בדצמבר האחרון הושק האתר החדש של המוזיאון העירוני לאמנות מודרנית באמסטרדם (Stedelijk Museum). המוזיאון – המאופיין בארכיטקטורה יוצאת דופן ובאוסף אמנות מרשים הכולל יצירות מודרניות ועכשוויות של אמנים כמו קית׳ הרינג, אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, פייט מונדריאן ואמנים רבים אחרים – ביקש לשנות את אתר האינטרנט שלו כדי לעדכנו ולהתאים אותו לחווית המבקר העכשווית; חוויה שכוללת לרוב שיטוט דיגיטלי המקדים את הביקור הפיזי במוזיאון.
לטובת השדרוג פנה צוות המוזיאון לסטודיו Grrr, סטודיו לעיצוב באמסטרדם, מחלוצי התחום המשלב טכנולוגיה ועיצוב דיגיטלי עם עיצוב גרפי מסורתי של ספרים, קטלוגים ופרסומים מודפסים שונים. לאחרונה, באירוע שארגנתי בחסות ארגון המעצבים הגרפיים הבינלאומי The Design Kids, יצא לי לבקר בסטודיו ולשוחח עם המעצב הראשי של הסטודיו ירון דיש (Jeroen Disch) על תהליך העיצוב המחודש של האתר. שוחחנו על התאמת האתר לגלישה במחשב ובטלפון ועל התהליך המורכב של עיצוב בעבור מוסד תרבות כה חשוב, יחד עם חשיפת מקורות ההשראה, הקשיים והלבטים שביצירה.
ירון דיש, מעצב ראשי סטודיו Grrr
סטודיו Grrr (מבוטא חררר) הוא סטודיו לעיצוב דיגיטלי וטכנולוגי שהוקם בשנת 2003 וממוקם במרכז אמסטרדם. הסטודיו ידוע בעיצוביו הייחודיים ופורצי הדרך לפלטפורמות דיגיטליות, אתרים ואפליקציות. אחד מהמאפיינים של הסטודיו הוא עיצוב המתחשב באדם וביצוע של מחקר מקיף ומעמיק של צרכי הלקוח ושל קהל היעד. במרץ 2017 הגיעו שלוש סוכנויות עיצוב לפגישה במוזיאון. לאחר שהציגו את הצעתן לעיצוב החדש של אתר המוזיאון והדגימו את ההבנה שלהם בתחום העיצוב למוזיאונים ומוסדות תרבות, זכה סטודיו Grrr בפרויקט והחלה העבודה הממושכת על בניית האתר הדיגיטלי החדש.
המוזיאון ביקש מהסטודיו להתאים את האתר לימינו באופן שיוכל להתקיים בגאווה לצד הפרסומים המודפסים הכל כך מזוהים אתו. לפרסומים הלא מקוונים של המוזיאון נוכחות מרכזית באמסטרדם ומחוצה לה ובקלות אפשר לזהות את הקו העיצובי שלו. הזהות הנוכחית של המוזיאון עוצבה רק לפני שבע שנים, אך במהרה קברניטי המוזיאון הבינו כי עליהם לעדכן אותה לעולם הדיגיטלי של היום. על כן הם ביקשו מהסטודיו להמחיש גם בפלטפורמה הדיגיטלית את העובדה שהמוזיאון הוא פורץ דרך, חדשני, יצירתי ושונה ממוזיאונים אחרים בחווית המבקר שלו.
לסטודיו ניתן תדריך עם דרישות רבות: האתר צריך לענות על כמה ערכים שונים, לעתים סותרים; עליו למסור אינפורמציה למבקר על הנעשה במוזיאון ולהיות כמעין ארכיב דיגיטלי ליצירות המוצגות; יחד עם זאת על האתר לתת השראה ומידע, לתקשר עם המבקר וליצור אצלו מחויבות להגיע לביקור ראשון או נוסף; כמו כן על האתר להיות מעט משונה ובלתי קונבנציונלי כיאה לאתר המוזיאון לאמנות מודרנית הגדול והמשמעותי בהולנד.
התהליך ארך כמעט כשנה, כשתוך כדי התהליך התחלפה המנהלת הראשית של המוזיאון. כתוצאה מכך התהליך התחיל עם צוות אחד במוזיאון והסתיים עם צוות אחר. לאורך כל הדרך עבד הסטודיו באופן צמוד עם מעצבת הבית של המוזיאון, לינדה ואן דורסן (Linda van Deursen), שעיצבה לפני כשבע שנים את השפה הוויזואלית של המוזיאון על פרסומיו השונים כגון קטלוגים, פוסטרים לתערוכות וחוברות מידע למבקר. היא גם זו שעיצבה את הלוגו המפורסם בצורת ה־S. כשסטודיו Grrr התבקש לעצב את האתר היה עליו להתאים את עצמו, ולו במידה, לשפה החזותית הנוכחית של המוזיאון. לדוגמה, הוטל על הסטודיו להשתמש באותו הפונט ומערכת העיצוב שקבעו את עיצובי המוזיאון המודפסים עד כה.
מוזיאון הסטדלייק היה פורץ דרך בתחומו כשהציג למבקרים לראשונה את חלל התצוגה כ״קוביה לבנה״, שבה הקירות לבנים, חפים מכל קישוט, טפט או הסחת דעת, מניחים את עבודת האמנות במרכז. קשה לדמיין היום מוזיאונים וגלריות שלא עונים להגדרת ״הקוביה הלבנה״, אך כשהמוזיאון נפתח בסוף המאה ה־19, בשנת 1874, היה זה דבר חדשני ומפתיע. כיום, השפה החזותית של פרסומי המוזיאון עוקבת אחרי אותה תמה שעוצבה בשנת 2012. האמנות נמצאת במרכז, ולצידה מופיעים הטקסט, שם האמן, שם התערוכה, תאריכי הפתיחה ופרטי מידע נוספים. יצירות האמנות תחומות בשני קוים שחורים לרוב, והטקסט כתוב בפונט הייחודי Union. פונט זה שעוצב על ידי המעצב הצ׳כי רדים פאוקו (Radim Peöko) ב־2009, ומהווה שילוב בין פונט Ariel ו־Helvetica, מופיע בשוליים. אותם עקרונות עיצוב ליוו את יצירת אתר האינטרנט כדי שליצירות תהיה במה ראויה והן יזכו למרב תשומת הלב.
לפיכך, כשחשבו אנשי הסטודיו על עיצוב אתר האינטרנט המחודש הם ביקשו ליצור מצד אחד התאמה למגבלות הפלטפורמה הדיגיטלית ולענות על תדריך הלקוח, ומצד שני להצליח להיות מקוריים ולחדש את הפורמט הקיים של אתרי אינטרנט למוזיאונים ולמוסדות תרבות גדולים. לשם כך הצוות שאב השראה ממספר תחומים. ראשית, אחת ההשראות ששימשה אותם בתחילת העבודה היא העיצוב הקיים של פרסומי המוזיאון והרצון לשמור על המערכת המשחקית של צורת האותיות בלוגו ובפוסטרים המודפסים. שנית, על אף כי רצו לשמור על אסתטיקה ובהירות המתקשרת לאמנות מודרנית ועכשווית, הם בחרו לצאת מהעיצוב המינימליסטי והמהוקצע המשמש כיום אתרים רבים כדוגמת אייר בי־אנד־בי, פינטרסט ודומיו. הם ביקשו לצאת מהאסתטיקה ה״סטרילית״ וה״מרוחקת״ לדבריהם, וכמו כן ביקשו לחזור לימי ראשית הרשת בשנות ה־90 שאופיינו בעיצובים מסיביים, מנצנצים ובולטים, ויש שיאמרו חסרי טעם.
מאדריכלות ברוטליסטית לעיצוב דיגיטלי
מקור נוסף שממנו שאבו השראה בעיצוב האתר הוא תנועת האדריכלות הברוטליסטית, שהייתה פופולרית במחצית השניה של המאה ה־20, בין שנות ה־50 וה־70. הסגנון הברוטליסטי מאופיין במבני בטון חשוף ובשימוש בצורות גיאומטריות בסיסיות אך מגוונות. מטרת הבניה בסגנון זה הייתה לחשוף את ה״אמת״ האדריכלית של המבנה ולהציג את החומריות, הצורניות והשימוש של המבנה, ללא כיסוי וחיפוי. לשם כך השתמשו בחומרי בנייה זולים יחסית, כגון ברזל ובטון.
בארץ, הברוטליזם צבר תאוצה בתחילת שנות ה־50 עם הקמתה של מדינת ישראל, ושירת את הלאומיות והממלכתיות הישראלית. אדריכלות הבטון, חומר בנייה זול וזמין יחסית, הפכה להיות נפוצה ופזורה בכל רחבי הארץ. אחת הערים המזוהות עם סגנון זה יותר מכל היא באר שבע שהייתה כמעבדת ניסוי לסגנון הברוטליסטי, ושאפשר למצוא בה אוסף מרוכז של בנינים ואנדרטאות הבנויים בסגנון זה. בנינים אלו נבנו על ידי מיטב האדריכלים של התקופה והם מהווים בניני מגורים, מוסדות תרבות והשכלה גבוהה ומבני ציבור. אוסף זה הוא לעתים מוקד לגאווה לאומית, אך גם ידוע לשמצה בשל גודלם המסיבי וכיעורם של המבנים החשופים הבנויים בהתעלמות מופגנת מסביבתם.
בערים שונות בעולם אפשר למצוא מבנים הבנויים בסגנון זה. מרב הבניה הברוטליסטית מרוכזת במדינות מערב אירופה (בריטניה, גרמניה וצרפת) ובחוף המערבי של ארצות הברית. גם להולנד הגיעה הבניה הברוטליסטית במחצית שנות ה־60, והיא מפוזרת ברחבי המדינה, באמסטרדם, ברוטרדם ובערים נוספות. בנייה זו משמשת בהולנד בעיקר מבנים של מוסדות ממשלתיים ושל מוסדות תרבות והשכלה.
בעבור הסטודיו, אבני היסוד של האדריכלות הברוטליסטית היוו השראה לעיצוב האתר, ולכן הם יצרו אתר ״חשוף״ בדומה לבטון החשוף במבנים הברוטליסטיים. הם רצו ליצור נוכחות ברורה של התוכן. כזו שלא תהיה מינימליסטית אלא ברורה, גדולה ומשתלטת. באתר ובאפליקציה אפשר להבחין ב״אבני היסוד״ של האתר ובקורות הבולטות המחלקות את העמוד הדיגיטלי לשורות שורות הזהות בגודלן, המסודרות כמו קומות בבניין, ומזמינות גלילה ולחיצה על העכבר.
יחד עם העיצוב החדשני, הסטודיו ביקש להימנע מניווט ידני ארוך ומייגע בין תכני האתר. לכן הוא בחר ליצור אתר שאינו מחולק להיררכיות תוכן, כמקובל באתרי מוזיאונים רבים, אלא מדגיש את התערוכות המציגות כרגע, ויוצר חווית עיצוב חדשנית. המאפיין הבולט ביותר באתר זה הוא השימוש במנוע החיפוש, שיוצר שיח עם המשתמש, מגיב לשאלות של המבקר ומפנה אותו לתוכן המבוקש. נוסף על כך, מפתחי האתר הוסיפו לאחר ההשקה שורת חיפוש מגיבה העוזרת למבקר להגיע אל מבוקשו, לשאול שאלות ואפילו להשתמש באימוג׳ים.
לצד זאת המעצבים השאירו תפריט בעל שלושה קוים (כמקובל בעיצוב אתרים ואפליקציות) המחזיר את האתר לצורת העיצוב ההיררכית והקלאסית. על כן, אם המבקר באתר אינו מצליח להגיע למידע שאותו הוא מחפש, הוא יכול ללחוץ על התפריט ולשוב ל״חוף מבטחים״ המחולק לפי מידע למבקר, תערוכות מציגות, חדשות המוזיאון, תערוכות קודמות ועוד. מעצבי האתר ומפתחיו מודעים למגבלות העיצוב החדש, על אף כי הוא אינטואיטיבי, אינטראקטיבי ומזמין. נוסף על כך, לאתר כמה מאפיינים ייחודיים: בין השאר, האתר נגיש לעיוורים ומאפשר גישה מהמקלדת. הסטודיו הגדיל לעשות לטובת מי מהמבקרים שמתנייד בכיסא גלגלים, והוסיף לאתר תמונות של 360 מעלות של חללים במוזיאון שאינם נגישים. כך, כל אחד יכול לחוות את התערוכה ללא נוכחות פיזית במקום.
לבסוף, לאתר הוספו מאפיינים נוספים המאפשרים לצוות המוזיאון לעדכן אותו וליצור דפי תוכן חדשים לפי התערוכות המתחלפות ויצירות הנוספות לאוסף המוזיאון. כך, הסטודיו יצר פלטפורמה עיצובית שתתאים לאותם עקרונות וכללים המנחים את המוזיאון ושתשמש אותו לעוד שנים רבות.
The post האתר הברוטליסטי החדש של מוזיאון הסטדליק appeared first on מגזין פורטפוליו.
