלומר, אני שואף להגיע אל האקסיומה, שמבטאת את הרעיון המרכזי באופן המיטבי. הרגע שבו אתה יודע שהכל נופל למקום הוא רגע מתגמל מאד ובשבילו שווה להתאמץ כל כך.
מנימוקי השופטים:
מעצב מוצר/תערוכות צעיר, המציג בתערוכות ומוזיאונים בחו״ל. עבודותיו מצטיינות בשילוב בין חומרים וטכנולוגיות תעשייתיות לבין חומרים רכים וטכניקות מעולם מלאכת היד, בכתב יד מינימליסטי מעודן. הוא מעמיד מרחב מתעתע, שבו רהיטים רזים מופיעים ונעלמים באותה ההתכוונות. בעבודותיו נדמה כי ננר מבקש להצביע על החלל שעוטף את החפצים לא פחות מאשר על החפצים עצמם. (מתוך טקסט התערוכה ״סימני פיסוק״ שכתבה ד״ר טל פרנקל אלרואי).
