בתערוכת היחיד הראשונה שלה ״דברים מהבית״ (אוצר: ישעיהו איש גבאי), ממשיכה שירי כנעני לבדוק את גבולות החומר הטקסטילי ולשלב בין טכנולוגיות ייצור ידניות מסורתיות לתעשייתיות. העבודות אינן עשויות בהכרח מסיב או חוט, ומאתגרות את התפיסות השגרתיות של עבודה טקסטילית.
כנעני – ילידת 1971, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר ובעלת תואר שני בעיצוב תאורה אדריכלית מבית הספר הניו יורקי לעיצוב פרסונס – מציגה בתערוכה פרטי ריהוט/עיצוב ביתי, המביאים לתוך המרחב הביתי הפרטי צבעים, צורות והיסטוריה רב־שכבתית מהמרחב היפואי המשתנה. התוצאה היא סביבה אחת, שמכניסה את חורבות יפו הערבית אל תוך הסלון היפואי החדש, שנוצר בעקבות תהליכי ג׳נטריפיקציה וכיבוש המרחב.
Yuval:
הי שירי, בוקר טוב. מה שלומך?
Shiri:
הי, בוקר טוב! אני מנסה לחזור לחיים אחרי סיני…
Yuval:
להגנתי אני אגיד שאני אחרי יפן, וגם זה לא פשוט…
בכל מקרה: מזל טוב על התערוכה החדשה!
Shiri:
תודה רבה
Yuval:
ספרי בכמה מילים מה את הולכת להציג
Shiri:
אני מציגה ארבע עבודות: מרבד, מסך, שבכה וסדרת תצלומים. כולם פרטי עיצוב טקסטיל ביתי (בהגדרתו הרחבה של טקסטיל) שבונים חלל וסיפור
Yuval:
אם אני מבין נכון התערוכה נוצרה במקביל לתהליך שיפוץ ומעבר דירה מתל אביב ליפו. איך זה קרה?
Shiri:
הילדים שלי לומדים בגנים ובית ספר דו־לשוני ביפו כבר חמש שנים, כך שהחלטנו לעבור דירה. בשנה וחצי האחרונות אני עובדת על התערוכה ובמקביל שיפצנו ועברנו דירה. העבודות מתייחסות לחוויה המורכבת של המעבר: מצד אחד אנחנו חלק מתהליך של שינוי/ג׳נטריפיקציה ביפו, ומצד שני המעבר מאפשר חיבור אישי ומקצועי לאנשים שחיים פה. העבודות בתערוכה מייצגות ניסיון להשתלב כאן באופן שהשינוי (הבלתי נמנע) ביפו אינו מבטל את ההיסטוריה ולא מנכס אותה. רציתי להאיר ולהעיר דרך הפריזמה שלי את המורכבות של המעבר
Yuval:
ואיך זה בא לידי ביטוי במוצגים בתערוכה?
Shiri:
כאמור, בתערוכה ארבעה מוצגים. הראשון, מרבד גדול סרוג ידנית שנוצר ממספר רב של מרבדים קטנים שנתפרו אחד אל השני. המרבד נבנה מחבלים וסרטים במערכים מעגליים. המרבד על מבניו וחומריו מרצד בשלל גוונים, ומחולל סיפור צבעוני בלתי פוסק. העבודה השנייה היא מסך עתיר בד מעובד בדפוס רשת רב שכבתי. המסך משלב איכויות גאומטריות של מבנה האריג, יחד עם שכבת ההדפס המקורית של הבד ומפטרן המבוסס על גיאומטריה איסלמית שהוספתי. הצבעוניות הים־תיכונית, יחד עם השילוב של התעשייתי והידני, יוצרים צירופים מקריים ואורגניים.
שבכה אוורירית הקלועה מפרופילים מתכתיים שלובים בחומרים טקסטיליים, מפגישה את ה״יש חומר״ עם ה״אין אוויר״, ומאפשרת לנראה מבעדה להתחלק לחלקים ולנתחים. ולבסוף, סדרת תצלומים מבויימים בפורמטים משתנים, שנראים בהם שברי אריחים מבתים פלסטניים שנהרסו במהלכים היסטוריים פוליטיים, שליקטתי בחוף ג׳בלייה ביפו. השברים שהים החליק ועיגל את צורתם, עדיין מזכירים בדוגמאות צבעוניות את מקורם: הם סודרו על גבי רצפת אריחים קיימת בדו־שיח שדן בגריד – מבנה גאומטרי רפטטיבי המאפיין את הבד
Yuval:
בהקשר של מבנה גאומטרי רפטטיבי המאפיין את הבד, אני רוצה להתעכב על מה שכתבת מקודם, שאת מציגה פרטי עיצוב טקסטיל ביתי – בהגדרתו הרחבה של טקסטיל. לא שכל כך משנה לי ההגדרה, אבל בכל זאת, זה מזמין דיון. את יכולה להגיד כמה מילים על ההגדרה הרחבה הזו ואיפה זה מתקשר לעבודות קודמות שלך?
Shiri:
שברי המרצפות מהים היו המנוע, חומר הגלם שדרכו התפתחה השפה העיצובית של התערוכה: הדימויים, הצבעוניות ופעולת הפירוק וההרכבה. והכול גם המשך לעבודות קודמות שלי שעסקו בגאומטריה ושפת הטקסטיל
העבודות כאן – וגם דברים שיצרתי בעבר – לא בהכרח נוצרו בחומרים טקסטיליים או בטכניקות קלאסיות של טקסטיל. בתערוכה הנוכחית יש עבודה עם פרופילים של ברזל (שבכה) וגם עבודת צילום. בביאנלה לאדריכלות נוף בבת ים חוררתי גדר פח של אתר בניה עם מקדחה, בפטרן של ריקמה. השפה הטקסטילית מתרחבת מעבר לחוט ולבד, לאריגה או סריגה
Yuval:
כלומר את מדברת יותר על שפה מעל חומר
Shiri:
לשפה הטקסטילית יש פרשנות מעבר לחומר ולטכניקה. יש ריפיט, יש תבניות. זאת הרחבה של הגדרת היריעה. ויש סיפור
Yuval:
ומה את רוצה שהמבקר בתערוכה יבין ממה שאת מציגה? ירגיש? יחווה? עד כמה הסיפור חשוב, כי הרי הרושם הראשוני הוא הרושם החזותי – האבנים שמסודרות יפה, השבכה הגיאומטרית, ולא בטוח כמה אנשים יתעמקו בסיפור שעומד מאחורי העבודות
Shiri:
שאלה טובה. באמת אני תוהה כמה מתוך הסיפור עובר או בהיר. אני חושבת שזה תלוי מי הצופה
Yuval:
ובכל זאת…
Shiri:
אני מרגישה שסדרת התצלומים מביאה את הסיפור בצורה הישירה ביותר, ושאר העבודות הן אינטרפטציה יותר אישית שלי. הצילומים מייצרים חיבור בין העבר לעכשיו, הם מצולמים אצלי על רצפת הסטודיו ומרכיבים רצפה חדשה. המרבד, לדוגמה, הוא איזה טייק־אוף על האבנים אבל בצורה פחות ישירה. אני מקווה שזה עדיין קריא ושאפשר לעשות את ההקשרים גם ללא הטקסט
Yuval:
זו פעם ראשונה שאת מכניסה צילום לעבודות שלך?
Shiri:
כן. היה לי חשוב להביא את הדימוי המצולם ולא את האבנים עצמן. רציתי לייצג זיכרון וצילום הוא הדרך שלי כאן להביא את הזכרון הזה
Yuval:
אז אני חוזר לשאלה – מה את רוצה שהמבקר בתערוכה יבין ממה שאת מציגה? ירגיש? יחווה?
Shiri:
חשוב לי שהמבקר בתערוכה ירגיש שיש סיפור, גם אם הוא לא יבין את הסיפור באופן נרטיבי. חשוב לי להגיד שעיצוב / עיצוב טקסטיל יכול להיות פוליטי או חברתי מעבר לעיטור, מעבר לצורה
Yuval:
למה זה חשוב לך?
Shiri:
כי זאת השפה שלי, וזאת גם השפה שאני מלמדת. וזאת הזדמנות מבחינתי לחיבור עם החיים ועם המקום הקשה והמורכב שאנחנו חיים בו; הזדמנות לחיבור בין העשייה המקצועית עם החיים
Yuval:
יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים? האמת שאני סקרן לראות את החיבור בין העבודות בגלריה
Shiri:
גם אני סקרנית 
אני מציבה בגלריה השבוע, מוזמן מאוד לפתיחה. יהיה שמח :)
The post ״לשפה הטקסטילית יש פרשנות מעבר לחומר ולטכניקה״: שירי כנעני בגלריה פריסקופ appeared first on מגזין פורטפוליו.
