פרויקט הגמר של אורי אלישר (2015) היה אחד מפרויקטי הגמר המסקרנים ויוצאי הדופן בשנה שבה הוגש: סדרת ניסויים מדעיים־מושגיים, שבחנו והעלו השערות על אופן התפתחות האות העברית ועל הקשר בין התפתחות השפה והתרבות להתפתחות בעולם הטבע. בשנתיים האחרונות אלישר ממשיך לעבוד עם עובש וחיידקים – שנעים בין חופש מוחלט לרשימת כללים שהוא מכתיב – והתוצאה המרהיבה משלבת בין ביולוגיה לטיפוגרפיה בדמות ״אותיות חיות״.
Yuval:
הי אורי, בוקר טוב. מה שלומך?
Ori:
יאי! כבר בוקר שוב. אצלי ממש מצויין. מה שלומך אתה?
Yuval:
גם! ברכות על הפרס, ומגניב עוד יותר שיצא לך להיות כמעט חודש ביפן
Ori:
הו! תודה. זה באמת מאוד משמח. ובאמת משמח אפילו יותר כשזה מאפשר להסתובב חודש במקום כל כך נעים ויפה
Yuval:
כן, יפן זה באמת מקום יוצא דופן שלא דומה לשום דבר. תגיד, איך קרה שזכית בפרס? כלומר, היה צריך להגיש מועמדות? הם פנו אליך? מה זה הפרס הזה בכלל?
Ori:
כן. הגדרה מאוד מדוייקת למידת השונות מכל מה שאנחנו מכירים. בעיקר עד כמה הם יכולים להיות מינימליסטים ונקיים מצד אחד, ושנייה אחרי זה לעשות בית ספר ב״בלאגן לעיניים״ לציר ז׳בוטינסקי.
לגבי הפרס – ביקרתי כבר כמה פעמים בפסטיבל (לפני שלוש וארבע שנים), במהלך הלימודים בבצלאל, והיה לי ברור שזאת חייבת להיות שאיפה. הפסטיבל, Japan Media Arts Festival, מרכז ארבע קטגוריות – מנגה, בידור, אנימציה ואמנות – כשבאופן מפתיע דווקא הקטגוריה האחרונה שאליה הגשתי מועמדות, היא קטגוריה מאוד פתוחה לגישות ולכלים חדשים. בוא נגיד שהעבודה שלי הייתה היחידה בקטגוריה שהיא לא אינטראקטיבית/מבוססת קוד (מחשב)
Yuval:
ואיך קרה שיצא לך לבקר בפסטיבל קודם לכן? במהלך הלימודים? פשוט נסעת לבקר ביפן בכל פעם? (ולא שצריך תירוץ בשביל זה…)
Ori:
תמיד היה תירוץ. בפעם הראשונה זה היה חבר טוב שלמד בטוקיו שהייתי מוכרח לבקר בדיוק בחופשת הסמסטר, ואחרי הביקור הראשון זה כבר היה אבוד. בהמשך הוזמנתי לדבר בכנס FITC והעברתי סדנה בפלטפורמה שבדיוק נפתחה שנקראת BioClub. יש היום הבנה שלמעצב יש גישה לכלים ולשיטות עבודה שלא היו לו בעבר. זה מאוד מורגש שם ויש בזה המון עיסוק ועניין. זה מוכר לנו כמובן גם במקומות אחרים בעולם, אבל שם יש הרגשה שזה פשוט: פשוט למצוא מישהו שימצא עניין ויקצה מקום וציוד לסדנה שיתופית; פשוט להזמין אנשי מקצוע ללמד אנשים מתחומים שונים טכניקות שאולי יהיו רלוונטיות לתחומים אחרים.
אבל כן, ברור שחייבים ליזום וליצור קשרים ולכתוב הצעות ולמלא קולות קוראים – וכש־20% מזה יוצא אל האור – אני מוצא את עצמי ביפן לעתים קרובות
Yuval:
יפה! ורגע לפני שנמשיך עם החוויה היפנית, מעניין אותי מה קרה עם הפרויקט ואיתך בשנתיים מאז שהגשת אותו כפרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ב־2015
Ori:
וואוו. שנתיים די מטורפות. כתבו על הפרוייקט בכמה מגזינים; הוא זכה בכמה פרסים מרגשים; ובעיקר טיילנו והצגנו את השפה העברית ואת האבולוציה המדומיינת שלה בלא מעט מקומות.
אחרי שכמה גבות הורמו והתעורר דיון על המקום של פרויקט מחקרי גם במחלקה לתקשורת חזותית, אני חושב שהתשובה ברורה: כמובן שיש מקום לפרויקטים מחקריים (כל זמן שגורמים לזה להראות יפה בסוף. זה התפקיד האמיתי שלנו בסוף, לא?) המחלקה בבצלאל מקפידה להדגיש כמה הבועה האקדמית משמשת כמעבדה, ועשייה בחיים שאחרי לא תאפשר כזו מידה של עצמאות ומחקר. אז אני חושב שהגישה החינוכית הזו הוכיחה את עצמה במקרה שלי ואני כמובן מאוד שמח ומוקיר על כך
Yuval:
ומה אתה עושה בשנתיים האלו מעבר ללהציג את הפרויקט?
Ori:
אני עובד כמעצב חוויית משתמש ב״ריפורטי״, סטארט־אפ שבונה פתרונות בתחום של הבטחון הציבורי. זה מקום מדהים עם אנשים מגניבים, והעבודה מאפשרת לי כמובן להמשיך ולקדם את הפרוייקטים שלי. מפרגנים מאוד.
Yuval:
מה זה אומר בטחון ציבורי?
Ori:
אנחנו פעילים בכמה רשויות בארץ ובמדינות ורשויות בחו״ל, מפתחים אקו־סיסטם שלם שמלווה דיווחי חירום (או שגרה) של אזרחים כל הדרך מאפליקציה סלולרית, שעון חכם ומכשור לביש אחר, דרך פתרונות של קיום הדווח במקרים של קשיי קליטה ורשת, ועד כמובן מערכות לניהול ארועים שקיימות במרכזי שליטה של רשויות החירום. אנחנו מפתחים ומגדירים את הסטנדרט של דיווח חירום ומציבים את הרף ברמה גבוהה.
בזמן שאני משאיר לעצמי אני ממשיך לגדל עובשים, פעיל בבנייה של מעבדה שיתופית כאן אצלנו, כחלק מעמותה שמטרתה לעשות דמוקרטיזציה של עבודת המעבדה – למטרות מחקר ועיצוב כמובן. עובד לאט לאט על פרוייקטים נוספים. אני עובד (וחושב) לאט ☺
Yuval:
אז אם לחזור לפרויקט, מה קרה איתו מאז שהוא היה פרויקט הגמר ועד היום? מה אתה יודע היום על עובש וחיידקים שלא ידעת לפני שנתיים?
Ori:
מכיוון שאין לי רקע בביולוגיה, הבחירה בעבודה עם אורגניזם חי לוותה כמובן במחקר ולמידה של התחום. כל אורגניזם חדש שאני מעוניין לעבוד איתו מצריך ממני למידה והרבה משחק. המטרה שלי היא להגיע למקום שבו יש לי שליטה בחומר ויכולת עבודה איתו, תוך כדי הבנה שההפתעה היא משתנה מובנה בתהליך. ההפתעה מתוכננת לחלוטין.
בהקשר של פרויקט ״שפה חיה״, אני מגוון ביכולת שלי להציג אותו ולאצור אותו באופנים שונים. מכיוון שהפרויקט מכיל כמות גדולה של צלחות פטרי המתארות שלבים שונים בהתפתחות של סימנים, אני יכול להציג אותיות אחרות בכל פעם: לשלוט בסדר שלהן – לאו דווקא 22 אותיות הא״ב; או לשלוט במתקן התצוגה. לתצוגה עכשיו ביפן החלטתי לשבור את רצף האותיות ולפזר אותן בתיבות תאורה קטנות על גבי הקיר.
מכיוון שהפרויקט הוא סימנים שנמצאים בתוך צלחות, אני יכול להרשות לעצמי לגוון בצורות התצוגה שלו ובכך לתת לו לפעמים אמירה קצת אחרת תוך נראות אחרת. מעצב המוצר שלומי איגר עוזר לי לתכנן ולהוציא פריסות של תיבות תאורה, והאדריכל אסף גולדברג מפיק הדמיות לחללי התצוגה. חשוב תמיד להקיף את עצמך במעצבים מוכשרים ☺). אפילו מצאתי את עצמי מתדיין על זכות המעצב לעבוד עם אורגניזם חי בקבוצת דיון ״חיות אדם״ שהוזמנתי אליה בחוג לאתיקה באוניברסיטת תל אביב. לומדים הרבה
Yuval:
ומה הלאה? יש לך מחשבות לאן היית רוצה שהפרויקט יתגלגל? שמה יקרה איתו?
Ori:
כל זמן שאנשים מוצאים עניין בפרויקט ״שפה חיה״ אני שמח להגיע ולהציג אותו. למרות שהצגתי עוד פרויקט וחצי מאז אני מרגיש שהגיע הזמן לשחרר שאלת מחקר נוספת ולהציג את התשובות שאקבל אליה. אני מפתח נושאים נוספים שמעסיקים אותי בנושאים של שפה והייצוג שלה, ואתחיל בקרוב לעבוד על פרויקט חדש וגזעי (מקווה שיהיה לי במה לעדכן בקרוב).
בני הדודים של הפרויקט יעסקו בשפה האחות של העברית והקשר בינהן. פרויקט נוסף שמתגבש לאוקטובר הבא יעסוק באחות החיזרית של העברית, שגם לה סט סימנים פונטי מול סט של סימנים המייצגים רעיונות (היראגאנה – קאנג׳י)
Yuval:
והכל עם חיידקים?
Ori:
הכל הכל!
Yuval:
אז ככה לפני סיום, מה שאולי היה צריך לשאול בהתחלה: למה חיידקים? מה המוטיבציה שלך בפרויקט הזה, בכיוון הזה של המחקר?
Ori:
רמזתי בהתחלה על כלים שנגישים לנו, האנשים הרגילים שלא הוסמכו לעבודת מעבדה. יש לנו היום יכולת להשתמש בטבע כהשראה הרבה מעבר לתפיסה הוויזואלית. בתחום שלי, אם אני רוצה להבין משהו שנוגע ל־200 שנות התפתחות אות, שעברו על כמויות גדולות של בני אדם – אני לא חייב לדמיין. אני יכול לקיים הקבלה שבה אני לוקח אורגניזם שמקיים את פרק הזמן הארוך הזה בשעות/ימים ספורים.
היכולת שלי לפתח אלמנט מורכב כל כך באמצעות קוד, גם אם הוא לא ממוחשב, היא הכלי שאני מוצא בו עניין כרגע. והאתגר שלי כמעצב הוא כמובן לגרום לזה להיות מרהיב (בתקווה) מצד אחד, ונהיר מהצד השני
Yuval:
מגניב. משהו חשוב נוסף לספר לפני שנפרדים?
Ori:
מממ….. נחיה ונראה ☺
בפעם הבאה נצליח לפטפט על קפה בטוקיו ולא נתכתב
Yuval:
עשינו עסק
The post שפה חיה: אורי אלישר יוצר אותיות מחיידקים appeared first on מגזין פורטפוליו.
