תחילת חודש אוקטובר בפריז מזמנת בדרך כלל אווירה קודרת. גשם הוא תופעה כמעט יום־יומית, הטמפרטורות מתחילות בצניחה מבוקרת והחלק הצפוני של שכונת המארה המפורסמת נראה אפור במיוחד. אפילו המלצרים בקפה שארלו הסמוך חמוצים מהרגיל. על רקע התפאורה הזו, קולקציית הביכורים של גולן טאוב בולטת היטב מתוך השואו־רום הקטן שבו היא מוצגת, ממתינה לקניינים. עיצובי הקולקציה, תיקים שמרחוק נראים ככתמי רורשאך פרועים או כינשופים שבחוטמם נזם, מהבהבים בצבעוניותם העזה ובצורתם החדשה על השולחן הסמוך לכניסה.
בעבור טאוב (29), שסיים את לימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר לפני שלוש שנים, זוהי טבילת אש. כמו מעצבים ישראלים רבים בשנים האחרונות, גם הוא מבקש לנצל את השמיים הפתוחים ואת ההזדמנויות שהרשתות החברתיות וטיסות הלואו־קוסט מאפשרות, ולנסות לפרוץ אל השוק הבין־לאומי כבר מהרגע הראשון. וכך, הקולקציה נחשפת לראשונה דווקא בעיר האורות, עיר האופנה האולטימטיבית מאז ימי הביניים, ובמסגרת ימי שבוע האופנה לקיץ 2018. היעד – הבוטיקים הנחשבים בעולם.
״היה בי פחד לפני כמה ימים, שאולי לא עשיתי מספיק״, הוא מספר בשיחה שהתקיימה בחלל התצוגה, כשהוא מחווה בידו על דגמי הקולקציה. ״פחדתי מהביקורת העצמית, אבל אז ראיתי את כל הדבר הזה קורה. אני ובן הזוג שלי אפילו תלינו פוסטרים על הקולקציה בשכונה. וזה כל כך מרגש אותי. התהליך היה כל כך ארוך וקשה, שעכשיו הוכחתי לעצמי שאני יכול לעשות את זה… בימים האחרונים אני לא מפסיק לבכות, זה מרגש אותי ברמה הכי כנה ואמתית״.
ההתרגשות אמנם ניכרת, אך בשיחה איתו טאוב, שגדל בקצרין ועבר לתל אביב בגיל 18, מתגלה דווקא כשקול ומחושב מאוד. ״נסעתי להתמחות בטומי הילפיגר באמסטרדם שבועיים אחרי סיום הלימודים״, הוא מספר. ״זו הייתה הזדמנות מדהימה שאפשר לומר שנקלעתי אליה במקרה, אחרי שזכיתי בתחרות שהוא שפט בה. קיבלתי תנאים מדהימים, זה התחיל כהתמחות ואז נשארתי לעבוד במחלקת הנשים שם. בטומי הילפיגר הייתה לי הזדמנות להבין איך עובדים מול מפעלים, איך בונים תיק מוצר, מהו סדר הדברים. אפילו שדרגתי את רמת האנגלית שלי. שם הצלחתי להבין קצת יותר טוב איך הדברים עובדים.
״כשחזרתי מאמסטרדם חשבתי מה אני הולך לעשות. היה לי קשה לחשוב על עצמי נכנס לבית אופנה וסוגר את עצמי שוב. גיליתי על עצמי שעצמאות וחופש הם משהו שאני מצליח לעבוד ולחיות במסגרת שלהם״.
כי עבודה במותגים גדולים היא בסופו של דבר עבודה משרדית?
״בדיוק דיברתי על זה עם חברה. אם היה פשוט יותר לעבוד עוד שנה בתעשייה, במקומות שאני באמת רוצה ומעריך ויכול ללמוד מהם בחו״ל, אז הייתי עושה את זה. אבל מפאת העובדה שאין לנו אזרחות, ושאר הסיבות, החלטתי לשנות כיוון״.
ההחלטה נפלה על הקמה של מותג אביזרים חדש. ״במהלך השנה שהייתי בטומי הילפיגר התבשלתי, וחשבתי על אקססוריז. האמת היא שמאז ומתמיד עור וכל החומרים האלה – הצורות, העבודה – עניינה אותי. גם בפרויקט הגמר שלי היה אפשר לראות את זה, שכל הקונספט שלו היה להיות מעין תפאורה שנועדה להדגיש את האביזרים שהיו בו״.
לנפץ את מיתוסים על תעשיית האופנה
שלא במפתיע, אפשר לראות קשר ישיר בין פרויקט הגמר של טאוב, שזכה בזמנו לשבחי הביקורת, לקולקציית הביכורים שמונה חמישה דגמים של תיקים ומחזיקי מפתחות. גם אז וגם היום בולטים במיוחד הקווים המעוגלים, הצבעוניות הקונטרסטית ובעיקר אופיים הפאזלי של העיצובים, העשויים כולם מעין עבודת תצרף מהודקת של פיסות עור המשתלבות זו בזו ומחוזקות באמצעות ניטים.
״כל יום למדתי משהו חדש״, הוא מספר על התהליך הארוך של בניית המותג, כשהוא משווה אותו לקפיצה אל המים העמוקים. ״הכל התחיל כשנסעתי לאיטליה לתערוכת עורות. אמרתי לעצמי ׳פשוט אביא משם עורות׳. זה לא היה כל כך פשוט. למזלי הכירו לי בחור מקסים בשם דור חזן, מעצב תעשייתי שגר שם כמה שנים טובות, והוא קבע לנו פגישות עם מפעלים. משם התחיל הרומן שלי איתו. אנחנו עובדים ביחד כבר שנה וחצי ובלעדיו זה היה הרבה יותר קשה. הוא מפתח המוצר שלי״.
היו משברים בדרך?
״היו רגעים קשים מאוד. הסטודיו בארץ, כל הקולקציה מיוצרת באיטליה, עברנו שלושה מפעלים, זה אמנם אף פעם לא נתקע, אבל המשברים הגדולים היו בעניין העיצוב, כשאתה עובד על משהו במשך זמן ארוך, ושורף ימים, ולא לוקח עבודות אחרות כי אתה רוצה לקדם את העסק שלך אבל מצד שני אין לך הכנסה. מה שמדהים בעיני זה שלאורך כל התהליך מצאתי אנשים שעובדים איתי – ועובדים איתי באהבה – כי הם מאמינים במוצר; כי הם רוצים להיות חלק ממנו; רשת אנושית מדהימה שכל אחד ממנה תרם משהו״.
אתה ממש שובר את כל הסטיגמות על עולם האופנה.
״בלעדיהם זה פשוט לא היה קורה״.
מתי הבנת שהמוצר כבר עומד? שיש לך משהו מוצק ביד?
״לפני בערך שמונה חודשים. אמרתי לעצמי – קיץ 2018 (שמוצג בסוף ספטמבר 2017 ) זו העונה. הלחצתי את כל המערכת. הסוכן שלי באיטליה היה בשיגעון בזמן שאני טסתי לפריז כדי להתייעץ עם חברים בתעשייה בנוגע לצבעוניות או לפרטים אחרים. עכשיו, כשאני רואה את המותג עומד ומוצג בשואו־-רום המדהים הזה אני מרגיש שזכיתי בהכל״.
למה קולקציה ראשונה בפריז, ולא בכל מקום אחר?
״כי אין על פריז. אין כמו שבוע האופנה בפריז. התייעצתי עם המון אנשים שאמרו לי שעדיף להתחיל מכאן. הכל מתחיל מכאן, ואני גם באופן אישי מאוד אוהב את העיר הזו״.
״זה תיק שאני יודע שהוא די אקסטרים״
כפי שאמר בעבר בראיון יוז׳י ימאמוטו, מקניינים צריך להיזהר כי הם אלה ששמים לך אוכל בפה או לוקחים לך אותו. הצגה של קולקציה בשואו־רום, במטרה לקבל הזמנות בעבור בוטיקים וחנויות כלבו לעונה הבאה, היא גם הרגע שבו מקבלים את הביקורת. לדבריו של טאוב ולמזלו, התגובות לקולקציה נלהבות ו״יש התעניינות מגורמים מרגשים שאני עוד לא יכול לספר עליהם, אבל אלה מקומות גדולים״.
לאור הספציפיות של העיצובים, כפי שמדגים תיק שצורתו כפחית או מחזיק מפתחות ממזרי, אפשר להמר שסיכויי ההצלחה שלה גבוהים. תג המחיר (כ־1,100 אירו לתיק הגדול בקולקציה) ממקם את הקולקציה בלב הקטגוריה הפופולרית המכונה בתעשייה קונטמפוררי, והיא פורטת על הסעיפים שהופכים אופנה למצליחה כיום – היא פרקטית במידה, עשויה היטב והיא פוטוגנית מאוד, עניין קריטי בעידן האינסטגרם שבו מחפשים המילניאלס ודור ה־Z אוביקטים בעלי כתב יד מובחן המצטלמים היטב.
״הפיתוח של התיקים הוא מטורף. בתיק הדלי (bucket) לדוגמה יש פי שניים מכמות העור שיש בתיק מקביל בגודל דומה. הכל מורכב ביד באיטליה והסגירה מורכבת״, הוא מתאר. ״לא הלכתי כאן על איזשהו טרנד בצבעוניות. רציתי שהצבע יהיה בולט ומוביל״, הוא אומר על הרצון שלו להותיר חותם עיצובי נוקב עם אוסף הביכורים. ״זה תיק״, טאוב מחווה על אחד הדגמים הפרועים יותר, ״שאני יודע שהוא די אקסטרים. אני חושב שאחרי הטייטל ׳קולקציה ראשונה׳ אולי יהיה לי נוח לעשות דברים שהם קצת יותר מסחריים״.
היו גם הערות מצד הקניינים?
״היו כמה פידבקים בנוגע לשינוים קטנים שהם ממליצים עליהם, כמו להחליף את הסגירה של תיק הטרפז במגנט. נורא אהבתי את הסוגר ששמתי בהתחלה, אבל כל הקניינים מבקשים סגירת מגנט. אני מבין, זה באמת יותר נוח״.
אתה רוצה למכור גם בבוטיקים בארץ?
״בטח שהייתי רוצה למכור. אני אפנה אליהם, או שהם יכולים כמובן לפנות אלי. אני לא חושב שאעבוד בקונסיגנציה (שיטת מכירה בהקפה הפופולרית בישראל), אבל בוודאי שאני רוצה למכור בארץ״.
איזה מהעיצובים מסתמן כלהיט?
״תיק הטרפז, שיש גם ביקוש לעשות אותו כתיק גב, ותיק הפחית, שהוא חצי קלאץ׳ וחצי תיק צד. אני מת עליו״.
אתה מרגיש שהעובדה שאתה מגיע מישראל מגבילה אותך?
״תכל׳ס, כן. בגלל המיקום הגיאוגרפי. בעיקר בגלל המיקום״.
אם זה מצליח, אתה חושב שתעבור למקום אחר?
״כרגע אני רוצה להישאר בתל אביב. אני מת על תל אביב. גרתי בחו״ל, בלונדון ובאמסטרדם, ואין כמו תל אביב, אבל אין לי ספק שאם הייתי גר פה בפריז היו לי הרבה יותר כלים לגדול ולהתפתח. אני חושב שהצלחתי לדלג מעל זה ועדיין להקים את הפרויקט הזה. בסופו של דבר המוצר מדבר בעד עצמו; בסופו של דבר אם אתה טוב, זה מה שחשוב״.
אתה מדבר ממקום של ביטחון עצמי שהוא לא רגיל. אתה מתנסח כמו מעצב מנוסה.
״אני מאמין בעצמי וזה הדבר הכי חשוב. משום שהגעתי ממקום קטן יש לי דרייב ורצון להצליח. אני חולם, אני חולם בגדול, אני מפנטז והנה זה קרה״.
וזה החלום הכי גדול, קולקציה בפריז?
״יצירה זה החלום. הבנתי את זה רק לאחרונה, ליצור מבלי לדאוג יותר מדי. אני תמיד מחפש צדק בעולם הזה, שאין בו צדק, והייתי רוצה להגיע למקום שהוא מספיק בכיר ומספיק גבוה כדי שאוכל לומר – אל תעשו את הדברים האלה ככה, תעשו אותם אחרת״.
מיוחד לקוראי פורטפוליו: הקולקציה זמינה לרכישה מוקדמת במחירים סיטונאיים עד לסוף החודש (35-480 אירו). לפרטים: info@golantaub.com
The post ״כי זו פריז, כי זה שבוע האופנה בפריז״: קולקציית הביכורים של גולן טאוב appeared first on מגזין פורטפוליו.
