פרויקט הגמר של עמית שמעוני במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (20114) היה אמור להיות איור ענק של פארק שעשועים שממוקם בנגב, כשדמותו של דוד בן גוריון הייתה אמורה להיות הפרזנטור של הפארק. אולם, חודש לפני ההגשה שמעוני הבין שלא יספיק להשלים את העבודה, והחליט להמשיך לעבוד על סדרת המנהיגים שאייר לפארק. התוצאה הייתה HIPSTORY (הלחם מילים בין היפסטר לסטורי), סדרת איורים שהציגה פרשנות עכשווית מאוירת למנהיגי העבר של ישראל – בנימין זאב הרצל, משה דיין, מנחם בגין, אריאל שרון, גולדה מאיר, יצחק רבין, שולמית אלוני והרב עובדיה יוסף – בחזות היפסטרית מעודכנת.
הפרויקט זכה להצלחה מיידית עוד בהיותו סטודנט, ובהמשך גם התרחב לדרת מוצרים למכירה שמציגה את האיורים על חולצות, תחתיות לכוסות, הדפסים , כיסויים לדרכון ולטלפונים ניידים, ועוד. לאחר שסיים את הלימודים שמעוני הרחיב את הסדרה גם למנהיגים בין־לאומיים מפורסמים – כמו נלסון מנדלה, מרגרט תאצ׳ר, אברהם לינקולן ומהטמה גנדי – שפירסמה אותו בכל העולם והזניקה את הקריירה הבין־לאומית שלו.
Yuval:
בוקר טוב עמית, מה קורה?
Amit:
הכל אחלה! מה איתך?
Yuval:
גם. תגיד, מתי תעשה לנו משהו לשבוע האיור? לא הגיע הזמן?
Amit:
לגמרי הגיע הזמן! ביקרתי בהמון תערוכות השנה, היה ממש מגניב!
Yuval:
יפה. אז על זה נדבר בהזדמנות, וקודם כל נגיד לך מזל טוב על זה שהספר שלך נכנס לחנויות של אורבן אאוטפיטרס
Amit:
תודה רבה! אכן ממש משמח, אני כל הזמן מקבל תמונות מאנשים עם הספר, זה כיף
Yuval:
ספר קצת על הספר, מה הוא כולל, איך הוא קרה
הספר Hipstory. צילום: asos
Amit:
הספר יצא לאור בהוצאת Laurence King Publishing והוא כולל 24 דמויות היפסטורי, מעין ספר גלויות קטן וחמוד כזה. הוא נמכר בחנויות עיצוב ובמוזיאונים בעיקר באירופה ובארצות הברית, לאחרונה הוא נכנס גם לרשת asos ובשבוע שעבר גם לאורבן.
זאת הייתה יוזמה שלהם: הם פנו אלי לפני בערך שנתיים עם הרעיון, עבדנו ביחד על הקונספט, הם הביאו כותב תוכן שיכתוב בקצרה על כל דמות ומעצב אמריקאי שיעצב את הספר, וקצת לפני פחות משנה הספר יצא. עכשיו אני עובד על עוד ספר עם הוצאה בין־לאומית שיתחיל בהודו ובמזרח התיכון. הפעם זה ספר גדול, כמעט בגודל A3
Yuval:
וואלה. תזכיר לי רגע מתי סיימת את הלימודים?
Amit:
סיימתי ב־2014. פרויקט הגמר שלי היה סדרה של 12 מנהיגים ישראלים בגרסאות קצת אחרות, ומשם הכל זרם…
Yuval:
אני מניח שלא העלית על דעתך בזמן העבודה על הפרויקט שזה מה שיצמח ממנו. אני צודק?
Amit:
האמת שבכלל עבדתי על פרויקט אחד, נגב־לנד קראו לו, זה היה אמור להיות איור ענק של פארק שעשועים שממוקם בנגב, הדמות של בן גוריון הייתה אמורה להיות הפרזנטור של הפארק. העליתי אותו לפייסבוק ואנשים ממש התלהבו, וגם אני, אז הוספתי לו כמה חברים – הרצל, גולדה ודיין. חודש לפני ההגשה הבנתי שאני לא מספיק לעשות את נגב־לנד אז ויתרתי, והמשכתי לעבוד על הסדרה של המנהיגים.
באותה תקופה רביעיית המנהיגים כבר עוררה קצת עניין, אז ידעתי שיש לה פוטנציאל. אחרי ההגשה פרסמתי את כל הסדרה, זה עורר המון עניין, וישר הבנתי את הכוח של זה לתקשר עם קהל גדול. בנקודה הזאת היה ברור לי שאני צריך להפוך את זה למשהו בין־לאומי. דבר הוביל לדבר אבל כמובן שלא חשבתי שאהיה בנקודה שבה אני נמצא היום, כהמשך ישיר לפרויקט גמר שנוצר די במקרה 
עמית שמעוני. צילום: Leon Spanier
הילרי קלינטון לניו יורק טיימס
שלחתי את סדרה הדמויות הבין־לאומיות לעיתונים ומגזינים ברחבי העולם. ביום הראשון אף אחד לא ענה לי, זה היה נורא, אבל למחרת חזרתי הביתה, התיישבתי על המחשב וראיתי שהפייסבוק והמייל שלי כמעט קרסו. בנקודה הזאת הבנתי את הכוח של דימוי לתקשר בשפה בין־לאומית, זה פתח לי את העיניים לכמה שזה פשוט היום להיות אמן שיוצר בשדה הבין־לאומי
Yuval:
מתי הבנת שהפרויקט הפך להיות משהו בין־לאומי שקשה להתעלם ממנו?
Amit:
זה היה הימור. ישר אחרי שסיימתי את הלימודים לקחתי על עצמי עוד ״פרויקט גמר״: במשך חודשיים ישבתי בלילות ואיירתי את הדמויות הבין־לאומיות. כשהייתה לי סדרה של עשר דמויות שלחתי אותה לכל מיני עיתונים ומגזינים ברחבי העולם בתוספת טקסט קצר שכתבתי. ביום הראשון אף אחד לא ענה לי, זה היה נורא, אבל למחרת חזרתי הביתה, התיישבתי על המחשב, וראיתי שהפייסבוק והמייל שלי כמעט קרסו.
משם זה פשוט תפס: היו על זה כתבות בניו־יורק טיימס, בשטרן בגרמניה, בגרדיאן, במגזינים בהודו, בדרום אמריקה, דרום אפריקה וכאלה. בנקודה הזאת הבנתי את הכוח של דימוי לתקשר בשפה בין־לאומית, זה פתח לי את העיניים לכמה שזה פשוט היום להיות אמן שיוצר בשדה הבין־לאומי. משם הייתה עוד הרבה עבודה קשה, והיום אנחנו עובדים עם חברות בכל העולם שמייצרות ומשווקות את היפסטורי
Yuval:
מי זה אנחנו?
Amit:
היום יש לי סטודיו קטן בבית האדום בשכונת שפירא, אני יושב פה עם עמרי שמנהל את העסק עם דגש על הפן השיווקי ועם עידן שמנהל את האתר ואת הקשר עם החנויות שאנחנו עובדים איתן
Yuval:
מה ההסבר שלך להצלחה של הפרויקט? כי לא מספיק שיש דימוי טוב, הוא הרי רוכב על עוד כמה מגמות בעולם
Amit:
אני חושב שהשילוב הזה בין פוליטקיאים לבין תרבות הפופ מאפשר לקהל מאוד גדול להתחבר אליו. זה מגשר על המון פערים: מתקשר עם ילדה בת 12 וגם עם סבתא שלה, עם סיני וגם עם קנדי. אנחנו נמצאים בעולם של אינטרנט ורשתות חברתיות, הדברים קורים נורא מהר ומאוד פשוט להגיע לכל מקום בלחיצת כפתור, גם מסטודיו קטן בשכונת שפירא. כשדימוי הוא חזק ומתקשר הוא גורם לאנשים לקחת את זה למקום שלהם, מורים מכל העולם כותבים לי שהם מלמדים באמצעות האיורים, הסדרה הישראלית משמשת כחלק מהמערך החינוכי של הקהילות היהודיות בחו״ל, וגם בדרום אפריקה משתמשים בפורטרט של נלסון מנדלה להנצחה וכדי לגשר על פערים עם הדור הצעיר.
לא מזמן בקשו ממני 100 חולצות עם הדמות של מנדלה בשביל מקלט של נוער בסיכון גבוה בקייפטאון. הם הסבירו לי שזאת הדרך שלהם לגרום לילדים האלה להאמין בעצמם. זה סופר מרגש בשבילי, אני חושב שזה הכוח של אמנות, של דימוי, לאפשר לאנשים להתרגש, לחשוב וגם לחייך. חוץ מזה אני חושב שבשלב מאוד מוקדם החלטתי שאני רוצה שהפרויקט יהיה נגיש: הוא נמכר על מגוון רחב של מוצרים וזה מאפשר לאנשים לקחת לעצמם חתיכה קטנה ממנו
אני חושב שזה הכוח של אמנות, של דימוי, לאפשר לאנשים להתרגש, לחשוב וגם לחייך. בשלב מאוד מוקדם החלטתי שאני רוצה שהפרויקט יהיה נגיש: הוא נמכר על מגוון רחב של מוצרים וזה מאפשר לאנשים לקחת לעצמם חתיכה קטנה ממנו
האיור (למעלה) של עמית שמעוני לקמפיין הבחירות של ארנה סולברג, ראש ממשלת נורבגיה
Yuval:
נחמד! ספר עוד קצת על ההתגלגלות וההתקבלות של הפרויקט, בקמפיינים פוליטיים, בהרצאות ברחבי העולם
Amit:
בשלושת השנים האחרונות הספקתי לא מעט, הרוב סבב סביב היפסטורי. הניו־יורק טיימס ביקשו ממני לאייר את הילארי קלינטון לפני שהיא הכריזה על המועמדות שלה לנשיאות, היא קיבלה את האיור בטקס שהיא הייתה בו אורחת הכבוד. עשיתי שערים לכמה מגזנים, ניו־יורק אובזרבר, וויירד ועוד, ובינואר האחרון פנה אלי מנהל הקמפיין של ראש ממשלת נורבגיה, ארנה סולברג, וביקש ממני ליצור היפסטורי ארנה. הם השתמשו באיור במהלך כל הקמפין. היא ניצחה!
חוץ מזה אני עושה לא מעט פרויקטי פרילאנס, בעיקר לחברות מחו״ל, וממשיך כל הזמן לפתח את הסדרה. לפני שבועיים חזרנו מסיבוב הרצאות בגרמניה, פריז ומונטריאול, שם גם השקתי שני איורים חדשים: ראש הממשלה של קנדה, ג׳סטין טרודו, ולאונרד כהן שהוא בן הקהילה במונטריאול. הייתה התרגשות גדולה ומכירה פומבית שהלכה לתרומה לנוער עם מוגבלויות. היה קר ומגניב
Yuval:
סופר מגניב. זה די מדהים שאיירת לקמפיין של ראש ממשלת נורבגיה. לא? מה, פשוט קיבלת מייל?…
Amit:
כן, ככה זה בדרך כלל, פשוט מייל. זה היה כבוד עצום בשבילי, ומאוד מפתיע, נורבגיה, לא הייתי שם אף פעם וכמובן שלא שמעתי על ארנה לפני. מה לי ולפוליטיקה בנורבגיה… אבל זה עבד מגניב, הם עפו על זה וגם אני…
Yuval:
אני מקווה שבסוף נסעת לנורבגיה. שווה במיוחד!
Amit:
לא הזמינו… 
אבל אני אגיע לשם
Yuval:
מומלץ מאוד. מה הלאה? מה התכניות לעתיד?
לאונרד כהן
ג׳וש גרובן בשער NY Observer
Amit:
אני ממשיך לפתח את היפסטורי, עובד על סדרה לא פוליטית, ויש עוד הרבה דברים במגירה. בחודש מרץ אנחנו יוצאים עם איזה קמפיין קיקסטארטר מגניב.
וגם התחלתי לעבוד על פרוייקט קטן על אנשים עם קרחת וזקן (אני אחד כזה). פרסמתי פוסט בפייסבוק ובניתי אתר הרשמה קטן, נרשמו מעל 100 קרחים עם זקן, זה נורא הלחיץ אותי שהייתה היענות כזאת, ועכשיו אני לא יודע מה לעשות עם זה. מקווה לפצח את זה בקרוב
Yuval:
קטעים….
Amit:
כן, ממש. אנשים עם קרחת וזקן עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי מה קורה עם זה… התחלתי לעבור לצד השני של המדרכה כשאני רואה קריח מזוקן.
Yuval:
אז ככה לפני שמסיימים, אולי בכל זאת מילה על התהליך. איך אתה בוחר את הדימוי, צבעוניות, אביזרים נלווים וכן הלאה. אני יודע שזה לא מתכון קבוע ובכל זאת
Amit:
התהליך של איור דמות לוקח לי בערך שלושה שבועות. זה מתחיל במחקר, אני קורא הרבה ורואה הרבה סרטונים, מנסה להבין מי הדמות שאני מאייר, מכל הבחינות, מי היא הייתה מבחינה ציבורית ואישית וגם איך ההיסטוריה זוכרת אותו/אותה, ואז אני מנסה להביא איזשהו טוויסט שמתחבר לתרבות של הכאן והעכשיו. זה בא לידי ביטוי בבגדים, באביזרים, בקעקועים ובצבעים. אני יושב המון על בלוגים של אופנה ועיצוב כדי לנסות להבין כל מני מגמות באופנה ולמצוא רלוונטית לדמות שאני מאייר. זה אתגר מעניין בכל פעם מחדש, יש דמויות שלקח לי ארבעה חודשים לפצח ויש כאלה שתוך שבוע היו מוכנות
Yuval:
משהו חשוב נוסף להגיד?
Amit:
חשוב שסטודנטים שמסיימים את הלימודים לא יפחדו לחשוב וליצור בצורה עצמאית ולכוון גם מחוץ לגבולות ישראל. עיצוב ואמנות הם שפה בין־לאומית, ובעולם שאנחנו חיים בו יש לנו את ההזדמנות להפוך לבין־לאומיים גם בלי לצאת מהבית. צריך ליזום וליצור ולשלוח, לעבוד קשה ולא לפחד לחלום רחוק. זהו, סיימתי. תודה רבה, היה ממש כיף!
Yuval:
גם לי. ולא שכחתי לך את שבוע האיור 2018. אנחנו עוד נדבר על זה
Amit:
סגור!
The post חתיכת ההי(פ)סטוריה של עמית שמעוני appeared first on מגזין פורטפוליו.
