״מלאכים נופלים משמיים״ של אורית גולדמן ו״הסתדרתי בשורה אחת״ של זהבה אדלסבורג

גולדמן מנסחת את ציוריה במונחים רוחניים מהולים במיתולוגיה קלאסית ודנה בהם במושג היופי במבט ביקורתי. סדרת המלאכים הנופלים מהווה מחווה לסרטו של במאי הקולנוע וים ונדרס, מלאכים בשמי ברלין. גולדמן מתייחסת לתנועת הנפילה כאל מצב פיזי ומטא־פיזי: התנועה מהווה מרכיב מרכזי בסדרת העבודות, הן בציורי השמלות המתנפחות כמו בתנועה סיבובית בטקס התפילה הסוּפי, והן כדימוי לכנפי מלאך הבולמות את הנפילה ברכות מיסטית במפגש עם הארץ הגשמית.

העבודות גדולות ממדים ועשויות בטכניקה מעורבת המשלבת תנועות מכחול רחבות בצבעים בהירים, על גבול השקיפות, וחלקי קולאז׳, ובהתבוננות עליהן ניכרים רמזים ברורים לדימויים אנושיים. נראה כי גולדמן מנסה להטיל דופי בדימויים שלה: היא פוצעת אותם, מעוותת אותם, כדי ליצור אסתטיקה של יופי פגום. הציורים משלבים מריחות צבע נועזות, כתמים מעורבבים ברישומי גרפיט ותלישות נייר שבונים סדרת יצירות מרתקת.

האובייקטים הפיסוליים שיוצרת אדלסבורג מורכבים שכבות שכבות: פיזיות ומטא-פיזיות. ברבות מיצירותיה אפשר להבחין באובייקטים שימושיים שהפכו לפסלים ומיצבים, עבודות אמנות שבוחנות את גבולות המדיום ביחס למקום ולזמן. העבודות מורכבות משילוב בין חומרים קרמיים וחומרים אחרים כגון עץ, מתכת, אבן ונייר. בתהליך העבודה על הפסלים, היא מפרקת ומרכיבה מחדש חלקים שהיו להם חיים אחרים. התוצאה שמתקבלת מההרכב החדש של החומרים היא פרשנות אישית מורכבת מרבדים בלתי צפויים ששואבים השראה מתולדות האמנות, אדריכלות, ארכיאולוגיה, זואולוגיה ועוד.

בעבודותיה, היא בוחנת תהליכים צורניים ודימויים שהוצאו מהקשרם שלהם היא מעניקה משמעות חדשה תוך תיעוד הזיכרון של החומר. כמו אמנים קונספטואליים אחרים היא מעניקה לחומרים שבהם היא עוסקת כוחות רוחניים כשהחיבור ביניהם הופך לפיוט רגיש מעשה שירה תלת ממדית.