בתערוכה – אחת מתוך סדרה של שתי תערוכות – האמנים מתייחסים למושג אחיזה ובודקים את גבולותיו. הם מקשרים אותו למציאות הישראלית, לאידיאולוגיה, לשפה, למרחב, לנרטיב אישי או קולקטיבי ולשפת האמנות העכשווית עצמה. עבודותיהם נוגעות בהיבטים קונספטואליים, חברתיים, פוליטיים ואוטוביוגרפיים, והן מבהירות שהמושג אחיזה הנו מורכב ורב-משמעי.
לדוגמה, עמר בן צבי, בן קיבוץ עין חרוד מאוחד, מתייחס בעבודתו למושג האחיזה בקרקע, שנגזר מהאידיאולוגיה והמציאות של ההתיישבות היהודית. בהדמיות התלת-ממדיות של פינוי ימית, נצרים ומעלה רחבעם, בולט מתח פנימי בין השארות לתזוזה, ובין אחיזה להתנתקות. האירועים הקונקרטיים מנוטרלים מייחודיות או ציון ברור של זמן, מקום ונרטיב. העבודות אש קודש ושחור ופתור מתפקדות כאובייקטים משחקיים, אינטראקטיביים, שמבוססים על משחקי קוביות ותשבצים. מאפיינים של הרכבה, פירוק, ריבוי, שכפול ושינוע, המעצימים את השבריריות והארעיות בהקשר למושג אחיזה כהשתרשות בקרקע.
משתתפים: עמר בן צבי, ג׳פרא אבו זולוף, נופר חסון הנדלמן, רביע סלפיתי.
