״אולי יש אנשים המסוגלים להביט על אנשים אחרים מתוך עינים רבות, ולכן אין עינם צרה״
יצחק אורפז
– – –
מהו סוד קסמו של אדם המייחס לעצמו תכונות שלכאורה סותרות את מסלול חייו המופלא? האם יכול אנרכיסט לנהל? האם מסוגל מי שאינו חש נוח בסביבה מעוצבת להוליך מהלכי חינוך גבוה ומתקדם בתחומים אלה? האם אתאיסט יכול להיות בו בזמן אמפתי ומאמין?
כן, כן וכן.
רן שחורי נולד ב־1936 בתל אביב, שלימים תבטא בעבורו מימוש ציפיות לדרך חיים ראויה – בית באזור שנהג להתייחס אליו כפרובינציה קטנה ונטולת ערכים. לימודיו באיטליה חשפו בפניו מציאות רווית תרבות נשגבת. לימים התכנס למידותיה הצנועות של הסביבה הישראלית ותל אביב תאמה את תפישת עולמו. תל אביב של הכיעור, של הכאוס, של האנושיות, של בתי הקפה, של הרטיבות ושל הסגנון הבין־לאומי, של הטיח המתקלף ושל חיי התרבות. תל אביב של תאטרון האוהל, שאביו נמנה על מייסדיו.
על פי עדותו, ראה בתיאטרון עמוד תווך וזרז לתפישת עולם ואמצעי מסייע לתפקוד. אלה נמצאים ביסודן של עשרות שנות פעילותו האמנותית, החינוכית, התרבותית והאקדמית הענפות. אופיינית, הוא ייחס הישגיו כמרצה מחונן ליכולתו התיאטרלית (להרצאות שלו הקדימו המאזינים להגיע על מנת להבטיח מקום). הצנעה זו לא תעלים את שליטתו המופלאה בתולדות האמנות ואת היכולת התקשורתית והתנהלותו הנינוחה והאישית, תמיד ברוח רעננה, בהומור קורץ ובקורטוב של סרקזם, ממקום תצפית אקטואלית.
לשחורי הייתה היכולת להלהיב ולסקרן, להיות אישי בתפקיד ציבורי, להתבטא ברהיטות לשונית גדושת בטחון, להתנסח אנליטית ובליברליות מפליגה – בצד צנעה, יושר, גילוי לב ושקיפות ניהולית. אלה העניקו למי שראה עצמו כ״לא מנהל, לא יודע לדרוש וכנטול מרפקים״ יכולות הובלה והנהגה יוצאות דופן. הצלחתו כמורה וכמנהל המדרשה ברמת השרון (1966-1980) שמשו קרש קפיצה לתפקידו הבא כנשיא בצלאל (1979-1991), שם הדגיש את הצורך בריכוז מחלקות האקדמיה המפוזרות על פני ירושלים בקמפוס אחד כהכרח אקדמי וכצורך לקיום והתרחבות נדל״נית בעתיד.
בשיחות עימו דיבר על האקדמיה כמרכז לדיאלוג תרבותי אידיאליסטי המייצג עמדה ואמירה חברתיות. שחורי פעל רבות למתן הכרה למחלקה לארכיטקטורה בבצלאל: לשיטתו, יעודה של מחלקה זו בהתבססות על יסודות מתולדות האמנות בדגש הומניסטי, להבדיל מהגישה ההנדסית שממנה שאף להיבדל. במהלך המורכב והארוך להשגת היעד, נדרש לחקור מציאות פעילות האדריכל, ואז שורטטו קווי המתאר להמשך דרכו באקדמיה: הקמת מחלקה לעיצוב פנים בנפרד מאדריכלות במכללה למנהל (אושרה על ידי המל״ג ב־1995).
המשולש האקדמי מדרשה־בצלאל־המכללה למנהל היה ל״מגרש משחקים״ של אמן ויוצר שהוא גם אשף הוראה, מבקר, אוהב בריות ועמית מופתי המהווה מקור השראה לדורות הממשיכים.
שלום, חבר.
– – –
פרופ׳ ירום ורדימון, חתן פרס ישראל בעיצוב, דיקן הפקולטה לעיצוב בשנקר.
The post נכס תרבות מקומית: ירום ורדימון על רן שחורי (1936-2017) appeared first on מגזין פורטפוליו.
