Yuval:
הי נעמה, מה קורה?
Naama:
הי יובל, בסדר, מה נשמע?
Yuval:
בסדר גמור! ומזל טוב על הפרס. תעשי לנו רגע סדר: מה זה הפרס הזה? ועל מה זכית?
Naama:
תודה רבה! זה פרס שמוענק על ידי איגוד הצורפים באנגליה, אם אפשר לקרוא להם ככה בעברית. זה ארגון שאחראי על כל ענין הצורפות באנגליה: כל פריט שעשוי ממתכת יקרה חייב על פי חוק לעבור דרכם לקבל חותמת, עד אירועים שהם מארגנים שקשורים לתחום, תחרויות, מלגות, קורסים וכו׳.
יש להם בכל שנה תערוכה שנתית שמגיעים אליה אספני אמנות, בעלי גלריות ועוד, בבנין מדהים ביופיו במרכז לונדון ששייך להם. צריך להתקבל לתערוכה וגם לשלם הרבה מאוד כסף, אבל יש להם בכל שנה מספר מלגות שהם מעניקים לבוגרים שסיימו תואר ראשון או שני בתחום הצורפות והשנה זכיתי לקבל את זה
Yuval:
נייס. מה למדת ואיפה?
Naama:
למדתי תואר ראשון במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. באתי בכלל ללמוד אופנה, אבל מצאתי את עצמי נמשכת לצורפות ומזגזגת בין קורסים של שני התחומים. בתחילת שנה ג׳ השלמתי עם זה שאני צריכה לעשות צורפות ועזבתי את האופנה בלב שלם. את התואר השני עשיתי בלונדון ב־The Cass, בית ספר לאמנות ותיק, ומשהו דומה למה שקרה לי בבצלאל קרה לי גם שם…
Yuval:
ספרי!
Naama:
הגעתי ללמוד ב־The Cass אחרי שפגשתי את ראשת המחלקה של התואר השני, סימון טן־הומפל (Simone Ten-Hompel), שהיא מדהימה והתאהבתי בצורת החשיבה שלה. התואר מלמד בעיקר מתודולוגיות של יצירה ודורש הרבה כתיבה, ואת הצד של היצירה עצמה אתה עושה בזמן הפנוי לבד בסטודיו ככה שאין הדרכה טכנית. היה לי די ברור שאעשה תכשיטים, שזה מה שאני מכירה ויודעת, אבל יש להם סדנת הרמה מטורפת (עוד מעט אסביר קצת מה זה הרמה). כל הזמן הסתכלתי על מה שקורה בסדנה, אבל זו טכניקה שלא למדתי ודורשת מיומנות גבוהה.
באמצע השנה נסענו מהלימודים לשבוע תכשיטים שמתקיים כל שנה במינכן וחזרתי עם הרעלת תכשיטים. הודעתי לסימון שאני עושה כלים והיא אמרה לי בבקשה, אבל אין לי זמן ללמד אותך, אז אחרי השיעורים הייתי נכנסת לסדנה ומבקשת מהסטודנטים מסביב שיראו לי מה עושים. אחרי שבועיים באתי אליה עם קערה: היא הייתה קצת בשוק והתחילה לתת לי הדרכות קצרות בכל פעם שעברה בסדנה. בסוף השנה הגיע איזה אמן כלים מטורף מיפן והיא הציגה אותי בתור silversmith; זה היה מפתיע ומשמח
Yuval:
נחמד. כמה מילים על הרמה לטובת מי שלא מכיר את הטכניקה?
נעמה הנמן בסטודיו
Naama:
הרמה היא טכניקה מסורתית להכנת כלי: לוקחים פלטת מתכת דו־ממד ורק בעזרת הרפיות, סדנים ופטישים מרימים אותה לכלי תלת־ממד ללא ניסורים והלחמות. זה דורש יכולת שליטה במתכת תוך כדי תנועה
Yuval:
מה משך אותך בטכניקה הזו?
Naama:
יוצרים אוביקט תלת־ממד אבל כל השינוי נובע מתוך החומר עצמו בלי ״עזרים״ חיצוניים של גזרה, תבנית או הדבקה: החומר נדחס או מתפזר בהתאם ליד שלך וזה ממש ליצור יש מאין! גם היכולת לשלוט בחומר מרגשת אותי כי כל תנועה שאני עושה משתקפת ישר במתכת, אפשר ממש לראות את האדם בכלי שהוא יוצר
Yuval:
אז יש טכניקה ומה עכשיו? מה בחרת לעשות איתה?
Naama:
אחרי שהתחברתי לטכניקה ראיתי כמה היא מתאימה לי לנושא שחקרתי באותו זמן בתואר השני, דיוקן עצמי. כתבתי על הכותרת ״דיוקן עצמי״ ולא על הנושא עצמו, ניסיתי להבין למה אמנים בוחרים לקרוא לעבודה אחת דיוקן עצמי ולאחרת בשם אחר (גם אם מופיע בה הדיוקן שלהם). ניסיתי להראות שכל עבודה של אמן היא דיוקן עצמי שלו, לא משנה אם הפנים שלו עליה מופיעים.
ניסיתי להבין למה אמנים בוחרים לקרוא לעבודה אחת דיוקן עצמי ולאחרת בשם אחר (גם אם מופיע בה הדיוקן שלהם). ניסיתי להראות שכל עבודה של אמן היא דיוקן עצמי שלו, לא משנה אם הפנים שלו מופיעים עליה
לצד המחקר העיוני התחלתי לחקור את הענין גם בצד המעשי: ביקשתי מחברים ומהמשפחה שישלחו לי ציור של איך שהם רואים אותי. אספתי את הכל וגיליתי שרובם ציירו תלתלים ועיניים כחולות. אז התחלתי להעביר לכלים את הדיוקן שלי בעבודה עם הפטישים ומתוך התנועות שלי. כך, בכל כלי מהפרויקט יש את הדיוקן שלי אבל אי אפשר לראות את זה אלא אם אשנה את הצורה שהכלי יושב או אחזיק אותו, פתאום זה יצוץ לך החוצה
Yuval:
וואלה. וכמה ואיזה כלים עשית בסך הכול?
Naama:
סך הכל עשיתי חמישה כלים. זאת טכניקה נורא איטית ועבדתי על כלים נורא גדולים אז כל כלי לקח לי בסביבות חודש/חודשיים הכנה
Yuval:
מה זה נורא גדולים?
Naama:
במושגים של הטכניקה הם גדולים, בערך 30×30 ס״מ
Yuval:
ועל זה גם זכית בפרס?
Naama:
כן, הגשתי אותם אבל בנוסף הכנתי עוד כמה כלים יותר קטנים וגם מכסף כי בתערוכה אפשר להציג רק מתכות יקרות וחלקם היו עשויים נחושת. חוץ מזה הם פחות כלים פונקציונליים אז בכלים החדשים שהכנתי שמתי קצת יותר דגש על הייעוד והשימוש שלהם, למרות שאני משתדלת לא לקבוע מה הכלי יהיה בסוף ושכל אחד יוכל להשתמש בו למשהו אחר
Yuval:
עוד שאלה טכנית אחת – מעבר להשתתפות בתערוכה יש גם פרס כספי או משהו אחר?
Naama:
כן, חוץ מהשתתפות חינם בתערוכה שכאמור עולה הרבה מאוד כסף, יש גם מענק כספי שעוזר בהכנת העבודות. הם גם מקנים הנחות גדולות בקניית חומרים ואפילו מאפשרים לקחת הלוואה כספית למי שצריך. אבל הכי חשוב, יש ימי עיון לזוכים – זאת התערוכה הראשונה הגדולה בשבילנו בתחום – ובהם מלמדים בכל פעם נושא אחר, מאיך להתכונן לכזה סדר של תערוכה מבחינת לוח זמנים, דרך תמחור ועד לאיך מדברים עם לקוחות פונטציאליים. ממש עוזר ומועיל!
Yuval:
יפה! אז מה עכשיו? לונדון? תל אביב? מה התכניות?
Naama:
אחרי כמה חודשי מנוחה בארץ אני שבה עוד שבוע ללונדון להתחיל לעבוד על התערוכה ברצינות, אבל אני כל הזמן נקרעת בין הרצון להיות פה לבין הקריירה בתחום, כי זה תחום שבקושי מוכר בארץ ונורא חזק באנגליה. אין לו מילה ספציפית בעברית: בשונה מאנגלית שאומרים silversmith והכוונה לצורף שיוצר כלים, בשונה מ־jeweler שזה צורף שעושה תכשיטים. כדי להסביר בקלות לאנשים בארץ מה אני עושה אני אומרת להם שיחשבו על יודאיקה למרות שזאת מילה לא סקסית בעליל, וגם לא בדיוק נכון להגדרה של מה שאני עושה…
Yuval:
כלומר חוזרת ללונדון כדי להמשיך וליצור שם? או שתהיי על הקו של לונדון – תל אביב?
Naama:
חוזרת לשם לגמרי ליצור ועוזבת את תל אביב, אבל מי יודע מה יהיה. אולי אשוב ישר אחרי התערוכה ואולי קצת אחרי
Yuval:
יפה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?
Naama:
שכולם מאוד מוזמנים להגיע לתערוכה. זאת תערוכה מאוד מרשימה ורמת העבודה מהגבוהות שראיתי בתחום, מה גם שרק ביקור בבנין שלהם שווה את זה! ואני מקוה מאוד שהתחום הזה שמשמר את העבודה המסורתית המיוחדת הזאת יזכה למקום של כבוד גם פה
The post תרימי: נעמה הנמן יוצרת דיוקן עצמי וזוכה בפרס של איגוד הצורפים באנגליה appeared first on מגזין פורטפוליו.
