בשנים האחרונות, במקביל לאימוץ מדיניות השמיים הפתוחים וסחר מקוון בין־לאומי ער, תעשיית האופנה הישראלית מתארגנת מחדש. לצד סגירה או צמצומים של רשתות ותיקות, כמו לדוגמה קריסתה המתוקשרת של רשת הוניגמן, ניכרת גם שורה של מיזוגים בין מותגים שונים שמטרתם לנסות למצוא מענה לבעיה הבוערת ביותר של הרגע: זליגת כסף של לקוחות ישראלים החוצה, תוצאה של רכישת פריטי אופנה מעבר לים. במקביל השוק בישראל עובר למודל של קונצרנים; במילים אחרות – שחקנים גדולים על חשבון הרבה שחקנים קטנים יותר. כך, המיזוג בין חברת קסטרו לקבוצת הודיס־קרולינה למקה (שכוללת גם את המותגים אורבניקה, טופ טן ואקססורייז), הביא לכך שיחד עם קבוצת פוקס (מנגו, אורבן אאוטפיטרס, טרמינל X ואחרים) וקבוצת גוטקס מותגים (יבואני קבוצת זארה לישראל), השלוש שולטות בכ־30% משוק האופנה בישראל.
על רקע זה קל יותר להבין את רכישת מותג הבוטיק Sketch, שבראשו עומד המעצב יוסי קצב, על ידי מותג בגדי הבייסיק S. Wear לפני כשמונה חודשים. אמנם מדובר בשני מותגים קטנים יותר בהשוואה לאלה המצוטטים מעלה (ל־S. Wear כ־60 סניפים בישראל), אך ניכר שזהו ניסיון לבדל את הקבוצה ביחס למתחרים על ידי התמקדות במיצוב גבוה יותר. באופן הזה, לא רק שנפתחו עוד שלוש חנויות ל־Sketch באזורים הנחשבים יוקרתיים יותר (קניון רמת אביב; קניון גינדי תל אביב; גבעתיים), אלא שקצב מונה למעצב הראשי של S. Wear מתוך כוונה לעבות ולשדרג את הקולקציה.
״החיבור בין שני המותגים מחזק ותורם לכל אחד מהצדדים במה שהיה חסר לו – הכנסת מעצב למותג S. Wear ובכך להעניק לו יתרון משמעותי בשוק, ומצד שני מתן תשתית כלכלית למותג קטן ואפשרות צמיחה באמצעות העוצמה של S. Wear״, מאשר דרור לב, מנכ״ל שוקו ספורטוויר המחזיקה ב־S. Wear, ופורט את התוכניות לעתיד. ״התכנון שלנו הוא להרחיב את הרשת לכעשר חנויות במהלך השנים הקרובות. כרגע אנו לומדים את המותג בחנויות הקיימות ומשנים את מה שדורש שינוי, על מנת להנגיש אותו לקהל לקוחות רחב״.
בשבוע שעבר נחשפה הקולקציה הראשונה של Sketch, שהוקם בסוף העשור הקודם כמותג לגברים וכיום פונה לשני המינים, תחת הבעלות של S. Wear. ״זה מאפשר לי להשקיע יותר ולעשות דברים שלא עשיתי בעבר״, מספר קצב על היתרונות שהתלוו לתהליך המכירה. לדבריו הוא זוכה לחופש אמנותי מלא, והוא מדגיש שהנוסחה שעליה מתבסס המותג שברא תישמר – בגדים לבישים וקלאסיים במהותם, המיוצרים באירופה ומנהלים דיאלוג זהיר עם מגמות חולפות. ״זה כמו cos ישראלי״, מלמלה אחת הנוכחות בהשקה לנוכח הסגנון המינימליסטי, שעל פי הלך הרוח המקומי מוגש לקהל מחויט פחות וארצי ומשוחרר יותר.
כהוכחה לדבריו של קצב בנוגע לגדילה והתפתחות אפשר להבחין בקלות שקולקציית הנשים עברה עיבוי משמעותי. גם אם הדבר אינו נאמר בצורה רשמית היא מצטיירת אף כגדולה מהחטיבה לגברים וממזגת בין ניגודים. ז׳קט מחויט ופריך בטקסטורת פסים, שהמבנה היציב שלו משווה לו חדות וחיוניות, או חצאיות פליסה ארוכות, אחת מהן מטאלית, שופכים אור חדש על פריטים פשוטים ויום־יומיים יותר כמו שמלת צינור ארוכה עשויה סריג דקיק בצבע צהוב־אפרוח או חולצת מלחים מחוספסת ומפוספסת בכחול־צי ולבן נצחיים.
בקרב העיצובים לגברים, שניכרת בהם העדפה לבגדי יום מובהקים, בולטות במיוחד שתי קטגוריות מרכזיות: חטיבת הג׳ינס שמציגה גזרות הדוקות פחות ובשטיפות אגרסיביות יחסית וקרעים, כחלק ממגמת התרחבות כללית של הצללית האופנתית, ואוסף של חולצות טי שבזכות בחירת חומרים וטקסטורות, בין היתר אחת סרוגה בפסים בצבע בטון וכחול, או גזרה המדגישה קו מתאר של כתף שמוטה, מצליחות לחולל עניין מחודש בפריט המלתחה המוכר.
למרות השינויים המורגשים במותג, נדרשת עוד כחצי שנה כדי לראות למה תורמת מערכת היחסים החדשה, וכיצד היא מתכוונת להתמודד עם האתגר הגדול ביותר של מותגים מקומיים, שסביר להניח שלאור תהליכי היפר־גלובליזציה, שהופכים את כל העולם הגדול זמין לצרכנים רק יהפוך למשמעותי יותר – הדגשה של הצעת ערך משמעותית.
The post סקיצה לעתיד: הקולקציה החדשה של יוסי קצב ל־Sketch appeared first on מגזין פורטפוליו.
