פוחלצים וחיות אחרות במוזיאון הטבע החדש בתל אביב

מוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, שייפתח מחר (שני 2.7) באוניברסיטת תל אביב, מספר את סיפורו של המגוון הביולוגי בישראל ובמזרח התיכון במאות השנים האחרונות. חללי התצוגה מתפרשים על פני כ־1,700 מ״ר בחמש קומות. עם פתיחתו המוזיאון מציג שמונה תערוכות קבע וכן ותערוכה מתחלפת:

״מסע בין יבשות״ בכניסה למוזיאון מציגה את העופות החולפים מעל ישראל בנדידתם בין אפריקה לאסיה ולאירופה; ״חרקים וקרובים״, כוללת גם חרקים חיים, מעניקה מבט מקרוב לעולמם העשיר של פרוקי הרגליים; סביבת ״חיים בחושך״ מספקת הצצה לבעלי חיים מהארץ ומהעולם החיים ללא אור יום; ״ארץ, חי, צומח״ סוקרת את המגוון המרשים של בתי הגידול בישראל, מהמדבר ועד החרמון ואת בעלי החיים האופייניים להם; ״טבע עירוני״ מגלה למבקרים את חיי העיר של חיות הבר.

״צורה, מבנה, תפקוד״ מציגה מגוון רחב של בעלי חיים מישראל ומהעולם ומציגה כיצד מבנה גופם ויכולותיהם מותאמים לסביבתם ולתנאי המחיה שלהם; ״מגע יד אדם״ מציגה את השפעת האדם על הטבע ואת השינויים הרבים שחלו בטבע בעשורים האחרונים; ״מארג החיים״ משרטטת באמצעות עץ השיטה את מגוון החיים העצום התלוי בו; ״אוצר האוספים״ מזמינה לשיטוט בין אוספי הטבע העשירים והמגוונים של המוזיאון ולהיכרות עם סיפורי מחקר מרתקים; ״מהו אדם?״ סוקרת את התפתחות המין האנושי בהבטים תרבותיים וביולוגיים; והתערוכה המתחלפת, Life Object, שייצגה את ישראל בבינאלה לאדריכלות ב־2016 ועוסקת בהשראה של הטבע על אדריכלות.

מוזיאון הטבע. צילום: עוז ריטנר

בית גידול מדברי. צילום: שי בן אפרים

Yuval:

הי הדס, מה קורה?

Hadas:

הי יובל, כאן מצויין. איך אתה?

Yuval:

גם לא רע בכלל! אפשר כבר להגיד מזל טוב על המוזיאון?

Hadas:

איחול מזל טוב הוא בהחלט במקום! ממש מחר נפתחים להרצה

Yuval:

לאחר סיור מרתק במוזיאון יש לי תחושה שלא ייקח הרבה זמן ואתם תהיו אחד המוזיאונים עם הכי הרבה מבקרים בארץ…

Hadas:

הו, אנחנו בהחלט מקווים. מהפה שלך…

Yuval:

יפה. אז בואי נתחיל בפרטים הטכניים: מה הטייטל שלך במוזיאון ומה הוא כלל עד כה

Hadas:

אולי כדאי להסביר רגע קודם מהו מוזיאון הטבע; סך הכל עדיין אין אחד כזה בסביבה. מדובר במוזיאון הטבע ע״ש שטיינהארדט שייפתח באוניברסיטת תל אביב ויהווה משכן לאוספי הטבע הלאומיים של האוניברסיטה, המונים כחמישה מליון פריטים. מתוכם כ־3,000 יוצגו לקהל בשמונה תערוכות קבע ותערוכה אחת מתחלפת שיסקרו את הטבע באזורינו (אבל לא רק)

Yuval:

ועכשיו אלייך!

Hadas:

אני משמשת כמעצבת החוויה וכאוצרת הראשית של תצוגות הקבע של המוזיאון. תהליך פיתוח התצוגות הוא פרויקט ארוך טווח ואני נכנסתי אליו בישורת האחרונה, לפני קצת יותר משלוש שנים. את מהות העבודה שלי אפשר לתאר כמלאכת תיווך ותרגום המבוססת על עבודה צמודה עם צוות חוקרי המוזיאון והאוצרים המדעיים של התערוכות השונות, לצורך תרגום הסיפורים המופלאים משפה ״מדעית״ לשפת החלל, המרחב והזמן (כלומר, שפת התערוכות ושפת הקהל המבקר). התרגום הוא גם הפוך – לתרגם לצוות המקצועי האמון על עיצוב התערוכות ואמצעי ההמחשה את שפת התוכן.

את מהות העבודה שלי אפשר לתאר כמלאכת תיווך ותרגום המבוססת על עבודה צמודה עם צוות חוקרי המוזיאון והאוצרים המדעיים, לצורך תרגום הסיפורים המופלאים משפה ״מדעית״ לשפת החלל, המרחב והזמן

זה הרבה עבודה של חילוץ המהות: מה המוזיאון רוצה להיות בעבור מבקריו? איזה סוג של סיפורים הוא (או היא) רוצים לספר? איזה סוג של שאלות הוא מעוניין לעורר? אחר כך יש לרדת לרמת התערוכה והמוצג – צריך להבין מה כל אחד מהם מבקש להגיד, ומהי הדרך הטובה ביותר בעבורנו ובעבור המבקרים להציג את מה שהם מבקשים להגיד

Yuval:

אז מה המוזיאון רוצה להיות? איזה שאלות הוא מעוניין לעורר? כי זו משימה לא קלה כשכל הפוחלצים די גונבים את ההצגה…

Hadas:

הם לא גונבים. הם המפתחות של ההצגה! והם מדהימים, זה נכון (שאפו גדול למפחלץ של המוזיאון איגור גברילוב).

צורה, מבנה תפקוד. צילום: איתי בנית

דוב, אריה, אזניה ופרס. צילום: איתי בנית

ובתשובה לשאלתך, המוזיאון הוא גם המרכז לחקר המגוון הביולוגי, ולכן באופן טבעי רוצה להסב את תשומת הלב למגוון שאנחנו חלק ממנו: עד כמה הוא מופלא ואינו מובן מאליו. המוזיאון הוא גם מוזיאון מושתת מדע ומחקר, ומאפיינים של סקרנות והתלהבות הם חלק בלתי נפרד ממנו.

אספר סיפור קטן: כשהגעתי לראשונה לישיבות ועדת ההיגוי של המוזיאון שאלתי את החברים את אותה שאלה שאני שואלת בתחילת כל פרוייקט: ״כשלבסוף ייפתח המוזיאון, ויכנסו המבקרים הראשונים, מה המשפט שהכי ישמח אתכם לשמוע מהם כשיסיימו את הביקור?״. התשובה שצפה ועלתה היא מפתח לזהות המוזיאון: ״יותר משאנחנו רוצים שיגידו וואו, כמה למדתי! אנחנו רוצים שיחשבו וואו, כמה עוד יש לדעת! כמה סיפורים יש עוד לטבע סביבי לספר״. בעיני זו לא תובנה מובנת מאליה בעבור מוזיאון בהתהוות שמבין שתפקידו הוא להעניק פילטר חדש שדרכו אפשר לקרוא את העולם

Yuval:

אז רגע לפני שנמשיך במהות, ואפרופו הפוחלצים, אולי נעסוק בשאלה שבטח תעניין את הקוראים: מאיפה מגיעות החיות למוזיאון?

Hadas:

בעלי החיים מגיעים למוזיאון ממגוון מקורות איסוף: חיות בר שמתו בטבע ושנאספות על ידי פקחים של רשות הטבע והגנים, חיות מהספארי ברמת גן שלו בית חולים וטרינרי שבו לצערינו מתים לעתים פציינטים, ומקורות דומים נוספים. כיום לא צדים יונקים ועופות לצורך מחקר, כפי שאנחנו יודעים שהיה נהוג פעם. חשוב להסביר שהמוזיאון הוא קודם כל מרכז מחקר: האוספים שלו משמשים למחקר מדעי ענף, והוא נותן שירותים למגוון רחב של גופים ציבוריים

Yuval:

או.קיי, נחזור למהות: מה עשית אם כך בשלוש השנים האחרונות? בואי תתני אולי דוגמה או שתיים סביב התצוגות (וכן, אני יודע שלתמצת שלוש שנים בכמה משפטים זה לא פשוט)

Hadas:

זה באמת תהליך מדהים, ומה שהכי מצחיק אותי זה שבכל שלב חשבנו לנו ״אה, נו, זה ממש כבר פתור״; ואז נכנסים לרזולוציה עוד יותר ספציפית, ויש המון שאלות חדשות לענות עליהן.

השלב הראשון מבחינתי היה לנסח יחד עם הצוות את חזון החוויה של המוזיאון וסיפור הביקור, ולאחר שניסחנו זאת לעבוד בשני רבדים: לעבד את הסיפור של כל תצוגה לנרטיב ואמצעי המחשה, ומנגד לייצר סוג של ״רשת בטחון״ בעבור המבקרים – אלמנטים שיהוו עוגן של זהות המוזיאון שאיתם המבקרים ייפגשו בכל תצוגה. בין השאר: אפיון טיפוגרפי חוזר, ״קולו של המוזיאון״ בטקסטים הכתובים, ופרטי עיצוב שחוזרים על עצמם.

בתצוגת ״חרקים וקרובים״, לדוגמה, עבדתי עם האוצר המדעי ד״ר משה גרשון בשיטת ה״פוסט איט״ המוכרת לטובה לאנשי החשיבה העיצובית שבינינו. בתחילה פרשנו יחד את כל תכני התערוכה על מגוון המדיות שלהם – פרטי אוסף (חרקים על סיכות), אמצעי מולטימידיה (סרטונים שהיה צריך לאתר ולרכוש ומשחקים שפיתחנו), טקסטים, תמונות וגם יצורים חיים בטרריומים (אקווריומים). לאחר פרישה וסיווג יכולנו לבנות נרטיב חדש המזמין אותך לפגוש את היצורים שחשבת שמאוד רחוקים ממך כמו שאתה פוגש חבר חדש.

קודם כל, מייל היכרות – זה פרק המבוא שלנו בתערוכה; לאחר מכן כשנפגשים מסתכלים אחד על השני – זהו פרק הנראות בתערוכה; בהמשך יושבים לשיחה ושואלים: ״אז מה אתה עושה?״ – זהו פרק היכולות והכלים המופלאים של היצורים האלה. לבסוף, לאחר שהשיחה זורמת, מגיע שלב ״אז בוא תפגוש את החבר׳ה״ – זהו חלק התקשורת ושיתוף הפעולה (מי ידע שסרטני נזיר מחליפים ביניהם קונכיות ושהעקרבית נושאת את הוולדות על גבה עד שהם מסוגלים לדאוג לעצמם?)

הדס זמר בן ארי. צילום: רן בירן

מארג החיים. צילום: איתי בנית

Yuval:

אני מניח שביקרת בלא מעט מוזיאונים לטבע בעולם בשלוש השנים האלו, נכון? מה דומה בין כל המוזיאונים האלו ומה שונה, גם באופן כללי וגם בהשוואה למוזיאונים לאמנות?

Hadas:

חתיכת הקף בשאלה אחת

לגבי מוזיאוני טבע בעולם, אני חושבת שכולם מבקשים להזמין למפגש קרוב עם הטבע. הם מזמינים את המבקר ״להסתכל לטבע בעיניים״, כלומר, להיות בקרבה לבעלי חיים שלרובנו אין שום סיכוי אחר לסקור מקרוב לפרטי פרטים, ליהנות מהיופי שלהם וללמוד מהתבונה הגלומה בהם. במוזיאון שלנו הקירבה הזו עולה שלב משום שברוב התערוכות אין חציצת זכוכית בין המבקרים למוצגים. זו החלטה אמיצה ומעוררת השראה שקיבל מנהל המוזיאון אלון ספן.

מוזיאוני טבע בעולם מזמינים את המבקר ״להסתכל לטבע בעיניים״, כלומר, להיות בקרבה לבעלי חיים שלרובנו אין שום סיכוי אחר לסקור מקרוב לפרטי פרטים, ליהנות מהיופי שלהם וללמוד מהתבונה הגלומה בהם. במוזיאון שלנו הקירבה הזו עולה שלב משום שברוב התערוכות אין חציצת זכוכית בין המבקרים למוצגים

המוזיאון שלנו מיוחד גם בכך שהוא מוזיאון הטבע היחיד שאנו מכירים שנוסד במאה ה־21. נוסף על כך, המוזיאון ייחודי בגישתו העכשווית לטבע כמערכת ולמיקום האדם בתוך מערכת זו, וגם באמצעי ההמחשה המתקדמים שיכולנו לפתח בעבורו. בנוגע להשוואה למוזיאוני אמנות… בסופו של דבר אני חושבת שרב הדומה על השונה. לשניהם אוסף של אוביקטים שעליהם הם אמונים; אוסף שתפקידו לעורר שאלות על המציאות הקיימת סביבנו

Yuval:

אז אם נמשיך בנושא האמנות, מעניין אותי התהליך שאת עברת: עבדת בעבר במוזיאונים לאמנות, כעת את מלמדת בתכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, ובשלוש השנים האחרונות עבדת במוזיאון טבע. איזה שינויי חשיבה היית צריכה לעשות, אם בכלל? דווקא בגלל שאת אומרת שרב הדומה על השונה

Hadas:

אני שואלת את עצמי אותה שאלה לפעמים. התשובה משתנה מתקופה לתקופה, אבל כרגע הנוסח שעובד בשבילי הוא שארגז הכלים שלי בנוי מכלי חשיבה עיצובית, ממחויבות עמוקה לתקשורת, מאמפתיה להקשר האנושי, ומסקרנות עצומה לגבי השינוי שיכולה החוויה שאנו מתכננים לחולל במבקרי המוזיאון. אלה עקרונות שמנחים אותי בסביבה האמנותית והמדעית, או אפילו בבניית קורסים ובעבודה מול סטודנטים.

המוסכמות משתנות בעולמות השונים, ובהתאם להם משתנה מערך הציפיות של המבקר הפוטנציאלי. למרות זאת, השליחות והאתגר דומים – עד כמה נצליח להביא את המבקרים למעורבות גבוהה (אולי אפילו יותר ממה שתכננו)? עד כמה נצליח להשפיע עליהם אפילו הרבה אחרי שסיימו את ביקורם?

Yuval:

טוב, אלו באמת שאלות שאני יכול להבין ולהזדהות איתן…

משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Hadas:

אני אשמח להוסיף שפרויקט המוזיאון הוא פרויקט עצום שהרוח החיה מאחוריו היא היו״ר פרופ׳ תמר דיין, ושאמונים על פיתוחו מאות בעלי מקצוע מהשורה הראשונה בארץ בניצוחו של גב וייל, מנהל הפרויקט. חשוב לי להזכיר את חמשת הסטודיואים המצוינים שעיצבו את תערוכות המוזיאון: סטודיו ניצן רפאלי, סטודיו אמיר זהבי, טחנה לעיצוב, אורי גלזר וטוקן, וסטודיו אדם פיינברג הנפלא האמון על כל עבודת האנימציה. כמו כן, חשוב להזכיר את אסנת פייטלסון, המאיירת הכה מוכשרת שמלווה אותנו. ‎

וכמובן, בואו! יש המון מה לראות, אנחנו מאוד מתרגשים לקראתכם. ובזמן ההרצה אל תשכחו להזמין כרטיסים מראש און־ליין!‎