מי:
דינה שהם, בת 53, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (בשמה הקודם, המחלקה לעיצוב גרפי), לימדה בה בעבר, וכיום עוסקת בעיצוב גרפי ואמנות בסטודיו שלה.
מה:
ספרים וקטלוגים בתחומי אמנות / עיצוב / ארכיטקטורה שעוצבו, ביניהם:
קטלוג התערוכה ״תעתועים״ במוזיאון ישראל שעוסקת באשליות אופטיות, עשוי כמארז מתכתי דמוי מראה, כשטקסט הפתיחה הופך לקריא רק כאשר הוא משתקף במראה; קטלוג לתערוכה ״הולכים על ביצים״ – ארוז בתוך תבנית ביצים ושואב השראה מהטיפוגרפיה הנהוגה בענף הלול, הכריכה עשויה מנייר מתכתי בגוון פנינה שמזכיר קליפת ביצה; קטלוג לתערוכה ״גנובים״, שנהגתה לאחר שוד עתיקות שאירע במוזיאון אשדוד, ושילבה בין ארכיאולוגיה, משטרה ואמנות בנושא משותף של פשע, שוד וזיוף. הקטלוג משמש כעדות מן הזירה, ארוז בתוך שקית פלסטיק בנוסח המחלקה לזיהוי פלילי.
דו״ח אחריות חברתית סביבתית של comme il faut: הקו העיצובי מתחבר למלאכת עשיית האופנה, לתפירה, לגזירה ולשרבוטי עפרון; הכריכה בתפירת פשתן גלויה בתוך שקית בד שעובדות החברה תכננו וייצרו; ספר לאמן עסאם אבו שקרה, שנפטר ב-1990 ממחלה בגיל 28 והותיר אחריו גוף עבודות מרשים. הספר בכריכה קשה בהדפסת משי עם עטיפת ״ג׳קט״ שמכסה רק חלקית את העטיפה. ספרי הסקיצות על ידי שילוב ״ספר״ בפורמט קטן יותר בתוך הספר הגדול; עיצוב גרסה עברית למגזין האיטלקי לאדריכלות ועיצוב Domus, ספרי אמן של נטי שמיע עפר, הילה לולו לין ועוד.
דבר המעצבת:
בעבודתי אני מנסה להגיע ל״מובהקות״, סוג של דיוק בשפה ובאמצעים שבהם אני משתמשת לבניית פרויקט (שהפטיש יכה בדיוק על המסמר ולא בערך לידו…). במשך השנים נוצר גוף עבודה שיש בו את התפיסה המיוחדת לי – מה שאני מכנה Visual Thinking (חשיבה ויזואלית) – שאיפה שהפתרונות תמיד יפתיעו, יאתגרו, יובילו להקשרים נוספים ויכילו ערך מוסף.
מנימוקי השופטים:
עיצוביה לקטלוגים וספרי האמן חושפים יכולת הרחבה והעשרה של מנעד העיצוב המסורתי בתחום. שהם יוצרת אוביקט מעוצב בעל איכויות כמעט פיסוליות, עד לכדי יצירת אובייקט העומד בפני עצמו. כל עמוד או מפתח בקטלוגים הם יצירה בפני עצמה המשתלבת במכלול הכללי של הספר, תוך העשרת הביטוי הוויזואלי. שהם מצליחה להשיג אפיון ייחודי התואם את כתב היד של היוצר אתו היא עובדת. עיצוביה מלאי דמיון ודינמיות הנובעים מיכולת משחקית ביחסים שבין הדימוי, הטיפוגרפיה והפורמט של הספר.
