Yuval:
הי מיכל, מה שלומך?
Michal:
הי יובל, מצוין
Yuval:
יפה. אז קודם כל מזל טוב על הספר! באיזה מדינות הוא כבר נמכר?
Michal:
תודה. הוא נמכר בניו זילנד, אוסטרליה, אנגליה וארצות הברית
Yuval:
מדהים. תגידי את האמת – האמנת שזה מה שיקרה בסוף התואר שלך?
Michal:
ממש לא
Yuval:
אז איך זה קרה? ואולי בכלל נלך כמה שנים אחורה, ותגידי כמה מילים איפה למדת איור, מתי, ומה עשית מאז
Michal:
למדתי עיצוב גרפי בוויצו חיפה במסלול איור ואנימציה (סיימתי ב-2010). אחרי שגמרתי את הלימודים הרגיש לי שאני רוצה ללמוד עוד, ובינתיים עשיתי כל מיני פרילאנס. ואז נתקלתי בטעות באינטרנט בתואר באיור ספרי ילדים ב-Cambridge School of Art והחלטתי שזה זה; למדתי שם בין 2012 ל-2014
Yuval:
אז איך זה עובד? מה לומדים? מי המרצים? כמה סטודנטים יש בכיתה? מה המשימות? (הרבה שאלות!)
Michal:
וואו מלא שאלות
Yuval:
לאט לאט…
Michal:
הלימודים מחולקים לכמה מודולים, הראשון של רישום מהתבוננות, והשאר של איור ומחקר בתחום האיור. לומדים שם סטודנטים מכל העולם, נדמה לי שסיימנו 60 וספרתי לפחות 15 מדינות שונות. כל שלב מלווה בביקורות של כמה מרצים – Martin Salisbury שהוא ראש החוג יחד עם Pam Smy, ובנוסף עוד מרצים כמו David Hughes ,James Mayhew ,Alexis Deacon ,Marta Altes ועוד.
בשלב הראשון שלחו אותנו לרשום מהתבוננות כל יום במשך כמה שיותר שעות על פי נושא שבחרנו. אני בחרתי לרשום אנשים מתבוננים במוזיאונים, אז ישבתי כל יום עד שסגרו וזרקו אותי משם בנימוס בריטי. בשלב הבא עבדנו על רצף סיפורי: חלק עבדו על סיפורים שנוצרו מתוך שלב ההתבוננות וחלק המציאו סיפורים מאויירים חדשים.
לאחר מכן היה שלב שבו רק חקרנו נושא מסויים, כל אחד על פי מה שמעניין אותו וקרוב אליו. כדור שלישי גאה בחרתי לבדוק השפעות והקשרים של השואה על האיור. לבסוף, השלב האחרון הוא פרויקט הגמר – עבדתי על כמה פרויקטים במקביל שאחד מהם הוא הספר שהתפרסם עכשיו
Yuval:
עבדת על כמה פרויקטי גמר במקביל?
Michal:
המטרה בפרויקט היא לא להגיע לספר בשלמותו אלא לרישומים בשחור לבן של הסיפור וכמה עמודי צבע כדי שהוצאות הספרים יוכלו לראות דוגמה. כך הן יכולות לראות כיצד ייראה הספר ועדיין לעשות שינויים יחד עם המאייר/כותב
Yuval:
מעניין. אבל שנייה לפני הספר, איך היית מסכמת את ההבדלים בין לימודי התואר הראשון לשני? ומה – למיטב הבנתך – מיוחד בלימודים בקיימברידג׳ לעומת תארים שניים אחרים?
Michal:
תארים שניים אחרים לא ניסיתיף אז קשה לי להגיד מה ההבדלים, חוץ מזה שקיימברידג׳ היא עיר נורא יפה. ההבדלים בין התואר הראשון לשני הם שהתואר השני הרבה יותר ממוקד. אמנם לא חובה שפרויקט הגמר יהיה ספר ילדים אבל בגלל שבוגרים לפנינו הוציאו ספרים רבים שמונחים על מדפי הסטודיו, קשה שלא ללכת לכיוון הזה, במיוחד שכבר בלימודי התואר הראשון האיור לילדים שבה אותי. כאן יכלתי לעסוק רק בזה
Yuval:
תגידי, איפה נכנס העידן הדיגיטלי לשאלה של ספרי ילדים ובכלל? זה משהו שהעסיק אתכם בתואר או שאוטומטית הלכתם לספר מודפס?
Michal:
העסיק, אך לא מאוד. להרגשתי, בארץ העניין הזה יותר מעסיק אנשים מבאנגליה או בקיימברידג׳ לפחות. פה יש נטייה מאוד חזקה לכל טכנולוגיה שיוצאת.
כשהייתי ביריד הספרים בבולוניה הלכתי להרבה הרצאות בנושא. עניין אותי לשמוע והרגשתי שזה עדין מאוד בחיפושים ועוד לא שם. מסקרן אותי לנסות גם בכיוון הזה ולראות לאן זה מגיע, אבל אני אישית מעדיפה ספרייה מלאה בספרים שאפשר לדפדף בהם
Yuval:
גם אני איתך בינתיים… ובואי נדבר על הספר. אולי קודם כל תספרי על העלילה שלו, מה קורה בו
Michal:
הספר מספר את סיפורה של יונה, בת לשושלת משפחתית מפורסמת. כל צאצאי המשפחה מפורסמים וגם היא כיאה לאותה משפחה, מפורסמת מאוד. הקוראים מתלווים אל היונה היהירה לסיור בגן החיות ומקבלים הסבר על החיים בעולם הפרסום הנוצץ, שאינם תמיד קלים
Yuval:
איך הגעת לרעיון הזה?
Michal:
כשהייתי בלונדון בהייד פארק ניסיתי לצלם סנאים, בארץ לא רואים סנאים כל יום. הסנאים ברחו כל הזמן ונשארתי עם תמונות של זנב או משהו מטושטש. כשהסתכלתי למטה עמדה לידי יונה ולא זזה. היה לה מבט שביקש שאצלם אותה. באותו רגע ידעתי שצריך להיות עליה סיפור
Yuval:
קטעים. ואז מה? ממה מתחילים קודם – מהסיפור, מהאיור, או שזה קורה במקביל?
Michal:
התלבטתי אם לקחת את היונה למקום בודד שאף אחד לא שם לב אליה, לבין יהירות וייחוס משפחתי החל מתיבת נוח. פיתחתי במקביל את הסטוריבורד יחד עם הדמות והטכניקה. ניסיתי כל מיני אפשרויות צבעוניות וטכניקות על אחת הכפולות וכשהסטוריבורד נסגר אפשר היה להמשיך עם עוד כמה כפולות צבעוניות
Yuval:
את חושבת שאם היית עובדת על הספר בישראל הוא היה נראה או יוצא אחרת?
Michal:
שאלה טובה. לא חשבתי על זה אף פעם. יכול להיות שכן, ישבתי שם המון שעות בחנות הספרים המקומית וקראתי ספרי ילדים. אני מניחה שהדברים משפיעים
Yuval:
אולי הסגנון? תמיד עבדת ידני? ומה באמת את יכולה לספר על סגנון האיור של הספר?
Michal:
הספר משולב בין ידני למחשב. הקו ידני בצבעי עפרון וצ׳יינה גרף, השאר זה קולאז׳ במחשב של עשרות שכבות של ניירות סרוקים עם כל מיני טקסטורות ידניות מחומרים שונים. אני בדרך כלל מערבבת הכל – ידני ומחשב – ומנסה שילובים של כל מיני חומרים
Yuval:
ואם את מסתכלת על שאר הסטודנטים שסיימו איתך את התואר – יש משהו שהייתי יכולה להגיד דרך העבודות שלהם על איור ספרי ילדים ב-2016? (שאלה גדולה, אני יודע…)
Michal:
היו שם כל כך הרבה דברים שונים: כאלה שאיירו ספרים בדפוס משי, תחריט, פחם; היו סטודנטים מסין שהשתמשו במכחולים קליגרפיים ודיו שחור לאיור; כאלה שפנו לקומיקס או רומן גרפי. קשה להגיד מה יתפוס בקרב הוצאות הספרים ומרתק לראות את המגוון
Yuval:
אז איך קרה שהספר שלך יצא לאור? פנית להוצאות או שההוצאה פנתה אלייך?
Michal:
זה קרה באיטליה ביריד הספרים בבולוניה, הם ראו את הספר דרך מרטין. מי שרוצה יכול לשלוח את הספרים שלו בסיום הלימודים ליריד בבולוניה שם יש סטנד של בית הספר. הוצאות באות לפגישות בסטנד, הרבה חוזים של בוגרים נחתמו כך
Yuval:
אז פשוט שלחת ספר ליריד ויום אחד קיבלת מייל מתעניין?
Michal:
כן. היו כמה שביקשו PDF ואחרי כמה זמן פנתה אליי העורכת של Gecko Press וזה הסתיים בספר ☺
Yuval:
אז מה עכשיו שחזרת לארץ? מה הלאה? והאם יש סיכוי שהספר ייצא גם בעברית?
Michal:
עכשיו אני חושבת על פרויקט חדש אבל עוד מוקדם לדבר עליו, ובמקביל מרצה בקורס איור בלימודי החוץ של ויצו ועובדת בבית הספר כתומכת פרויקטים באמנות. אני לא יודעת אם הספר ייצא בעברית, לפני כמה ימים הודיעו לי שהוא נמכר גם לסין אז אולי יום אחד גם בארץ…
Yuval:
מחזיק אצבעות
