מרגע לידתנו אנו מוקפים באנשים ובחפצים. האינטראקציה הראשונית שלנו היא עם אנשים וחפצים כאחד, לשניהם אנו נקשרים, בשניהם אנו תלויים. הפסיכואנליטקאי דונלד ו. ויניקוט טבע את המושג ״חפץ מעבר״ – חפץ המסייע לפעוט לעבור ממצב של תלות למצב של עצמאות, ובמובן מסוים מסמל בעבורו את האם בתקופת ההיפרדות. וינקוט טען כי קיימת המשכיות בין השימוש שהילד עושה באוביקט הראשון שלו לבין השימוש של המבוגר במסורת התרבותית (חפצים תרבותיים מאוחרים ומתוחכמים יותר כגון יצירות אמנות), ככל שזו נעשית משמעותית בשבילו. מה הם, אם כן, החפצים שאנו בוחרים להקיף בהם את עצמנו בבגרותנו? האם גם בבגרותנו מדובר בתלות? אולי בצורך בלתי נשלט או שמא בתשוקה גדולה?
חפצים מעידים על בני אדם – על אלה שיצרו אותם ועל אלה המשתמשים בהם – ומטביעים בהם את סימני הזמן שלהם, את ההיסטוריה הפרטית שלהם. החפצים המקיפים אותנו מצויים בתוך הקשר תרבותי וחברתי, והפונקציה שלשמה נועדו אינה בהכרח הסיבה העיקרית לבחירה בחפץ ספציפי והפיכתו לחלק אינטגרלי מסביבתנו, בעיקר בעולם בו אנו חיים היום – עולם הסובל ״מעודף חפצים״. פטישיזם, סטטוס חברתי, נחמה ומשמעות הם רק חלק מסיבות אפשריות להעדפת חפצים מסוימים על פני אחרים, ניכוסם ובעיקר איסופם.
במאמר שכתבה לקטלוג התערוכה ״חיי מדף״, מונה האוצרת תמי כץ פרימן מגוון מניעים לאיסוף חפצים בהם: חרדת הריק, דחף הכיבוש והבעלות, רכישת חלק ממורשת העבר (במקרה של חפצים עתיקים), אפשרות לחוות חיים בתקופות אחרות, הנצחה ועוד. לדבריה, ״אוסף״ הוא יותר מסך כל חפציו; הוא נתפס כאורגניזם פעיל הנמצא בהתהוות מתמדת, מחייב סדר ופרשנות ומשקף מעין סדר פנימי בנפשו של האספן. בעל האוסף הוא שקובע את החוקים, הזהות, השייכות, ההיררכיה, הערך הסימבולי והמשמעות של חפציו.
בכל הנוגע לאוספים של חפצי קרמיקה, קיימים בעולם אוספי קרמיקה חשובים ומרשימים, רובם כוללים פרטי קרמיקה היסטוריים מתקופות שונות וממקומות שונים בעולם, החל בחפצי קרמיקה מהתקופה הפרה קולומביאנית וכלה בפיגורינות הפורצלן של מפעל מייסן הגרמני. קיימים גם אוספים מוזיאליים ופרטיים של קרמיקה עכשווית, אך עושה רושם שאלה אינם נפוצים כמו אוספי אמנות עכשווית. בארץ ישנם מעט אוספים פרטיים משמעותיים של קרמיקה עכשווית בינלאומית הכוללים יצירות אמנות קרמיות כמו של פיטר וולקס (Peter Voulkos) ולוסי רי (Lucy Rie) וכן קרמיקה מקורית ישראלית. אספנות פרטית של קרמיקה תעשייתית ישראלית, שנוצרה במפעלים שונים שפעלו בישראל משנות ה־40 ועד שנות ה־90 של המאה ה־20, נפוצה כאן יותר, ואף ניתן למצוא עליה מספר טקסטים שנכתבו בשנים האחרונות, פוסטים רבים ברשתות החברתיות, נוכחות בירידי יד שנייה ושיח ער.
מהי אם כן משמעותם של חפצים בחיינו מעבר לתכליתם הפונקציונלית או הדקורטיבית? כיצד חפצים מתקבצים לידי אוסף ומה בהכרח הופך מקבץ חפצים לאוסף מוגדר? מה עומד בבסיס ה״יצר האספני״ ומה מבדיל בין אספנות לאגרנות?
יום העיון, שיתקיים ביום שני 19.2.2018 בבית בנימיני יעסוק בסוגיות אלה, ידון במשמעותם של חפצים מבחינה תרבותית וחברתית, ויעמוד על תופעת האספנות העכשווית ״הביתית״/״פרטית״ בעולם רווי חפצים. חוקרים, אספנים, מעצבים, אמנים ואוצרים מוזמנים להציע הרצאות באורך של כעשרים דקות בנושאים הבאים:
- המניעים ליצר האספני ולפעולת האיסוף
- על אהבת חפצים – פטישיזם
- על הגבול הדק בין אספנות לאגרנות
- מה הופך מצבור פריטים לאוסף?
- כיצד מציגים אוסף ביתי? חללי תצוגה מעניינים
- הפינטרסט כזירת איסוף עכשווית
- מכירת חפצים והערכת חפצים
- פלטפורמות מקוונות למכירת חפצים
- חפצים מאולתרים
- על תכליתם של חפצים
- חפצים וזהות
- על חפצים באמנות, בשירה, בספרות ובקולנוע ישראלי, בדגש על חפצי קרמיקה
- שיטות קיטלוג מעניינות של אוספים ביתיים – לפי גודל/כרונולוגיה/צבע
- אוספים של חפצי קרמיקה היסטוריים ועכשוויים
- אוספים יוצאי דופן – מוזרים/נדירים/מעניינים
- אוספים של מעצבים ואמנים
את ההצעות, הכוללות כותרת ותקציר בהיקף של עד 350 מילה, יש לשלוח לכתובת דוא״ל – shirasilver@gmail.com לא יאוחר מה־23.12.2017. במהלך חודש ינואר יתקבלו הודעות על השתתפות ביום עיון.
מארגנת הכנס: שירה סילברסטון, רכזת השתלמויות מיוחדות וימי עיון, בית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית
The post קול קורא: יום עיון בנושא חפצים ואספנות בבית בנימיני appeared first on מגזין פורטפוליו.
