Yuval:
הי אסף, מה שלומך?
Asaf:
הכל מצוין. איך אתה?
Yuval:
לא רע בכלל. תגיד, כמה זמן אתה כבר מפרסם את הריאליסט?
Asaf:
התחלתי ב־2010. שבע שנים. 379 טורים עד היום
Yuval:
379 טורים, שבע שנים, כל שבוע (נשים רגע את החופשים בצד). זה המון! תיארת לך כשהתחלת, שאחרי שבע שנים זה עוד ימשיך?
Asaf:
התייחסתי לזה בתור עבודה, הזמנה מעיתון. אחרי שלושה חודשים נגמרו לי הרעיונות וחשבתי שמיציתי. המשכתי בכל זאת והיום קשה לי לדמיין שבוע שבו אני לא עובד/חושב/ ומאייר טור
Yuval:
וחומרים, אני מניח, לא חסר, לא כשגרים בישראל ולא כשיש משפחה
Asaf:
אני כל הזמן ״מחפש״ חומרים, במובן הזה שאני משתדל לאתר בסביבה הקרובה שלי רגעים שמסתתר מאחוריהם סיפור. זה גם משתנה כל פעם, לפעמים זה מאוד אישי ובפעמים אחרות יותר כמו טור דעה; תלוי מה עלה בחכה. אני מנסה לא לעבוד בתוך פורמט ידוע מראש כדי לא להשתעמם
Yuval:
והנה יוצא לאור ספר, שקדמה לו מהדורה באנגלית. מה אתה יכול לספר על זה: איך זה קרה, מי פנה אליך, איך בחרת איזה טורים לפרסם
Asaf:
פנו אלי מהוצאת פרדס והציעו להגיש בקשה למענק ממפעל הפיס. קיבלנו את המענק והתחלנו לעבוד על הספר. עיצבו אותו אבי נאמן והילה שמיר (אבי נאמן עיצב גם את השער של הספר באנגלית). העמודים הם פחות או יותר כמו בספר האוסף הראשון באנגלית, כלומר השנתיים הראשונות, כך שלא היתה כאן עבודת סינון מיוחדת. שמחתי שיכולתי לצרף עמודים שעוסקים בנושאים מאוד ישראלים כמו מזרחיות, שלא נכנסו לספר באנגלית
Yuval:
אם נשים לרגע בצד את הנושאים המקומיים – יש הבדל בתגובות שאתה מקבל בין קהל מקומי לקהל מחו״ל לגבי נושאים כמו משפחה, ילדים, אינטרנט ושאר העניינים היום־יומיים?
Asaf:
בדרך כלל התגובות שאני מקבל הן תגובות של הזדהות ושותפות גורל. בארצות הברית נראה שהדיון קצת יותר רגיש. לדוגמה, יש סיפור שבו אני מתלונן שעליתי במשקל והפכתי לאדם שמן, אז מישהי האשימה אותי בשנאת שמנים. אני חושב שבגלל הפוליטקלי קורקט יש אזורי שיחה אסורים שאני לא מודע אליהם אפילו. בישראל הביקורות בדרך כלל נועדו לסמן אותך בעד או נגד משהו, ואז לבקר אותך על העמדה שבחרת. אני מקבל הרבה ״אתה לא נחמד לאשתך״, ואגב זה ממש לא נכון
Yuval:
אני מדמיין אותה עומדת עכשיו מאחורי הגב שלך ובודקת ליתר ביטחון מה אתה כותב…
Asaf:
היא תמיד עומדת מאחורי, באופן מטפורי כמובן
Yuval:
אפרופו המשקל, על איזה טורים קיבלת בארץ הכי תגובות ואיזה?
Asaf:
היו שני טורים מהתקופה האחרונה. איור בשני פריימים על חטיפת ילדי תימן, התגובות נעו בין ״כל הכבוד״ ל״אתה אנטישמי עוכר ישראל״. והטור השני הוא איור שבו אני מביט באשתי מנקה חלון ובהשתקפות רואים את וונדר וומן. התגובות היו ״אתה שונא נשים ושוביניסט״ אבל גם ״איזה חמוד״
Yuval:
עד כמה זה מכוון? כלומר, אני בטוח שיש לך את הדיעה שלך בכל עניין (ודאי שלא אנטישמי עוכר ישראל או שונא נשים ושוביניסט), אבל לא חשוב לך שהמסר יעבור? או שאין מסר וכל אחד יכול לקרוא את מה שאתה מאייר וכותב כמו שהוא רוצה
Asaf:
המסר הוא אמצעי בדרך לרגש: אני מנסה לנסח דימוי חזותי שיעורר רגש, לא מנסה לשכנע אלא להציע לקורא נקודת מבט אחרת. אני חושב שיש הרבה תגובות אוטומטיות, וזה אופייני לרשתות חברתיות. איור של אישה מנקה = שנאת נשים. איירת את הילדים החטופים = שונא ישראל. מצד שני, יש הרבה טורים שעוברים בשקט בלי הרבה תגובות וזה בסדר גמור
Yuval:
מעניין אותי האם ומה השתנה אצלך בשבע השנים האלו. כלומר, מבחינת הפרסום השבועי, לא הנושאים שאולי משתנים. אתה יודע להגיד אם יש הבדל בדברים שמעניינים אותך, באופן שבו אתה מספר סיפור, בדגשים שלא היו או השתנו מאז הטור הראשון?
Asaf:
גיא חרל״פ, אנימטור וחבר, אמר לי שבתחילת הספר אני מאייר ריאליסטי ובהדרגה הופך למאייר אנימציה. הדמויות הופכות למשוחררות וגמישות יותר, וגם פשוטות יותר. אני מסכים עם האבחנה שלו ומרגיש שזה נכון גם לסיפורים. קומיקס היא צורת ביטוי שבמרכזה אנקדוטה: הנה דמות, עכשיו היא קופצת. אני חושב שעם הזמן אני מנסה ללכת לכיוון יותר מופשט. עדיין במרכז יש דמות שעושה פעולה פשוטה, אבל ההקשר הופך ליותר מורכב. לדוגמה, בטור האחרון איירתי דמות של נבל נאצי מחוברות קומיקס של שנות ה־50 עושה עלייה לישראל. ההקשר היה שימוש גובר במושג ״נאצי״ בשפת היום־יום בישראל
Yuval:
תקן אותי אם אני טועה אבל לא מצויין בספר תאריך פרסום של כל טור. נכון? כלומר אין לי דרך לבדוק את זה בספר
Asaf:
אין תאריכים אבל יש הגיון כרונולוגי: חגים, קיץ חורף, לידה וכו׳
Yuval:
אבל היו הרבה חגים בשבע שנים האלו…
Asaf:
יותר מידי, והם כל הזמן חוזרים על עצמם
Yuval:
זה נכון. אפשר לשאול על מה אתה עובד היום (כלומר, לא על מה הטור הבא…)
Asaf:
יש לי משפט אחד: גרבוז של המאיירים. נראה מה יצא מזה
Yuval:
הו! איך אומרים, you got my attention
משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Asaf:
היו שאלות קשות יובל. אתה תשלם על זה
Yuval:
רק תגיד מתי
The post קשה לי לדמיין שבוע שבו אני לא מאייר טור. אסף חנוכה מציין שבע שנים ל״הריאליסט״ appeared first on מגזין פורטפוליו.
