התערוכה סנדלים – אנתרופולוגיה של סגנון מקומי, שתתמקד בחפץ אחד כמורה דרך בחקירת ״צורות ישראליות״, מבוססת על מחקרה של האנתרופלוגית פרופ׳ תמר אלאור, שיצאה למסע מקומי בעקבות הסנדל התנ״כי וגילתה שסגנון הישראליות, כמו הסנדלים – שואף לפשטות, מאפשר תנועה וחותר לנוחות.
מופע הסנדלים בתערוכה מבקש לחגוג את החפץ שהפך מזוהה עם המקום, להפנות מבט אל כפות ידיהם של בעלי המלאכה ואל כפות רגליהם של נועלי הסנדלים, ולברר כיצד הפכו שתי רצועות הרוחב לצורה ברורה ומובהקת, המתגלגלת בין בתי היוצר כבר קרוב ל־100 שנה; זאת למרות שהטכנולוגיות, הטעמים והצרכנים משתנים כל העת.
צילום: יקי הלפרין
צילום: ארכיון קיבוץ נאות מרדכי
בין הסנדלריות הקיבוציות ובתי המלאכה בתל אביב, דרך בתי החרושת לנעליים בחברון ומפעל היציקה והתפירה בטירת הכרמל, התערוכה מנסה להבין כיצד נוצר הסגנון המקומי ואיך שורדות צורותיו לאורך השנים. הבחירה בסנדל התנ״כי מתבקשת כמעט כקלישאה, כמו כובע הטמבל, החולצה הרקומה ומכנסי החאקי: זהו אחד הפריטים הבולטים במילון החפצים המקומי. מילון זה ששויך בתחילה לקבוצות החלוצים ומאוחר יותר הפך חלק מהישראליות, עודנו בעל השפעה עמוקה ונרחבת על סגנון החיים בארץ, על השפה הסגנונית, על ההתנגדות לה ועל המשכיותה.
שאלת הסגנון ״הישראלי״ חוזרת ועולה במחקר שעוסק בהיסטוריה של תרבות חומרית מקומית, ואף המוזיאון נדרש לה בשתי תערוכות בעבר (משכית ואתא). סגנון הוא אותו מכלול שמכניס את החברה לתוך פעולת היצירה של היחיד ועושה אותה ליצירת הרבים, החוק החברתי של האסתטי, האחראי ליצירת חפצים מתורבתים. ללא צורות קבועות ויציבות לא מתהווה סגנון.
צילום: יקי הלפרין
The post סנדלים במוזיאון ארץ ישראל appeared first on מגזין פורטפוליו.
